00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי ניקוד

זה היה סיפור של חורף

חיכינו, חיכינו. בכינו, בכינו. ומי סוף סוף בא? החורף. לכבודו, רשומה המוקדשת לספרים האולטימטיביים לקריאה מתחת לפוך, עם ספל שוקו חם וחתול אחד או שניים.
 
חמוטל
אני לא מאמינה בחלוקה מדויקת לספרי חורף וספרי קיץ וגם אם ספרים מסוימים נתפסים אצלי כיותר חורפיים/קיציים אני לא ממש מקפידה על קריאתם בעונה הנכונה, אבל בכל זאת יש לי ספרים שאסוציאטיבית מקושרים אצלי יותר עם חורף - הם בדרך כלל ספרים עבי כרס, מרתקים, ספרים שמתרחשים במקום קר או ספרים שמעניקים לי נחמה (בעיקר ספרי ילדות אהובים). להלן שניים (בעצם שלושה) מספרי החורף שלי:
 
 ההיסטוריה הסודית - דונה טארט
ספר עב כרס למדי, שמתרחש בוורמונט הקפואה. מזג האוויר הוא נדבך חשוב לא רק ביצירת האווירה בספר זה, אלא גם בבניית העלילה, שכן כבר בפרולוג מסופר לנו שגופתו של אחד מגיבוריו נמצאה באיחור רב, כיוון שהשלג שנערם לאחר סופת השלגים כיסה עליה. אך הירצחה של דמות זו איננה עיקר הספר. הספר בוחן את מערכת היחסים הסבוכה והמרתקת בין ששה תלמידים ומרצה במחלקה האקסקלוסיבית ללימודים קלאסיים בקולג` אליטיסטי בוורמונט. הספר מעלה סוגיות מוסריות ותרבותיות, בין המרכזיות שבהם - יופי אמנותי לעומת מציאות וקיומו של פגם טרגי בכל אדם באשר הוא.
(ההיסטוריה הסודית. דונה טארט. מאנגלית: ורד שוסמן. הוצאת כתר. 2004. 640 עמ`)
 
 חתול תעלול + חתול תעלול חוזר - ד"ר סוס
אילולא ירד גשם זלעפות באותו אחר הצהריים, המספר ואחותו לא היו נאלצים להישאר בבית וכל הבלגן המתואר בספר הראשון לא היה מתרחש. למי שלא קרא את הספר אז קודם כל נו נו נו ובקצרה - חתול גבה קומה בעל מגבעת מצחיקה מגיע לבית הגיבורים כדי לשעשעם (מלווה בשני עוזרים תזזיתיים ובלתי נשלטים) וגורם למהפכה רבתי שמסתדרת בסופו של דבר רגע לפני שאמם של הילדים נכנסת הביתה ומגלה אותה. בספר השני כבר יורד שלג, וגם הוא משחק תפקיד חשוב בעלילה (מי יכול לשכוח את הקטע שבו חתול תעלול ועוזריו צובעים את כל השלג בוורוד?). בקיצור, זוג ספרים חורפיים לעילא ולעילא.
 
(חתול תעלול. ד"ר סוס. מאנגלית: לאה נאור. 1988. הוצאת כתר.
חתול תעלול חוזר. ד"ר סוס. מאנגלית: לאה נאור. 1988. הוצאת כתר.)
 

חדוה

כמו חמוטל, גם אצלי ספרי חורף הם עבי כרס, זרים ברובם ומביאים עימם ניחוח של חורפים רבים קודמים בהם עלעלתי בהם או לחלופין נסחפתי בין דפיהם לעולם שכולו חורף וחדוות קריאה. אצלי ספרי חורף הם גם בדרך כלל פנטסטיים או לפחות הזויים במידה זו או אחרת, כמו החורף עצמו, שמהווה עבורי חלום (קצר מאוד, במקרה של ארצנו הקטנטונת).

 

  ההיסטוריונית - אליזבת קוסטובה

נערה בת שש-עשרה המתגוררת עם אביה הדיפלומט באמסטרדם מגלה בספרייה מכתבים ישנים המרמזים על סוד אפל בעברו של אביה. האב והבת יוצאים למסע בין-זמני בארצות הבלקן בעקבות דרקולה, ובסופו של דבר, בעקבות האם האבודה. אינני חסידה של ספרות מתח ואימה, אבל הרומן הזה הוא כה אינטליגנטי ומרתק וכה שובה לב בניחוח הדפים המצהיבים העולה ממנו, שהוא מומלץ בעיניי לא רק לחובבי באפי (השולטתתת) או צופן דה וינצ`י (בוז). עד היום, כשאני מביטה בכריכה שלו אני שומעת באוזני רוחי את הרעמים שהרעימו בקטעים המפחידים ביותר בו כשקראתי אותו לראשונה, לבד בבית.

(ההיסטוריונית, אליזבת קוסטובה. מאנגלית: אינגה מיכאלי. מודן, 577 עמ`)

 

 האריה, המכשפה וארון הבגדים – ק"ס לואיס

על אהבתי העמוקה לספרי נרניה כבר התוודיתי לא פעם. כל ספרי הסדרה הם ספרי חורף לעילא ולעילא (במיוחד אם ברשותכם המהדורה המהודרת באנגלית, עם כל האיורים בצבע), אבל אין חורפי כמו הספר הראשון (לפי סדר הכתיבה; כרונולוגית, הספר הראשון הוא אחיינו של הקוסם,) עם המכשפה הלבנה שהטילה קללת עולמים על נרניה – חורף תמידי ונטול חג המולד, עם אסלן, שמחמם את סוזן ולוסי ברכיבה על גבו ועם סנטה קלאוס (או לפחות מישהו שדומה לו) שמחלק מתנות לבני משפחת פיבנסי. לספר שלושה תרגומים שונים, שניים של שושנה וידל (הראשון מ-1971; השני, שערך גדעון טורי, משנת 1990, הוא המומלץ בעיניי) ותרגום חדש של נורית גולן מ-2005. כולם בהוצאת מרגנית מבית כנרת-זב"מ.

 

אביגיל

בניגוד לחמוטל, אני מאמינה גדולה בספרים עונתיים. בדיוק כמו שיש פוך בחורף ופיקה בקיץ, כך גם הספרים שמתאימים להכניס למיטה משתנים עם עונות השנה. ספרי החורף שלי הם לרוב כאלה שעוסקים בעצמם בחורף, או כאלה שמשרים אווירה חורפית: קפואים, מרוחקים, משרים אווירה של לובן וכפור. נכון שזה לא ממש מייצג את החורף הישראלי הדלוח, אבל היי, צריך ללמוד להסתדר עם מה שיש. בחרתי להמליץ על שני ספרים, שאת שניהם יתקשה הקורא המצוי למצוא בסטימצקי השכונתי, אבל בעבור שניהם כדאי להתאמץ. ספר אחד חורפי במהותו, וספר נוסף שלמרות שהוא לא חורפי במובן הקלאסי, כשאני קוראת בו תמיד נדמה לי שגשום בחוץ.

 

 ארמון הקרח – טאריי וסוס

ספר קטן, מינורי ועדין על קיפאון חיצוני שמחלחל לתוך החיים בו. שתי נערות בנורווגיה מתבגרות ומגלות משהו על מיניותן. יכולתי לתאר את עלילת הספר, אבל מדובר בסיפור שהניואנסים בו הם המהות, ולא האירועים, ולכן אשאיר את התיאורים לוסוס ולא אשכתב בקצרה את ספרו, כי זה יהיה עוול.

(עם עובד. מאנגלית: אידה צורית. 159 עמודים).

 

 קוצר רוחו של הלב – סטפן צוויג
כל ספר, כשמפשיטים אותו מעושרו הלשוני, מהעומק של דמויותיו ומהייחוד שלו, הופך לפשטני ודל. אם אנסה לתאר במה עוסק "קוצר רוחו של הלב", אפשר יהיה לטעות ולחשוב שמדובר בטלנובלה, רומן למשרתות, או ספר רזה. ובכל זאת, הסיפור פשוט: קצין צעיר מעליב בטעות נערה נכה. הוא בא לבקרה כדי להתנצל, וביניהם מתפתחת מערכת יחסים שמבוססת על אהבה מצדה, ועל רחמים מצדו. קשה להאשים את הספר הזה בדלות: למרות הכול, הוא מעלה ועוסק בשאלות חשובות ומציקות. ואפילו אם על הנייר נראה שמדובר בספר קצת מלודרמטי, הרי שהוא מפצה על כך בדרכים אחרות.

אומרים שכל הסרטים בעולם עוסקים באחד משלושה נושאים: מוות, שינוי או אהבה. מבחינה הזו, אם להשליך על עולם הספרות, "קוצר רוחו של הלב" הוא בקטגוריה שונה לחלוטין. יש בו מידה מכל הנושאים האלו, אבל במהותו, הספר עוסק בעיקר ברחמים ובבחירות שלנו והשפעתן על הזולת.  

(זמורה ביתן, 1986. מגרמנית: ניצה בן-ארי. 285 עמודים.)

 

ולחובבי הסיפור הקצר, שלא מתנגדים לקריאה באנגלית, אני ממליצה על Hilda Silfverling, מאת לידיה מריה צ`יילד, שתוכלו למצוא כאן.

 

קריאה מהנה, וחורף נעים!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל בלי ניקוד אלא אם צויין אחרת