00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

מסעדת אל-שייך

מסעדת אל-שייך, אכסל, נצרת

 

חומוס ללא בשורה

 

נצרת היא אחת הערים הקדושות ביותר לנצרות. היא מהווה מוקד משיכה לצליינים רבים, המגיעים לבקר במקום בו גדל והתחנך ישו. כמו-כן היא העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל, ובתחומה פועלות מסעדות ערביות לרוב. מכיוון שכך, החלטנו ביום שישי לערוך סיור רגלי בעיר, שמטרתו ביקור במקומות הקדושים ובכמה מוסדות אוכל חשובים.

 

לא כיף להתהלך על קיבה ריקה - ולכן הגענו בשעה שמונה וחצי בבוקר ל"מסעדת אל-שייך". זוהי מסעדה עממית, הקיימת קרוב ל- 30 שנה, שהחומוס בה הוא המפורסם ביותר בנצרת. מדובר במקום פשוט למראה - המלא בסועדים יהודים וערבים, היושבים כאן זה לצד זה.

 

 

הזמנו מנת חומוס (19 ₪). המשחה אמנם היתה טרייה – אך חסרת טעם ונטולת אופי. בנוסף היא גם טבעה בשמן זית, כמיטב המסורת הגלילית. הזהו החומוס המהולל, שכתרים רבים נקשרו לראשו?

 

 

בנוסף הזמנו משאוושה (19 ₪) – שהיתה חמימה, יציקתית וכבדה יותר – ממש תבשיל מסבחה. למרבה הצער גם טעמה לא שכנע – והיה אנמי לגמרי.

 

 

כשמגיעים לחומוסייה תל-אביבית ולא נהנים – מקבלים זאת בהבנה (זה הרי צפוי). כשמגיעים למוסד חומוס ערבי צפוני ולא נהנים – מדובר בהפתעה גמורה. יצאנו מהמסעדה מאוכזבים - ועל מנת לאזן מעט את החומציות בגוף, נכנסנו ל"ממתקי אחמד מחרום" שבצד השני הכביש.

 

 

המקום נחשב לגן-עדן לחובבי המתוקים הערביים – ולא בכדי. אי אפשר שלא להסתחרר כאן משפע הצבעים והריחות, שממש מהממים את החושים. הזמנו כנאפה (12 ש"ח) שהיתה בעלת גבינת צאן משובחת ומעודנת מאוד בטעמה.

 

 

בנוסף הזמנו 3 בקלאוות – עם אגוזים ופיסטוקים טחונים. הן היו טריות, מתקתקות במידה נכונה – ולא נטפו שמן.

 

 

בשלב זה כשהקיבה נרגעה, יכולנו להתחיל לטייל בעיר. התחנה הראשונה היתה בזיליקת הבשורה, שהיא אחת הכנסיות הקדושות ביותר בעולם הנוצרי. כאן נמצאת המערה, שלפי האמונה התגלה בה המלאך גבריאל למריה – ובישר לה שהיא עומדת לשאת את המשיח ברחמה. התבוננו בסקרנות בצליינים הרבים סביבנו, שהגיעו לכאן ממקומות רחוקים - וניכר שהם חווים חוויה דתית גדולה.

 

 

יצאנו מהכנסייה אל השוק העירוני. זהו איננו שוק חי ותוסס כמו אלה שבעכו או ברמלה למשל. גם תושבי נצרת מסתבר מעדיפים לקנות היום בקניונים. אולם היתה זו הזדמנות להסתובב קצת בין סמטאותיה הצרות, המפותלות והיפות של העיר.

 

 

מכאן המשכנו אל המסגד הלבן, שהוא המסגד העתיק ביותר בנצרת. למדנו קצת על ההיסטוריה ועל חשיבות המקום לדתות השונות – והמשכנו להתהלך ברחובות. היעד הבא היה כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוכסית. לפי אמונת המאמינים היונים-אורתודוכסים, בשורת המלאך גבריאל למרים ניתנה לה בעת שירדה לשאוב מים ממימי המעיין. כיום ניצבת כאן כנסייה יפה, שבתוכה עדיין מפעפעים המים.

 

 

יש בעיר עוד שפע של כנסיות, מנזרים ומסגדים – אולם התחלנו למצות את העניין. הגוף השתוקק שוב למזון – ולכן שמנו פעמינו ל"פאסט פוד דיאנה". כל בעל עסק באזור המסעדה המפורסמת משתמש כיום בשמה של הנסיכה. יש כאן פרט ל"מסעדת דיאנה" גם "קונדטוריה דיאנה", "שטיפת מכוניות דיאנה" – ודוכן אוכל מהיר בשם "פאסט-פוד דיאנה", שבבעלותו של דוח`ול ממסעדת האם.

 

 

הזמנו שווארמה עגל (20 ₪). הבשר היה עסיסי – ובתוכו שכנו פיסטוקים קטנים, ששדרגו עוד יותר את טעמו. אופציה בשרית חביבה, למי שחשקה נפשו בסוג זה של אוכל מהיר וזול.

 

 

התחנה האחרונה בעיר היתה "קפה פאהום". זהו בית קליה וטחינה של קפה, המפורסם מאוד באזור.

 

 

לקחנו הביתה 250 גרם קפה שחור מתערובת הבית (9 ₪). כל הדרך לאזור המרכז אפף את הרכב ריחו החזק של הקפה – וחיכינו כבר להגיע הביתה לטעום אותו.

 

 

היה זה סיור מהנה ולא קשה של מספר שעות, שהזכיר יותר טיול בחו"ל מאשר את הארץ. הישראלים חוזרים בשנים האחרונות לנצרת – ומומלץ להעביר כאן כמה שעות קסומות בין מכמניה של העיר הנהדרת הזאת.

 

ציונים:

במסעדת אל-שייך: 3 כוכבים

ממתקי אחמד מחרום: 4 כוכבים

פאסט פוד דיאנה: 3.5 כוכבים

קפה פאהום: 4 כוכבים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת