00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צחוק בצד - גלעד מורג

הסופר שכח לכתוב: הספר בדיוני - על "אחוזת דג`אני"

 הביקורות בעיתונות, בשנה האחרונהפירגנו מאד לספרו של הסופר הצעיר, אלון חילו, "אחוזת דג`אני".

ואני שטוען תמיד, שמלבד הסופרים הישראלים הותיקים, כבר הרבה זמן לא קראתי סופר צעיר שששוה ברמתו לותיקים. (טוב, הרבה יותר קל לבקר, מלכתוב בעצמי), ניגשתי לספרו של הסופר הצעיר (יליד 72), כדי לראות האם ההילולה סביב הספר הייתה מוצדקת.


זהו סיפור על מערכת יחסים בין גבר יהודי, אגרונום, איש העלייה הראשונה, לבין נער ערבי -צאלח שמו, נצר למשפחת דג`אני המפורסמת ביפו. יחסי האהבה-שנאה בינהם משקפים, להבנתי, את מערכת היחסים הערבית יהודית בסוף המאה הקודמת.

חילו סופר מוכשר. הוא יצר סיפור המורכב לכאורה מעדויות של התקופה, והשתמש בעברית עתיקה ויפה, שהייתה מדוברת בפי היהודים לפני מאה שנים. הקריאה עקב כך הופכת למעניינת ונעימה.

הדמות של קלווריסקי, הוא היהודי, היא נהדרת – אדם שאינו מודע לעצמו כלל, ולמשמעות מעשיו, אך סבור שהתנהגויות הסובבים אותו, הן בלתי הגיוניות בעליל:

כך למשל הוא בוגד חדשות לבקרים באשתו ואינו מבין מדוע היא מגלה עוינות כלפיו, וכך הוא מנהל רומן עם אמו הערבייה של הילד, וגוזל את הקרקע של משפחתו, אך אינו מבין מדוע שונא אותו הצעיר.

את התאורים של מערכת היחסים עם אשתו, "האדונית", ראוי לציין כמשעשעים במיוחד:

"כבר הסכנתי את הלכותיה המוזרות של האדונית, שאיננה חפצה בדיבור או בליטוף או בעינוג...תחת זו היא מבקשת שיבואו אליה ללא שהיות מיותרות. ואף עם צחיחה ויבשה האדונית, הרי זאת מנת גורלו של האיש בנישואיו...”


עד כאן המחמאות, עכשיו הגיע שלב נעיצת הקוצים:

דמותו של הילד מאכזבת. התאורים והשפה שלו גבוהים מידי בשביל נער בן 15. מצאתי את עצמי קורא במאמץ את הדפים של הילד, מחכה כבר לסיים את הדף, משועמם, מחכה לרגע ששוב יופיע היהודי ויצחיק אותי עד דמעות בראיית העולם ההזויה שלו.

אך לא כאן נעוצה, הבעייתיות הגדולה בספר:

שאלה לי אליכם, אם הייתם קוראים את הכתוב מטה תחת הכותרת `הקדמה`:

"ספר זה מתבסס על מכתבים ויומנים אישיים של חיים-מרגליות קלווריסקי השמורים בארכיון הציוני המרכזי בירושליים. יומנו של קלווריסקי... הועתק לכאן ככתבו וכלשונו... בצמידות ליומן שחור הכריכה גיליתי דפים כתובים בערבית...ומקריאתם התברר שמדובר בקטעי יומן וסיפורים של נער צעיר בשם צאלח, נצר למשפית דג`אני המפורסמת מיפו, שנכתבו כפי הנראה במקביל ליומנו של קלווריסקי, בשנים 1895-1896.”

האם הייתם חושבים שהספר מבוסס על סיפור אמיתי? אני כן. סביר להניח שכמוני היו נוספים.

אך מסתבר שבניגוד לכתוב, הספר הוא פרי דמיונו של הסופר.

זה אולי לא היה כל כך בעייתיאלמלא בחר חילו לעסוק בלב הסכסוך הישראלי- ערביולהציג את דמות היהודי בספר ומעשיו בצורה מאד לא מחמיאה.

למיטב הבנתי, הספר הוא נמשל ליחסים בין היהודים והערבים. שניהם אוהבים את אמו של הילד, שהיא משל לארץ ישראל, ונאבקים על אהבתה.

את היהודי בסיפור חילו מציג כגוזל אדמות, כפולש, וכאדם שאינו מוסרי. זו דעתו של חילו וזכותו להביע אותה כמובן, אך אני הייתי בטוח לאורך הספר שחילו מציג עובדות ולא סיפור בדיוני. האם ראוי שמי שיקרא את הספר ישתכנע כי הוא מייצג עובדות ולא בדיה? במיוחד בנושא טעון כל כך מבחינה היסטורית?

כששאלתי את חילו לגבי הבלבול הוא הסביר:

"הספר בדיוני לחלוטין. במהדורה המתוקנת של "אחוזת דג`אני" (זו המופצת בחנויות בחודשים האחרונים) נוספה בעמוד האחרון "הערת המחבר" המבהירה זאת מפורשות. אני מבהיר זאת בכל מקום בו ניתנת לי רשות דיבור, כמו למשל בכתבה בערוץ 10. תוכל גם לראות זאת באתר הבית שלי, תחת "אחוזת דג`אני" - שאלות נפוצות.”

ומוסיף:

"לא הייתה כאן כוונה להטעות. הנחתי שקוראיי יבינו כי המלבה"ד הוא דמות בדיונית וכי הספר הוא בדיוני, אבל כיוון שהתעוררו שאלות משאלות שונות, החלטתי להוסיף את ההערה.”

אני מאמין לחילו כמובן שזה נעשה בתום לב, אבל עדיין נותרתי עם טעם מר בפה. דעתי על ההיסטוריה הערבית-הישראלית שונה מהשקפתו של הסופר, אני בהחלט מכבד את דעתו השונה ממני, אך זהו בלבול שאסור שיקרה בנושא טעון כל כך.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל moraggilad אלא אם צויין אחרת