00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

נס קטן היה לי

פוסט זה נכתב לתחרות "נס קטן היה לי"

 
ביום ראשון אחה"צ נפגשנו כמה חברים בבית קפה על הטיילת,
היה כבר קריר מידי לשבת בחוץ, ישבנו בין השמשות, (תרתי משמע,) נהנים מקרני השמש האחרונות של ערב נר ראשון של חנוכה. יושבים, לוגמים מהמשקאות החמים שלנו ומעלים זכרונות.
 
בימים כתיקונם לא יכולנו להפגש בבית הקפה בערבו של נר ראשון, מסורת היתה במקומותנו מזה שנים רבות, שבנר הראשון כל החבורה נפגשת אצל ברברה בבית, מסיבת החנוכה אצל ברברה נצרבה כ"נכסי צאן ברזל" בתודעת ידידיה ומכריה הרבים, כולם השתדלו להגיע, כנראה בשל האווירה המיוחדת של "פעם" שהיתה שורה במפגש הזה.
 
מאז עזבה אותנו ברברה, איש מאיתנו לא הצליח להניף את הלפיד הכבד שהותירה מאחוריה ולהמשיך את המסורת עם אותה האווירה, ההתלהבות והשמחה של פעם.
יש דברים שאין לחקות, יש שברים שאין לאחות.
 
וכך מצאנו את עצמנו בבית קפה מסוגנן, מספר חברים יתומים, יושבים ומעלים זכרונות על ימים אחרים.
קרני השמש האחרונות נבלעו בים מאחורי האופק, צוות בית הקפה העמיד חנוכיה על הדלפק הדליק נר חנוכה וברך על הנרות, המלצריות שרו "על הניסים ועל הנפלאות" ו"מעוז צור" בשני קולות, הקהל הצטרף בקול ענות חלושה מאוד,
זה לא היה זה.
 
ביקשנו את החשבון כדי שנוכל להתפזר איש איש למחשבותיו.
 
"מי משלם על הנס קפה?" שואלת המלצרית. הרמתי את ידי:
 
"נס קטן היה לי" .
 

 

 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת