1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

חסכנות, קמצנות ואיכות הסביבה

כשהייתי  ילד, ההורים שלי חינכו אותי לחסכנות. תמיד לכבות את האור כשיוצאים מהחדר, לא לזרוק את הקופסאות של הלבן ("מעדני חלב" עוד לא נולדו אז), כשקר לסגור חלון וללבוש סוודר - במקום להדליק חימום, להטליא בגדים קרועים ועוד.
אני חושב שהשיאים (הלא בהכרח חיוביים...) של  התנהגות זו היו רחיצה וייבוש של שקיות ניילון (!) ושמירה לדורות (במקרר) של שתי כפיות סלט ירקות בכוס לבן...
 
לאחר ש"עמדתי על דעתי", או הפכתי לעצמאי (ובמילים יותר פשוטות - עזבתי את בית ההורים ועברתי לדירה משלי), המנהגים האלה נשארו מוטמעים בי ובשלב מסוים התחלתי  לתהות האם אני פשוט קמצן.
 
כי לחסכנות יש סיבה פשוטה וברורה - אם אין לנו מספיק אמצעים לקיום, אנו חייבים להשתמש במה שיש לנו בתבונה. כי אם לא נחסוך - לא נתקיים.
והקמצנות, למרות שיש לה סימפטומים דומים, באה מסיבות שונות לחלוטין - הקמצן אינו רוצה להשתמש באמצעים שיש לו - פשוט כדי שיהיו לו יותר (וגם בהם הוא לא ישתמש...)
 
וכך יום בהיר אחד גיליתי שאני כבר לא בסכנה קיומית, אבל אני ממשיך לכבות את האור כשאני יוצא מהחדר ולאסוף שקיות (אבל לא לרחוץ אותם...)
ולאט לאט התגנבה לליבי המחשבה הנוראית שבעצם אני קמצן - ולא צריך לקרוא את "הקמצן" של מולייר כדי לדעת שקמצנות היא תכונה שלילית (אבל מומלץ לקרוא את "הקמצן" של מולייר סתם לצורך הנאה!)
 
התחלתי "לעבוד על עצמי". לזרוק שקיות לפח. להשאיר את החימום (או המיזוג) דולק כשאני יוצא מהחדר. לקנות בסופר את המצרכים היקרים יותר (קורנפלקס של קלוגס ולא של תלמה? ממש לא קוויאר...)
עדייו לא הצלחתי להשאיר את האור דולק כשיצאתי מהחדר... זה כבר היה מוגזם.
 
ואז, יום בהיר אחד, הכריזו הארגונים הירוקים על כיבוי אורות לשעה - למען כדור הארץ. החיסכון בחשמל מקטין במשהו את צריכת גזי החממה...
ועוד לפני זה התחלתי לחוש ייסורי מצפון על כך שבכל יום שישי אני לוקח מהסופר 10-15 שקיות ניילון ורובן מוצאות את דרכן לפח. הפעם זו לא הייתה קמצנות (או חסכנות) אלא איכות הסביבה. כל הסיפורים על צבי הים הנחנקים משקיות ניילון ויותר מכך - מראה השקיות העפות ברוח - ממש הציקו לי.
(אגב... אני יודע שמדובר בשקיות פלסטיק. אבל אני רוצה שכולם יבינו על מה אני מדבר :-) )
ויום שישי אחד הלכתי לסופר עם שקיות מהבית. נראיתי לעצמי קצת מגוחך, וגם השומר בכניסה לא ממש הבין למה אני סוחב איתי שקיות, אבל כשחזרתי הביתה הרגשתי סיפוק מסוים מכך שבאותו יום לא זרקתי שקיות לפח.
 
ובעצם, חברת הרווחה בה אנו חיים היא האנטי המוחלט לאיכות הסביבה. כולנו צורכים יותר ממה שאנחנו צריכים (לשון נופל על לשון?) וכתוצאה מכך זורקים לא מעט (אריזות, שאריות) ומזהמים (גם בזבל ממשי וגם בזיהום האוויר...)
דור ההורים והסבים שלנו שלא היה מודע כלל לאיכות הסביבה פשוט פגע בה פחות ע"י צריכה פחותה יותר. לא כי הם לא רצו לצרוך - אלא כי הם לא יכלו לצרוך. להורים שלי לא הייתה מכונית ולא היה כסף לבזבז על מותרות.
אורח החיים שלהם אז ייחשב היום למופת לשמירה על איכות הסביבה...
 
בסופו של דבר סגרנו מעגל. אנו חוזרים לחסכנות - הפעם לא בשבילנו אלא בשביל העולם.
 
ושוב לא הצלחתי להצחיק אף אחד... אבל אמרתי את האמת שלי. אני אשתדל לכתוב משהו משעשע יותר בפעם הבאה.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת