00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לא סינדרלה

מה שהלב שלי בחר

 
אחרי הפסקה ארוכה מידי , בעקבות לימודי  התואר השני שחלו בימי שישי, בשעות מוקדמות מידי בבוקר, חזרתי אתמול. שוב קמתי בבוקר לפני השמש, ולפני שמישהו שפוי ירשה לעצמו לקום ביום חופש, ארזתי כפפות,  צעיף וקסדה ושמתי פעמיי לפארק הירקון.  אחרי שהפשרתי ואנשים התחילו להגיע הכרתי את החדשים "מתגעגעת הייתה פה פעם , ועזבה אותנו ללימודים אבל עכשיו היא חזרה בגדול".
רכבנו לנמל בחזרה, ולמרות שבעיקר פטפטנו , הידיים עדיין כואבות לי - מחיר החזרה לכושר, בהחלט התגעגעתי לזה.
אח"כ אפי לקח אותי לרכיבה על טנדם (מי שלא מכיר טנדם זה אופני זוגות), אני שבחיים לא רכבתי ולא חשבתי שאוכל לרכב על אופניים נורמליות , כאלה רגילות, גבוהות ומדהימות, רכבתי ברכבי פארק הירקון  והייתי על הגובה!
 
בכלל בתקופה האחרונה יש הילה אחרת על הכל , של חופש שחרור ואושר. אני חושבת שהחזרה שלי היא חלק מכל זה, ההחלטה לעשות יותר ממה שטוב לי.
 
קשה להסביר את התחושה של לחזור , עד שלא חזרתי לא הרגשתי כמה זה חסר. החיוכים, העזרה, התחושה המוזרה הזו של להיות שייך באמת, לא כמעט, לא בערך, לא על תנאי, אלא לגמרי לגמרי שייך.
 אולי לחלקכם זה מושג נורא ברור, אבל אני לא הרגשתי ככה אף פעם, בשום מקום ועם אף אחד, עד שהגעתי לחוג האופניים של אתגרים. וזה מה שהלב שלי בחר.
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מתגעגעת לאבא אלא אם צויין אחרת