00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

מסיבת חנוכה בבית הספר

אז שתי המסיבות נפלו על אותו היום וכמעט באותה השעה.
אם נציין שלמסיבה אחת צריך לנהוג 30 דקות לכל כיוון אז תבינו שהיינו חייבים להתפצל רציני היום.
וזה בלי לחשב את רצונות הילדים מי הולך עם מי.
רותם באבירות ויתרה על אבא כי אבא היה בשנה שעברה אז עכשיו אמא שוב תורך.
כשחזרתי וסיפרתי לו על המסיבה, ועל איך וזה אז כל מה שהיה לו להגיד ואני כל כך מבינה אותו - איזה מזל שלא באתי. גם הוא כמו רותם לא סובל דברים כאלה.
 
אבל נחזור לעניין.
הגענו בגלל המרחק די ראשונים וגם היינו אני חושבת מהראשונים לעזוב בחזור. עוד לפני 8 בערב היינו כבר בחזרה בבית, או בשפת רותם אמא זה מספיק רעש לערב אחד אני צריכה זקוקה ורוצה בחזרה את השקט שלי. וזה למרות שגם בהלוך וגם בחזור לא היו לה שום תלונות על המוסיקה שאני שומעת ברדיו ושאני עוד מדברת איתה. ודברנו הרבה בהלוך וחזור. אני חושבת שהשיחות שאני מנהלת איתה במכונית הן הרבה יותר ממה שאני עושה איתה בבית.
 
ושוב גלשתי ושוב אני חוזרת ואוספת את עצמי לדבר על המסיבה בלבד.
אז מה היה שם כיבוד מכל טוב הארץ כמו שאומרים קשור לחנוכה, ורותם פרחה כשראתה את המקום, וזה הרבה לפני שראתה את הבן שהיא כל כך מחבבת השנה. שנה חדשה בן חדש. ככה זה אצלה כל שנה היא "מתעלקת" על ילד אחר שרוצה להיות בחברתו הרבה .
אבל ראיתי שגם מצידו זה מאוד הדדי. ראיתי גם את החיוכים של אמא שלו על כך שהם מדברים ויוצרים קשר ושמחתי שהיא מאשרת במבטים שלה את זה.
 
ורותם הסבירה כל כך יפה מה יהיה במסיבה וזה שהיא הולכת לשיר. הם באמת עלו לשיר אבל חבל שאי אפשר להפריד את הילדים הווקלים של בית הספר מאלה שלא עושים כלום ורק עומדים עם הכיתה שלהם ואפילו לא רוקדים סתם עומדים.
שמו אותה ליד הרמקול אז זכיתי גם לשמוע את הקול שלה ברמקול שר והיא שרה יפה את מה שהם בחרו (איך לא השיר של יוסי בובליל על הדבורה העוקצת). בכלל אם אני עכשיו מחשבת אז כל שירי הכיתות נגעו באיזה שהוא קשר בשירי אהבה מזרחיים. לא היה שם אף שיר שנגע לחנוכה.
ואם לא היו שמים קודם כמה ילדים שמנגנים על האורגנית והם עשו שירי חנוכה ואנחנו ההורים ששרנו קריוקי 2 שירים לחנוכה אז גם זה לא היה.
 
וכשהילדים סיימו לשיר כל הכיתות, עשו רגע הפסקה ואמרו שעכשיו הם הולכים לעשות הפתעה לילדים. הגיע מעגל מתופפים . חלקו לנו למי שרצה (האמת שגם לא היה מספיק לכולם גם אם היו רוצים עוד משתתפים) דרבוקות ענקיות ותופים אפריקאיים. והתחיל הרעש.
בהתחלה רותם עוד ישבה בשקט, בהמשך היא דרשה לקום ולהתחיל לזוז לכיוון הדלת, עשיתי את זה, ואז מישהו מהצוות לא מהכיתה שלה אמר שחבל שהיא לא נשארת לראות,
אז היא חזרה קצת אחורה ונעמדה ליד חדר מורים בצד, (חדר המורים הוא ממש ליד הבמה), והיו שם כיסאות מרופדים פנויים אז התיישבתי בצד לראות מה הצעד הבא שלה,
היא התקדמה עוד 3 צעדים רחוק ממני, והסתכלה.
וכשנמאס לה סופית בערך 3 דקות בדיוק מהרגע שניסו לשכנע אותה להשאר, היא ניגשה לילד אמרה שהולכת הביתה ואמא שלו הוסיפה שחבל. והילד אמר לה שהם יפגשו מחר בבית הספר. ראיתי שוב כמה נחמד להם ביחד.
 
יצאנו.
איך שיצאנו באופן של רותם, זה נראה כמו ריצת אמוק למכונית שלנו, והגענו לשם די מהר (אני עוד צריכה להסביר לה שכביש חוצים שוב בזהירות ולא כמו שהיא עושה - מזל שהספקתי לעצור אותה ולחכות למכוניות שעברו). ואז היא אמרה שוב במילים שלה: ברוך שפטרנו. אמא היה שם המון רעש לא יכולה יותר. רוצה הביתה.
 
יצאנו לדרך.
כמובן שמעתי מוסיקה כל הדרך, בעידוד רותם כשאני מדברת איתה, היא שמרה עלי בנסיעה שאני לא אטעה בדרך ונגיע באמת הביתה כי החלטתי לנסוע בעוקף ולא בישיר. לפעמים בדרך העוקף אפשר לראות חיות מהספארי הפעם לא הצלחנו אולי זה בגלל החושך והגדר הגבוהה שבגלל זה לא הפנינו את הראש בזמן לאזור שאנחנו מסתכלים בו ורואים את החיות בהתנהלות הערב שלהן. לא חשוב.
 
הגענו לחניה. רותם עשתה אמוק הביתה שוב, הגיעה הרבה לפני תוך שאני שומעת אותה מקומה ראשונה צועקת בבית : "הגענו".
לבשה פיג`מה ותוך 2 דקות על השעון לא היה למי לדבר .
 
תמה לה עוד מסיבה.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת