00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סוס עם כתם על המצח

הופעה בשני קולות

יום רביעי, 20:30 בערב.

אני מגיע ללבונטין להופעה של אפרת בן-צור וקרני פוסטל.
כבר זמן מה ששמעתי ששווה לתפוס אותן מופיעות יחדיו, והרי את הדיסק האחרון של אפרת אני נורא אוהב.
אלת ההופעות זימנה לי הופעה שלהן בזמן נוח מאוד, ישר לאחר האוניברסיטה, ומספיק מוקדם כדי לתפוס אוטובוס חזרה הביתה.
הופעה בשני קולות, מצד אחד הקול הפלצט הגבוהה של אפרת ומצד שני קולה הנמוך של קרני. אך לא רק על הבמה, גם בראשי שמעתי שני קולות לכל אורך הופעה...

לפני ההופעה מחוץ לקופה, אני פוגש בעלמה חביבה המאיישת דוכן של אמנסטי. מסתבר שזהו שבוע זכויות האדם הבינלאומי. אני ניגש להקשיב לה, לראות לאיזה עצומה היא מחתימה, בהנחה שזו כנראה תהיה מטרה שאני מזדהה עימה.

העלמה סיפרה לי שלאחרונה החליטו במדינתנו הנפלאה שאין לנו יותר יכולת לקלוט בקרבנו פליטים מדרפור, ולכן הפתרון הנפלא והאצילי עליו חשבו גדולי האומה, הוא פשוט להרוג אותם כשהם עוברים את הגבול!
אהההה, אופס סליחה. חלה כאן אי הבנה קלה. כמובן שמדינה מערבית נהורה כשלנו לא תוציא להורג פליטים חפים מפשע, אנחנו לא ברברים!
החלטת המדינה טיפה שונה,
פשוט, כאשר פליט עובר את הגבול עם מצרים, תופסים אותו ומיד לפני שמישהו יספיק להעניק לו טיפול כלשהו מחזירים אותו חזרה אל מצריים, אל מעבר לגבול.
אסור להעניק לו לפליט שום טיפול משום שברגע זה אנו מכירים בו כפליט ואסור לנו לגרשו. לכן אנו עוצמים עין אחת, מכריזים בקול ברור שזהו סתם מסתנן לא חוקי, ומיד זורקים אותו חזרה אל הצד המצרי.
כפי שהחברה מסאות` פארק כבר
הסבירו מזמן (מצאתי את הקטע רק בליווי פרשנות להדיוטות).

אז מדוע התבלבלתי וחשבתי שמדינת ישראל מוציאה פליטים להורג? אנחנו בסך הכל לא מאפשרים להם להכנס לכאן. טבעי, הרי יש לנו מספיק צרות משלנו.
אז אסביר לכם מהי משמעות ההחזרה לצד המצרי של הגבול. במצרים אותם פליטים שמנסים לעבור את הגבול לישראל זוכים לטיפול מהיר ופשוט, יורים בהם!
וברגע שאנחנו מחזירים אותם מעבר לגבול אנחנו ביודעין שולחים אותם למותם!

לאחר שהקשבתי לדברים אלה, ושמעתי על ההתפתחויות האחרונות (עד עתה רק היינו שמים אותם בכלא), חתמתי על העצומה. אך עצם החתימה לא הספיקה כדי להשקיט את מוחי.

נכנסתי אל ההופעה שהחלה לאחר דקות ספורות.
ההופעה אכן עמדה בציפיותי. קרני ואפרת יוצרות שילוב מדהים בין קול הפלצט הילדותי של אפרת לקול הבס המאופק של קרני. הן שרות יחד שירים של שתיהן וממש נדמה כאילו הן נועדו להופיע יחד. יש להן אפילו שלוש שירים שונים בעלי שם זהה (צוללת, קח אותי, שמש).
השירים של קרני, אותה כמעט ולא הכרתי לפני, נעים על קו שבין דיקלום מאופק, לבין שירי רוק. בעוד השירים של אפרת הם שירי פולק, אשר זוכים להפקה עשירה.
כאשר בכל השירים צמד הקולות זוכה לליווי משלושת הנגנים הנפלאים שעימם, גיורי פוליטי (panic ensemble, ויקטוריה חנה)על תופים, ויבראפון (אחד הכלים המקסימים שיש), והרמוניום (סוג של אקורדיון שולחני), ברוך בן-יצחק (רוקפור) הבלתי נלאה על גיטרה, וטל הפטר על הפסנתר. כאשר הזמרות מלוות עצמן בצ`לו (קרני), וגיטרה (אפרת, אשר סיפרה שאת כל השירים היא כותבת רק על מיתרי הבס, ולמעשה יכולה להסתפק בגיטרה עם שלוש מיתרים).

אלא שלמרות שההופעה עמדה בכל הציפיות שלי, הרגשתי הייתה שונה לחלוטין ממה שאני מצפה לרוב בהופעות כאלה.
פשוט לא יכלתי להתנתק מהמילים והסיפורים ששמעתי מחוץ לדלת.
בזמן שהן שרו הרגשתי כיצד עצב גדול ממלא אותי. יחד עם תחושת כעס מצד אחד, על המדינה והצבא שלי שעושים מעשים קרי לב ואכזריים שכאלה. ומצד שני תחושת חוסר אונים גדולה. כיצד אני יכול לשנות את המצב?
המוזיקה עטפה אותי מכל כיוון, והמוח החל לטייל לו במחוזות אחרים. מדמיין את הפליטים מועברים חזרה אל מעבר לגבול אל מותם הבטוח.

בערך באמצע ההופעה כשהבנות הגיעו אל "כבר הרבה ימים" השיר האהוב עלי של אפרת הרגשתי כיצד שני הקולות שבראשי מתאחדים ליצירה הרמונית אחת שלמה.
העצב והכעס שהסתובבו בתוכי השתלבו יד ביד עם המוזיקה שבקעה מכיוון הבמה.
תוך רגעים ספורים חשתי שכבר איני יכול לעמוד ופשוט התיישבתי על הרצפה. נותן לצלילים להקיף אותי ולרגשות לשטוף אותי.

לאחר החוויה העוצמתית הזו הייתי חייב לצאת החוצה ולשטוף את פני. כשחזרתי כבר הרגשתי מזוכך יותר ומכאן כבר קולה של המוזיקה הלך והתגבר, והתרכזתי יותר בהופעה שמולי.
לבסוף הבנות סיימו את ההופעה באחד הקאברים הטובים ששמעתי. ביצוע מרטיט בשלושה קולות, יחד עם ברוך, ל-Scarborough Fair של סיימון וגרפונקל.

ושני הקולות הצטרפו לבסוף לקול אחד, שהוא אני.

אפרת בן צור - כל יום

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל melquiadess אלא אם צויין אחרת