00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קטנים כגדולים

מה שבע?

או ... תיוג תוייגתי!
 

סוקי דה יו תייגה אותי, ליוזמה שכלליה כדלקמן:

 

1[] שים לינק לבלוג של מי שתייג אותך ופרט את החוקים ברשומה בבלוג שלך.

[2] שתף את הקוראים ב-7 עובדות אודות עצמך. - למטה כל האקשן.

[3] תייג 7 אנשים בסוף הרשומה ע"י השארת שמם ולינק לבלוגים שלהם.

[4] הודע לאנשים שתייגת ע"י השארת תגובה בבלוג שלהם.

 

 

 

אקשן!

 

 

  1. פעם ראשונה בים ולהיות "מקובלת"

    אחרי כמעט שנתיים בבלוגיה, זו לי הפעם הראשונה שאני "מתוייגת". הודיתי לסוקי כמובן, ואמרתי שאני מוחמאת מאד. לאורך חיי אני רגילה להיות בצד של הפחות מקובלים, וכך גם כאן, למרות שלאורך זמן רכשתי לי ידידים טובים ואיכותיים בפרדס.


  2. שיתוק מוחין ופטור מתפירה

    אולי זה קשור ל"מקובלות" ואולי לאו דווקא, אבל ה"שוֹנוּת" שלי בולטת לעין: אני מתמודדת עם שיתוק מוחין קל מלידה שמתבטא בקושי במוטוריקה עדינה, דיבור ותנועות בלתי רצוניות. כל זה לא ממש מצליח מפריע לי לנהל חיים עצמאיים לכל דבר. גדלתי על הקלישאות "אין הדבר העומד בפני הרצון", ו-"אם אין אני לי מי לי", ועד היום הן נרות לרגלי.

    לאור המוטוריקה העדינה הפגומה הנ"ל יש לי פטור מתפירה לכל החיים! (גם אם המורה למלאכה בבית הספר היסודי אף פעם לא גילתה התחשבות מיוחדת ...) אבל דווקא השבוע עוזרת הבית לקחה יוזמה והחליטה לתפור כמה כפתורים אבודים בחזרה לציפות. אממה, ללא משקפי הראיה שלה, ביקשה שרק אשחיל את החוט למחט. נרתמתי לאדגר, לאחר שהצהרתי שלא תצפה ליותר מדי. נחשו מה? נכון - אחרי כמה דקות והתעקשות קלילה - הצלחתי!
     

 

  1. פגישת מחזור

    ואם כבר נזכרים בבית הספר היסודי: שערו בנפשכם שלמדתי באותו מוסד, עם אותם חברים לכיתה, מכיתה א` עד ח`. את חלקם הכרתי כבר בגן חובה, וכן המשכתי ללמוד באותה הכיתה או לפחות באותו מחזור, בתיכון. גדלנו במקום קטן, דומה לקיבוץ, יחד הלכנו לתנועת נוער, חוגים ויחד שיחקנו בחוץ ...
    זה יסביר אולי את ההתרגשות לרגל פגישת מחזור שצפויה להערך לפני פסח. כמה חבר`ה לקחו יוזמה, ובינתיים אנחנו מחליפים תמונות וזכרונות במיילים. רק לראות את השמות מן העבר בתיבת הדואר האלקטרוני שלי זה ריגוש בפני עצמו ...


  2. שמירת הריון

    בינתיים אני כאן, כמעט מתחילה חודש תשעי להריון ועדיין מתקשה לעכל את העובדה שממש אוטוטו אני אמא לשני בנדיטים. מתחילת החודש השביעי אני בשמירת הריון. הרופא לא האמין שאחזיק מעמד עד כה. אני מוכנה להתערב עם כל אחד, שכמו בפעם הקודמת גם כעת אמשיך לסחוב עד שבוע ארבעים, לפחות. למרות זאת אני ילדה טובה, לא לוקחת צ`אנסים – מה שהרופא אומר, אני עושה!


  3. מצבי בשוק העבודה

    אז אני בשמירה, אבל עובדת מהבית. עושה כמיטב יכולתי להוכיח שאני מועילה ויעילה, בזמנים כאלה של חוסר ודאות, כשכל שבוע אני שומעת על חבר אחר שפוטר. החוק אמנם מגן עלי כרגע, אבל לא לעולם חוסן, וכבר ראיתי במו עיני כיצד, בחברה שבה אני עובדת, אמהות אחרי חופשת לידה קיבלו את כל הכספים המגיעים להן והתבקשו לא לטרוח ולחזור לעבודה. לא בטוחה עד כמה חוקי, אבל זה מסריח ללא ספק.


  4. אמא לבן חמש

    כמעט אמא לשניים – נכון לעכשיו אני אמא לילד ענק בן חמש, שמפתיע אותי כמעט כל יום מחדש בחכמה ובבגרות שלו. חיכיתי ועשיתי הפרש לא קטן בין הילדודס וטוב שכך. ההתחלה בטח תהיה קשה לו, אבל אני סומכת עליו שיסתגל, כמו לכל דבר חדש שבו הוא נתקל. מאחלת לנו שאחיו יהיה נוח כמוהו. וכדי להוכיח לכולם עד כמה גדול הוא – נכון לשבוע שעבר מתנדנדת בפיו שן ראשונה! אני מצאתי את המאורע מאד מרגש. אבל אולי אלה הם רק ההורמונים ...


  5. כתיבה,משפחה וגניזה

    הקוראים העקביים שלי כבר יודעים שגם אם אני כותבת כאן בעילום שם, הבלוג ידוע ומוכר לבני משפחתי וכמה חברים טובים, שאף פעם לא מגיבים על גביו, אבל נותנים משובים כשאנחנו נפגשים. יש לי שתיים-שלוש רשומות שאני לא מעיזה לפרסם מחשש לאאוטינג שלי ושל אחרים וגם מתגובות של כמה אנשים. אולי עוד אשלח אותם באופן דיסקרטי במיילים ובמסרים לטובת חבריי הוירטואלים ואלה החוץ-וירטואלים כמו גם בני משפחתי הקרובים. אשמח לקבל משובים – הם תמיד מפרים אותי ונותנים לי הרגשה טובה!

 

 

 

 

מתייגת ....

 

פאריז במאי – נתקלתי בה די בהתחלה בזכות תחרות ספורי אהבה, ונשבתי מיד בקיסמה. אני בטוחה שהייתי מגיעה אליה בכל מקרה, אם לא כך אז אחרת. היא צירוף נדיר של רגש ואינטלקט שאני תמיד נהנית לקרוא.

 

מטוב ועד רע – הקורא המתמיד הראשון שלי בבלוגיה או לפחות המגיב המתמיד, שתמיד יש לו מה לומר ולי מה ללמוד. המורה הכי טוב שלי לחוקים ולהלכות הבלתי כתובים של הבלוגיה, ובכלל אחלה בנאדם.

 

אירוס הנגב – האישה והלב, שלא חוששת ללכת עד הסוף עם האמת שלה, וחיה את החיים במלוא עוזם. אמיצה כבר הזכרתי?

 

פסיפלורה מלוחה – שלפעמים קשה להאמין עד כמה היא צעירה בגיל, כי התובנות שלה כל כך בוגרות והתבטאותה רהוטה לתפארת. אין ספק שהיא עוד תגיע אפילו עוד יותר רחוק!


המילים של עינת – כבר כתבתי עליה ועל הערכתי הרבה לה, כאדם וככותבת – הנה כאן.



הר הקסמים – באמת צריך להציג אותה? לבורה ועמת ארצות כמוני יש תמיד מה ללמוד ממנה על אמנות בכלל וזו הפלסטית בפרט, אבל הכי אני אוהבת את הרשומות האישיות שתמיד-תמיד מרגשות אותי.

 

 

אישה ממקום אחר – גם התגובות מעוררות בי הרבה מחשבה, ואני צריכה להיות עצלנית פחות – ולהגיב אצלה יותר! לרוב אני אומרת `אח"כ` או לא מספיק בטוחה בעצמי והדברים חומקים וחבל ...

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קטנים כגדולים אלא אם צויין אחרת