00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בנויה לתלפיות.

נָזִיל.

לפני שאני נכנסת הביתה בתום ההליכה בפארק. אני חולפת על פני אנשים שנחפזים להגיע לארוחת הערב, כשדמויות מאוסות או מדהימות בהווייתן חולפות לידי ואני מוקסמת מהמְעַרְבֹּלֶת האנושית שעוטפת את החוויה היומית שלי. כשהסרתי את נעלי ההתעמלות בפתח הבית הרגשתי שהעיניים שלי נעצמות ונדבקות כאילו מישהו מָשַׁח אותן בדְּבַשׁ. הלוואי והייתי יכולה להיכנס למיטה לנצח. עבר עלי שבוע מטורף של עבודה, סגירת דו"חות. סוף שנה. והדבר שהכי כאב לי היה פיטורים של עובדים שלא קשורים למַשְׁבֵּר הקיים, כאם המציאות היא שגרמה לכך ולעובדה שהגיע הזמן להיפרד מאלו שריטשו וקטלו כל יוזמה מבורכת שמטרתה להביא רווחים למחלקה. וניסו לחפש תחבולות ורמזים סבוכים וממולחים שדרשו פִּעְנוּחַ כדי להיחלץ ממשימות ומטלות. כל משפט שלהם תמיד לווה כמטח אֲבַק שְׂרֵפָה שלילי של מלל, עד שהרגשת לא נעים שיושב מולך אדם שנראה רָצוּץ ועייף כאילו סיים הרגע מסע ארוך ונבצר ממנו לקלוט כל דבר שנאמר לו. כואב לי לראות לעיתים עובדים שככל שהם צוברים וותק הם הופכים לרשלנים. מה שתמיד אני אומרת בהדרכות שאני מעבירה, תתנהג כאילו זה היום הראשון שלך בעבודה אפילו שכתוב לך בתלוש המשכורת וותק של עשרים שנה. הלקוחות לא אשמים. אם אתה שבע- תעזוב, כי העבודה צריכה להיות מקצועית ועם אִינְטֶגְרִיטִי עד הסוף.

בעסקים קוראים לזה נזילות ארגונית, כשיש דליפה של מוטיבציה ושובע תעסוקתי שאי אפשר להתגבר אליו, אלא רק לסתום אותו בהחלפת צינור חדש. וזה אומר ארגון מחדש של המחלקה, שדורשת אנשים רעננים.

כולם מייחדים היום תשומת לב עצומה לגל הפיטורים והנה מנהל המחלקה שלהם הכניס לשם עוד שניים. ואני אומרת, שעובדים צריכים להיות פנויים בראש שלהם כדי להיות קריאטיביים ולהיות מסוגלים לתת עֵרֶךְ מוּסָף ולא רק להיות מריונטות משרד. והנה, עכשיו כשהם הוקעו מהמערכת הם נמצאים ברשות עצמם, בלי מנהל שמבקש מהם משימות ובלי תחושה שמנסים לחלוב אותם בעשייה.

 

בתוך ליבי אני נוטה להאמין בטוּב האדם, קשה לי להאמין שאדם בלתי-אמצעי עד כדי אכזריות כמוהם, יסתבך בחילופי דברים בצורה כה מגושמת שתגרום לפיטוריו. אבל קטונתי, הרי אני מקבלת החלטות מהממונים עליהם. אם הייתי יודעת על כל הסָגָה שהתרחשה, הייתי נלחמת עבורם שיושארו, אבל כשהידיעה הגיעה כבר אלי, זה היה מאוחר מידי. ביום הפיטורים כשהם הופיעו לפניי נרתעתי מפניהם במבוכה. אני לא יכולה לערב רגשות בפסוֹן המקצועי, אבל הפעם לא יכולתי. החזקתי את המכתב ביד ובכינו ביחד והוספתי בהשפלת קול, אני מצטערת. כממתיקה סוד למען שאחרים לא ישמעו שאני באמת מצטערת. וכשנפרדנו נִצְבַּט לי הלב בהרגשה שגזילה בלתי הוגנת נעשתה להם.

 

לפני כמה ימים חלום השינה המוקדמת שלי התנפץ כשקמתי לשירותים, ישבתי על האסלה וכשהשתנתי הסתכלתי סביב על החדרון עם התקרה אכולת הרטיבות ועל המקלחת שכתמי חֲלוּדָה צבעו אותה. כשבדלת המקלחת הזעירה שלי נשמע טפטוף בלתי פוסק של דליפה. התקרה נוזלת. פתחתי בסֶרֶנָאדָה של יבבות ונשמעתי כאילו סרסו אותי. ואי לי ואי לי, כמו המְקוֹנֶנות בשעת אֵבֶל. וקיללתי את כל העולם ואשתו שדווקא עכשיו אני צריכה להתעסק באינסטלציה. מיד התקשרתי לבעלת הדירה שבהחלט תפקדה כמו בשעת מלחמה, והבטיחה שעל הבוקר האינסטלאטור יגיע. בינתיים העברתי את הלילה לקולו של זַרְזִיף המים שנחת בדלי.

למחרת בבוקר, האִינְסְטֶלָאטוֹר הגיע,בחור חמוד שמושך בכתפיו ומחייך. כזה שנכשל בכל המקצועות היוקרתיים בחיים, אבל הפך למומחה לענייני נְזִילוֹת. הוא בודק את הרטיבות שזוחלת על הפָּנֶל של המקלחת וקובע, כמו רופא מוסמך. זה לא זה, זה הדוּד. באותו רגע הבנתי שנדפק לי כל יום החופש. הבטתי בו, חייכתי ואמרתי בסיפוק, נו תעשה את מה שצריך לעשות. ומאותו רגע החלה צעדה של אנשי מקצוע שפירקו את הדוּד, החליפו צינורות ובעיקר תקתקו עבודה נפלאה. שניים מהם פלרטטו איתי במקביל בלי שהשני יודע וזה עשה לי טוב. נעים לי שמתחילים איתי גם אם זה עמך, אנשים שבאו מהמקום החברתי הכי נמוך. כי הם עושים את זה בקלאסה, והם אנושיים נטולי פוזות.

 

תוך כדי הבלגן אני משוחחת עם אבא שלי בטלפון, הוא כבר בן שבעים ושבע. חי בעולם שמתחלק כעת – לאחיינים שלי והחתונה של בת הדודה הדתייה שסוף סוף מצאה בגיל שלושים ושתיים שִׁידּוּךְ. אני מנסה לספר לו שמחליפים לי את הדוּד והוא כאילו לא מקשיב ונכנס לי בתוך הדברים כאילו מנערים סדין שנשפכו עליו טיפות מים ולפני שהתייבשו הן עפות באוויר. והוא מספר על הבעל החדש שלה שלא יגיע לאירוע הבריתה המשפחתי. ואני מרגישה את הטיפות הללו חדות וקפואות כמו גשם שיורד הפוך, מלמטה למעלה, כמו המים עם החֲלוּדָה שיוצאים מהצינור של הדוּד שהוחלף. והשיחה הסתיימה בכלום.

 

אבא שלי מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי.

 

מהרגע שקמתי בבוקר אני רק משתופפת באפלוליות כאילו אני גנב שפועל בלילה, ומחפש את אותו אוצר חשוב, כאילו איבדתי מישהו אהוב. ואכן איבדתי, את עצמי האמיתית. אני יודעת שאני כאן איפשהו, בתוך הערימה הזאת שקוראים לה אני ברור לי שבסוף נהיה ביחד גופנפש .

 

 

 

שביר

אריק איינשטיין

מילים: אריק איינשטיין לחן: יצחק קלפטר

שביר, מתפורר בקלות
מעמיס על עצמו את כל העולם,
נושב כמו עלה למשב כל רוח קלה,
בקיצור, שביר מתפורר בקלות.

שביר, מתפורר בקלות
מחפש את עצמו, מחפש כל הזמן,
לוקח כבד, חושב זה סוף העולם,
בקיצור, שביר מתפורר בקלות.

 

נ.ב עברתי השבוע את הניתוּחון הכירורגי בשלום, אחרי חודש של ייסורים הכל בסדר איתי (יורקת לצדדים).

נ.נ.ב התחלתי שיעור נהיגה בגיל שלושים ושבע מאחר ועם הרישיון האמריקאי שלי, אפשר כעת רק לנגב את הת`תחת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הזוייה אלא אם צויין אחרת