00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על הא, על דא ועל נייט

בין שני יישובים עובר קו מאסף אחד

עברה שנה מאז פרסמתי את הרשומה האחרונה שעסקה בתחבורה (או יותר נכון תחבורע) הציבורית בישראל. ומה השתנה מאז? עדיין אין רישיון, אין רכב, הנסיעות ארוכות כאורך הגלות (והשנה אף יותר) והדבר היחיד שהשתנה הוא שהנסיעות הפכו ליותר יקרות. אז על מה דיברתי ברשומות הקודמות? דיברתי על הצפיפות, על התדירות מזעזעת, על תופעת "חמגביות", על מצבה של התחנה המרכזית הגדולה (וגם הגרועה) במדינה ועל כך שאחרי חצות לא ניתן לחזור הביתה שלא באמצעות רכב פרטי, מונית ספיישל או מונית חאפרים (ממש כמו בסיפור סינדרלה). אז במה לא עסקתי עד עכשיו? אהממ... נזכרתי! לא עסקתי במסלולי הקווים. אז הגיע הזמן לתקן את המעוות. העובדה שאין לי רישיון (מסיבות רפואיות רלוונטיות), הפכה אותי למומחה לא קטן למסלולי הקווים, לפחות באזור המרכז, והנסיעות המייגעות לבתי החולים ברחבי הארץ (ראו את הרשומה הקודמת) גם למומחה לא אמצעי גם מעבר לזה. חלק (קטן מדי) מהקווים הם אכן קווים ישירים וכיפיים. חלק נוסף, גדול יותר, הם קווי אקספרס סבירים או קווים מאספים עם מסלול הגיוני ונסבל. אך חלק לא קטן מהקווים מפותלים, מייגעים, עמוסים ולא יעילים. מתוך כל הקווים החלטתי להתמקד בחמישה מקרים של קווים בהם אני נסעתי לא מעט, וסבלתי המון. כל אחד מהקווים הוא בעל כמות נסיעות מספקת ביום כדי להחשיבו כקו סדיר. שניים מהקווים האלה הם עירוניים, שניים בינעירוניים ואחד שהוא שילוב של קו עירוני ובינעירוני. אז קבלו אותם:

 

  1. קו 66 של חברת "דן" - מהתחנה מרכזית פ"ת למסוף כרמלית בת"א: ונתחיל בקו הבית שלי (אני גר בפתח תקווה). בניגוד למקבילו קו 51 שאמנם עוצר ליד כל תמרור, אך לפחות המסלול שלו הוא הגיוני, ידידנו 66 עושה את כל סוגי הפיתולים האפשריים, ולא שוכח להיכנס לכל פקק בדרך. הנסיעה מתחילה מסיבוב דרך כל מרכז פ"ת על רחובותיו הצרים והפקוקים, ממשיך בנסיעה נינוחה בציר ז`בוטינסקי ואז ממשיך לכיוון מגדלי אקירוב, בית החייל, כיכר המדינה, בניין ההסתדרות ועיריית תל אביב. לאחר המעבר בצפון הישן הוא עובר דרך חצי מרחוב דיזנגוף, יורד לבן יהודה ואז יורד לטיילת (חוף ירושלים). כמה דקות אחר כך מסיים הקו את נסיעתו במסוף כרמלית שמאחורי שוק הכרמל. כל מה שכתבתי נראה לכם ארוך? חכו שתסעו בקו הזה באמת ואז תראו מה זה ארוך! ובקיצור, כל האתרים ההיסטוריים והחדשים, כל סוגי תחנות האוטובוס וכל הפקקים ב- 8.90 ₪. אין קו תיירותי זול מזה!
  2. קו 40 של "דן" – ממסוף עתידים שבצפון תל אביב למסוף בית העלמין שבדרום בת ים – זו עוד דוגמא לקו עירוני ארוך במיוחד שעובר דרך כל הפקקים האפשריים בדרכו. להלן רשימה חלקית של מקומות בהם הוא עובר: צומת הפיל (לכיוון עתידים בלבד), קניון איילון, ציר ז`בוטינסקי ברמת גן (איך אפשר בלי?!), עזריאלי, בית הדר, רח` אילת, שדרות ירושלים ביפו, ציר הרצל/בלפור בבת ים, קניון בת ים. וכדי להוסיף חטא על פשע, הוסיפו גם סיבוב מיותר בהדר יוסף. לקו הזה יש אח קצת יותר שפוי בשם קו 42 שמחבר את אותן תחנות היעד אך עושה זאת במסלול יותר חכם. לפיכך, אם בפעם הבאה אקבל הצעה לצאת עם מישהי מבת ים, אחשוב טוב מאוד לפני זה כי קוקטייל של קו 51 עם 40/42 מבטיח שעתיים (במקרה הטוב) מהגיהנום.
  3. קו 249 של "אגד" – מתחנה מרכזית פ"ת לתחנה מרכזית ברחובות דרך נתב"ג, לוד ורמלה. קו זה נמצא במשבר זהות. מצד אחד הוא קו בינעירוני כי פ"ת ורחובות נמצאות במרחק משמעותי אחת מהשנייה. מצד שני, הוא קו עירוני כי במקום לנצל את הגישה הישירה שיש בין פתח תקווה לרחובות דרך כביש 40, הקו חייב להסתובב דרך העיר העתיקה בלוד, והשוק ברמלה כשבדרך ישנה מסילת רכבת ארורה של אחת התחנות העמוסות בארץ. לא פלא שבכל נסיעה אני מרגיש כמו הוגו במבוך, רק שאם חלילה תדרוס אותי רכבת, אני אתעורר (אם בכלל) לניסיון אחרון (לחיות) ליד חדרו של אריק שרון.
  4. קו 301 של "אגד" – מתל אביב לאשקלון דרך ראשל"צ, רחובות, גדרה, קסטינה וג`הנום. גם הקו הזה נמצא במשבר זהות. אמנם מדובר בקו בינעירוני מובהק, אך זה לא מונע ממנו לעצור ליד כל תמרור כאילו הוא קו 83 בראשון לציון (גם הוא קו מסויט אך לא אדבר עליו. ע"ע קו 40 ו- 66). אם תתמידו בנסיעתכם, תוכלו לבקר בעיירה הציורית גדרה, הידועה (לשמצה) בבית החולים הגריאטרי שלה (ראה רשומה קודמת), ואם תיסעו עוד קצת תוכלו לבקר אפילו את הדוד משה (קצב) בקרית מלאכי (בנות היזהרו!) או את אל"מ ד` במז"י (משתמטים היזהרו!) והכול במחיר שלא בדיוק שווה לכל נפש (בטח שלא בימי המשבר הכלכלי).
  5. משפחת 641/841/921 של "אגד". הקווים יוצאים מתל אביב ונוסעים דרך פ"ת, צומת רעננה והכביש הישן לנתניה (קו 641), חיפה (921) וקרית שמונה (842). ועכשיו לדובדבן שבקצפת. והפעם לא מדובר בקו בודד אלא בשילוש הקדוש שמייצג היטב את כל התופעה. קווים מפותלים מאוד, שלא חוסכים אף תמרור, שלט או רמזור כדי לעצור בו. את קו 641 אני מכיר הכי טוב, מכיוון ששתי חברות שלי לשעבר הן תושבות נתניה, ואני אומר לכם שהנסיעות האלה הן לא החוויה הכי נעימה (אקסיות יקרות, אני מתנצל על זה שהייתי אדיש ושפוך כשהגעתי אליכן. זה לא אני, זה האוטובוס!). ב- 921 נסעתי פעמיים יותר מדי (לפחות נהניתי מהמושבים הציוריים שעל הכביש הישן) לפני שהחלטתי לעבור לרכבת. בקו 841 לא נסעתי מעולם, אך חיילת משוחררת אחת שעבדה איתי הגדירה אותו "טיול בחצי מהארץ ב- 44 שקלים (ובינתיים המחיר עלה כמה פעמים) ואין הגדרה שפחות קולעת מזה.

אז לא אמרתי שאין צדיקים בסדום, כי כאמור יש ואפילו יותר מאחד. אך עדיין מדובר בסדום ועמורה ועל כל קו "צדיק" אחד יש חמישה או עשרה קווים כמו שציינתי. אז מבטיחים לנו לעודד תחבורה ציבורית, לבנות רכבת תחתית/קלה/אוטובוסים רבי קיבולת/קו רכבת מהיר לירושלים. אז מבטיחים! בימים בהם שירתתי בצבא, הבטיחו בבסיס שלי שהשומרים בפטרול יוחלפו בכלבי שמירה ושזה יקרה "עוד שבועיים". בינתיים עברו 7 שנים והכלבים היחידים שנראים בפטרול הם השומרים החדשים שהחליפו את השחוקים. כנראה שכל הפרויקטים התחבורתיים המדוברים יתבצעו כשהכלבים יבואו (או שבוע לפני...) ובינתיים כדי לעודד את התחבורה הציבורית בעת מיתון כלכלי, מתכוונים באוצר להעלות את מחירי הנסיעה ב- 8 אחוזים. אמרנו חלם?!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

צלילים שאני אוהב

קוביית הבלוגים שלי
אין קישורים להציג
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Dannycom אלא אם צויין אחרת