00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג המסעות של דני ביפן

טיול בארץ התה והג`ינסנג: יומן מסע לקוריאה

קוריאה- מסע לארץ הג`ינסנג והקימצ`י

 

 

שלום לכל קוראי הבלוג,

 

אני מקווה שהאימייל הזה תופס אתכם במצב רוח טוב ככל האפשר לקראת השנה האזרחית החדשה. כרגיל, לא הייתי בקשר ולא עדכנתי את הבלוג ואתר התמונות זמן רב, בגלל עומס בלוח הזמנים, אבל עכשיו אני מגיע לכם עדכון עשיר במיוחד. ראשית כל, יש תמונות חדשות מאזור האגמים ליד הר פוג`י. בעונה הזאת פוג`י הוא במלוא הדרו, וכל פסגתו עוטה שלג. תוכלו למצוא את התמונות בתיקיה greater Tokyo, תיקיית משנה Mt. Fuji.

 

עיקר העדכון כעת הוא מקוריאה. את התמונות תוכלו למצוא בתיקייה other countries ותיקיית משנה South Korea. הקישור לאתר התמונות הוא: http://s175.photobucket.com/albums/w146/dannyorbach/

  

והפעם ביומן המסע- טיול בן שישה ימים בדרום קוריאה. קוריאה, כמו יפן, היא אחת המדיניות האסייתיות שהצליחו לפרוץ בסערה לעולם המודרני, אם כי בניגוד ליפן היא עשתה זאת יחסית מאוחר. קוריאה של היום, מצולקת מכיבוש יפני אכזרי, מלחמה הרסנית במיוחד עם הצפון הקומוניסטי ושנים של עריצות, הפכה למדינה דמוקרטית משגשגת, עם טכנולוגיה חדישה ואחת הכלכלות החזקות בעולם. למטייל היא מציעה טבע מרהיב- מפלים, נחלים, נהרות, הרים וחופי ים, תרבות מסורתית עשירה הכוללת מקדשים, ארמונות וקתדרלות גותיות, מוזיאונים מצויינים ואנשים נחמדים ומסבירי פנים. האוכל הקוריאני המצויין (אך החריף!) הוא בלי ספק אחד משיאי הביקור במדינה הזאת. מעבר לכך, המחירים בקוריאה זולים להפליא, במיוחד אם משווים אותה לשכנתה (ויריבתה המסורתית) יפן.

 

לקוריאה היסטוריה ארוכה כמדינה מאוחדת, והיא נשלטה על ידי שושלת קונפוציאנית חזקה (צ`וסון, או יי) מאז סוף המאה ה-15. התרבות הקוריאנית הייחודית הושפעה מאד משכנותיה החזקות, יפן וסין, וניתן לראות את ההשפעות הללו בכל תחום- אומנות, אוכל, דת ושיטת ממשל. הקוריאנים, למשל, אימצו בחום את הקונפציאניזם הסיני. התרבות הקוריאנית הייחודית מתבטאת אף היא, במיוחד בשפה ובכתב הקוריאני, שנכתב במערכת אלפביתית ייחודית הנקראת הָנְגוּל. מבחינת דת, רוב הקוריאנים הם חילונים, אך אלו המחזיקים באמונה דתית הם 50% בודהיסטים ו-50% נוצרים. הנצרות בקוריאה חזקה מאד, כפי שרואה המטייל בערים כסיאול ודֶגוּ שיש בהן קתדרליות גותיות ענקיות. הבודהיסטים נוטים להיות בדרך כלל חילונים יותר, אך הנוצרים הקוריאנים, בחלקם הגדול, מאד מחמירים באמונתם. בנוף הבודהיסטי הקוריאני בולטות אסכולות הסוֹן (שמפורסמת בשמה היפני זֶן) והג`וגייֶה.

 

מנהג מעניין אחר בקוריאה, וגם בנקודה זו היא דומה מאד ליפן, הוא האהבה למרחצאות חמים, הנקראים בקוריאנית אוֹנצֶ`ן או סאונה. ההבדל היחיד בין אונצ`ן לסאונה הוא שמי האונצ`ן הם טבעיים (בניגוד ליפן, אין הרבה אונצ`נים טבעיים בקוריאה), ואילו מין הסאונה מחוממים באופן מלאכותי. הליך הרחצה מאד דומה לאונסן היפני- מתקלחים לפני הכניסה למים כדי להתנקות לחלוטין, וטובלים בשפע בריכות חמות וקרות. כפי שמרמז שמם של המקומות, הם תמיד מצויידים בסאונה. בסיאול ישנן סאונות רבות, ורובן פתוחות 24 שעות ביממה.

 

סיאול

 

סיאול בהחלט ראויה לכינוי "עיר ללא הפסקה": מטרופולין ענקית וסואנת של עשרה מיליון תושבים, מקום תוסס ותמיד מרתק. כיאה לעיר שבעברה היתה עיר מכרות, סיאול ברובה היא די אפורה (הבניינים, הסובייטיים למראה, ממוספרים במספרים ענקיים כמו בקו ייצור)- אך יש בה מספיק חלקים יפים ומעניינים כדי למלא ימים רבים של טיול. אפילו אם נתעלם לרגע מהאתרים התיירותיים ממש, האזורים ליד אוניברסיטת הונגוּק, שוק נאם-דאי-מוּן ויתר השווקים בעיר, הם מרכזי קניות ובילוי תוססים, מלאים בסאונות, מועדונים, בתי קפה צרפתיים, מסעדות קוריאניות, יפניות וסיניות, ודוכני רחוב שמוכרים שלל מטעמים חריפים מהמטבח הקוריאני. האזור שליד מרכז הסחר העולמי בדרום סיאול הוא מרכז מרשים של גורדי שחקים וקניונים נוצצים, אך גם של מקדשי זן שלווים עם אומנות בודהיסטית יפה. ועוד לא הזכרנו את עשרות המוזיאונים המצויינים הפזורים בכל פינה בעיר...

 

האתר התיירותי המרכזי בעיר הוא בלא ספק "ארמון שירת המידות הטובות" (צ`אנג דוֹק גוּנְג)- מרכז הכוח של המלוכה הקוריאנית מהמאה ה-15 עד המאה ה-19. בארמון זה ישבו דורות על דורות של שליטים קונפוציאניים נוקשים משושלת צ`וסון (יִי) וניהלו את המדינה בעזרת צי של בירוקרטים, יועצים ופקידים כמיטב המסורת הסינית-קונפוציאנית. בנייני הארמון יפים, וניתן לראות בהם שחזורים מדוייקים של חדרי המלוכה כפי שהיו פעם, כולל ביתן ההכתרה ואולם הכס של מלכי קוריאה. החלק המרשים ביותר בארמון, לדעתי, הוא "הגן הסודי", גן מרהיב של עצי שלכת נשירים (אנחנו ראינו את העלים האדומים בסתיו, מראה שהוא מעבר למילים), בריכות קטנות, פביליונים וספריית עץ עתיקה. ארמון נוסף ומעניין מאד הוא "גְיוֹנְג-בּוֹק-גוּנְג"- בו ישבו המלכים הקוריאנים מהמאה ה-19 ועד סוף הממלכה. לארמון הזה נלווה מוזיאון מצויין על חיי חצר המלוכה, ולידו ישנו גם מוזיאון קוריאני לאומנות עממית. הארמון הזה מאד חשוב ומפורסם, כי בו התרחש אירוע דרמטי שחקוק בזיכרון הקוריאני עד היום. בסוף המאה ה-19, בארמון הזה, רצח הציר היפני בקוריאה, מיאוּרָה גוֹרוֹ, את המלכה האהובה מיונג-סונג (המלכה מין) שהתנגדה להשתלטות היפנית על קוריאה.

 

בקרבת "ארמון שירת המידות הטובות" ישנו גם מקדש יפה בשם ג`וגייה-סָה, מרכזה של כת הג`וגייה- הכת הבודהיסטית הגדולה בקוריאה. המקדש עצמו יפה ומרשים, ולידו ניתן לראות את בניין הדואר הראשון שנבנה בקוריאה בסוף המאה ה-19, בסגנון פביליון מסורתי. מאמיני הג`וגייה הם קצת מסתגרים, ולתיירים אסור להיכנס לאולם התפילה עצמו. ליד המקדש יש מוזיאון בודהיסטי, דוכני אוכל ורחוב קניות תוסס ויפה.

 

אם אתם מבקרים בסיאול ויש לכם זמן לראות מקדש אחד בלבד, אני ממליץ להגיע לאו דווקא לג`וגייסה, אלא למקדש אחר- מקדש זן בשם בּוֹגְיוּנְסָה, שמתחבא לו בדרום סיאול בין גורדי השחקים והקניונים הנוצצים של מרכז הסחר העולמי. בניגוד לג`וגייסה, הנזירים המנהלים את בוגיונסה הם מאירי פנים לזרים. באולמות היפים, לאור פסלי בודהה מוזהבים, מוזמן כל המעוניין בכך לשבת בשקט, להתפלל, לעשות מדיטציה או סתם לקרוא ספרות בודהיסטית. זרים מוזמנים בהחלט, והמקדש אף מארגן תוכניות temple stay לזרים המעוניינים לחוות את אורח החיים הבודהיסטי למספר ימים. מעבר לכך, פרנסי המקדש באמת לוקחים את אמונתם הבודהיסטית ברצינות- המקדש מסייע לחינוכם של ילדים במצוקה, ובשפע מטלות חברתיות אחרות בסיאול. ומלבד זאת- בוגיונסה הוא מקדש יפיפייה, אולי היפה ביותר שראינו בקוריאה. בין אולמות התפילה השונים, העשויים עץ מבהיק, ניתן לראות ציורים צבעוניים ובוהקים משלל סיפורי המיתולוגיה הבודהיסטית-הודית, נופי הרים ואוקיאנוס, קדושים ומפלצות, פילים, אלים ואלות. מעבר לאלו, מספרים ציורי המקדש גם סיפורים משלל מסורת הזן הקוריאנית. אפשר להסתכל בציורים הללו עוד ועוד. ואם לא די בכך, אזי בניינים המקדשים וגניו המוריקים נמצאים על רקע הר, ומסביבם גורדי שחקים המוסיפים ניגוד מעניין לתמונה כולה.

 

סיאול, עם זאת, איננה רק מקדשים, ארמונות ושווקים, אלא גם מוזיאונים מצויינים. מבין אלו, מומלץ מאד לבקר במוזיאון הזיכרון למלחמה- חוויה מרשימה ומזעזעת. כדרכם של מוזיאונים צבאיים בכל העולם הבניין הוא מרשים, ומוקף בפסלים ואנדרטאות. האנדרטה המרכזית מחוץ למוזיאון היא "אנדרטת האחים"- המספרת את סיפורם של שני אחים, קצין דרום קוריאני וחייל צפון קוריאני, שנפגשו בשדה הקרב. באתר התמונות תוכלו לראות את הצילום של האנדרטה, ושימו לב שהקצין הדרום קוריאני גבוה ומרשים, עם אפוד ונשק, ואילו אחיו הצפון קוריאני נמוך יותר, ללא נשק ועם מדים מרופטים. במוזיאון עצמו ישנם חדרי הנצחה מרשימים לנופלים וגיבורי המלחמה, ותערוכה היסטורית מצויינת על מלחמות שניהלו ממלכות קוריאניות (ולאחר מכן קוריאה המאוחדת) נגד פולשים מסין, מונגוליה ויפן. מרשימה במיוחד היא התערוכה על אדמירל יי-סוּן-סִין, הגיבור הלאומי של קוריאה, שבקרב הימי של האי האנסאן הצליח להביס את צי הפלישה האדיר של השליט היפני טויוטומי הידיושי (1592). התערוכה מלווה בדגמים של קרבות, עם אפקטים קוליים ומפות מפורטות. התערוכה המרשימה ביותר היא זו על מלחמת קוריאה, והמתעניינים במלחמה הטרגית הזאת יוכלו להתוודע לגיבוריה היטב אם יבקרו במוזיאון. התערוכה מספרת את סיפורה של הפלישה הצפון קוריאנית לדרום קוריאה, וכיצד הדפו אותה צבאות האו"ם (בעיקר ארה"ב, בריטניה וטורקיה) בעזרתו של הצבא הדרום קוריאני הקטן והחלש. סיאול החליפה ידיים ארבע פעמים (וכמעט נהרסה לחלוטין) עד שבסופו של דבר התייצבה החזית על קו הרוחב 38- בדיוק הגבול שהיה לפני המלחמה.

 

מוזיאון זיכרון חשוב נוסף הוא כלא סֶדֶמוּן- סמל הכיבוש היפני של קוריאה. בכלא זה החזיקו המושלים היפניים השונים פטריוטים ולוחמי התנגדות קוריאנים. השלטון הקולוניאלי היפני (קוריאה הפכה למושבה יפנית ב-1910) הוטרד מאד מפטריוטים, סטודנטים מפגינים ולוחמי התנגדות קוריאנים- שאחדים מהם ניהלו מלחמת גרילה בגבול-סין קוריאה, הסבו לצבא היפני אבדות כבדות והתנקשו בבכירים יפניים, ביניהם ראש הממשלה לשעבר איטו הירובומי. בתגובה, אסרו היפנים פטריוטים קוריאנים בתנאים מחפירים, והתעללו בהם בשלל עינויים. אכזרי במיוחד היה המושל הראשון, גנרל טֶרָאוּצִ`י מָסַטָקֶה, שהצליח לעורר מרד כללי כמעט ב-1919. המרד דוכא בחריפות, אבל הוביל להחלפתו של טראוצ`י במושל מתון מעט יותר. המוזיאון לא משאיר מקום רב לדמיון- והתצוגות השונות מדגימות עינויים מסמרי שיער באמצעות בובות שעווה מכניות.

 

המוזיאון הלאומי של סיאול מציג תערוכת אומנות מגוונת ויפיפייה, ואני ממליץ לכל מבקר בעיר להקדיש לו מספר שעות. ניתן למצוא בו שפע של אומנות קוריאנית, וכן אומנות מסין, הודו, מרכז אסיה, וייטנאם ויפן. בין הציורים, הפסלים והתכשיטים, אני ממליץ במיוחד להתעכב על הפסלים והציורים ההודיים, ופסל קוריאני שנקרא "הבודהיסטווה המהרהר", ונמצא לבדו, מואר באור רך בחדר חשוך. בקומה הראשית של המוזיאון יש דגם מאד מעניין של פגודה, ומחוץ לו גן קוריאני מסורתי ובריכה שנקראת "בריכת ההרהורים".

 

האנשים בסיאול, לדעתי, מאד נחמדים ונכונים לאזור- כמו הקוריאנים בכלל, והביקור בעיר הוא חווייה מרנינה גם מהבחינה האנושית. הבעיה היא, שקוריאנים בדרך כלל לא יודעים לדבר אנגלית, ולפיכך ישנה בעיית תקשורת למי שלא מכיר את השפה הקוריאנית. נהגי מונית שנסענו איתם לא הבינו מילים בסיסיות כמו airport או train station- דבר שהיה קצת בעייתי. למי שלא יודע קוריאנית, לפיכך, מומלץ מאד לקחת איתו שיחון, ואת שמות היעדים בכתב קוריאני (הָנְגוּל).

 

גְיוֹנג-ג`וּ

 

גיונג-ג`ו, הנמצאת בחלקה הדרומי של דרום-קוריאה, היא אחת הערים העתיקות והמעניינות ביותר במדינה כולה. בעבר, היתה גיונג-ג`ו בירתה של ממלכת שילה. ממלכת לוחמים עזה, שאיחדה את חצי האי הקוריאני תחת חרבה במאה השביעית לספירה. כעת, גיונג-ג`ו היא עיירה קטנה ושלווה, אך ניתן למצוא בה שפע אוצרות, קברים עתיקים, מקדשים ויתר מוקדי עניין מתקופת ממלכת שילה.

 

המלון שלנו, סַארַאנְגְצֶ`ה (בקוריאנית: אגף הגברים בארמון)- היה חוויה בפני עצמה. האכסניה, המנוהלת על ידי זוג נשוי, בנויה משרשרת מבנים קוריאניים עשויים עץ, שכנהוג בארכיטקטורה המקומית מקיפים חצר שבה צומחים שיחי פרחים. החדרים, כמו רוב הבתים הקוריאניים, מצויידים באחת ההמצאות הנפלאות ביותר של התרבות הזאת- אוֹנְדוֹל- רצפת עץ מחוממת מלמטה, בנוסף למקלחת ושירותים. כשאנחנו היינו בקוריאה מזג האוויר היה קר מאד, עם רוחות מקפיאות עצמות, ובמזג אוויר כזה אתה יכול לישון על אונדול מחומם, בלי שום הסקה נוספת, ולהרגיש חמים, נעים ומוגן. באכסניה היה גם חדר משותף נחמד, ובו פגשנו מטיילים אחרים (תיירת צרפתיה ותיירת יפנית), ואף טיילנו איתם חלק מהדרך. בנוסף לכך, ההוסטל זול מאד, וממוקם חמש דקות הליכה מפארק קברי המלכים (פארק הטוּמוּלִי), אתר התיירות המרכזי בגיונג-ג`ו. מי מכם שמגיע לגיונג-ג`ו, אני מאד ממליץ על ההוסטל הזה (Sarangche)- את הפרטים תוכלו למצוא באינטרנט או בלונלי-פלנט.

 

ההוסטל היה ממוקם בלב העיר העתיקה של גיונג-ג`ו, שטח קטן יחסית של סימטאות צרות וציוריות עם בתים קוריאניים המצויידים בגגות רעפים מסורתיים. מהעיר העתיקה זוהי דרך קצרה יחסית לחומה של פארק הטומולי- למעשה בית קברות ענק של מלכי שילה מהאלף הראשון לספירה. המלכים לא נקברו בקברים רגילים, אלא בטומולי, פירמידות מעוגלות מאבן, העטופות בדשא המקנה להן מראה רך ביום ומסתורי במעט בלילה. ניתן לטייל בין הטומולי, להלך בשבילים טובלים בירק ועצים, ואפילו להיכנס לאחד מהם. הטומולי, עם זאת, רוקנו מאוצרותיהם- אותם ניתן למצוא במוזיאון הלאומי של גיונג-ג`ו: מוזיאון מרתק המכיל אינספור יצירות אומנות, פסלים, ציורים ותכשיטים משילה, קוריאה המאוחדת, סין ומרכז אסיה. אתר מעניין נוסף בעיר של גיונג-ג`ו הוא בריכת אדאפג`י, אגם קטן שבתוכו איים קטנים עם פביליונים. מרכז העיר אף הוא תוסס, מעניין ושווה ביקור. תמיד יש שם הפתעות: אנחנו, למשל, לצד המסעדות הקוריאניות הרגילות, ראינו בית קפה איטלקי שבוקעים ממנו צלילי אופרה.

 

האתר היפה ביותר בגיונג-ג`ו (או למעשה, בפרבריה) הוא לדעתי מקדש בּוּלְגוּקְסָה, קומפלקס מרהיב של אולמות תפילה מוזהבים, פביליונים, מגדלי תופים, גנים קטנים ושבילים ירוקים על צלע ההר. המבנים השונים בקומפלקס יוצרים הרמוניה מופלאה. המקדש עתיק מאד, מסוף האלף הראשון לספירה, והוא היה המקדש הראשי של ממלכת שילה שהצליחה לאחד את קוריאה (שתי הממלכות האחרות היו קוֹגוֹרִיוֹ ובֶּקְצֶ`ה- שילה כבשה אותן בסוף המאה השביעית לספירה). המלכים השונים של שילה הוסיפו נדבכים למקדש, כל אחד בתורו, והתוצאה- הרמוניה מושלמת של טבע רוגע ואומנות. בהר שמעל המקדש יש מערה (גרוטו) המשקיפה על פסגות ההרים ומרחבי הים, עם פסלים בודהיסטיים מעשה אומן, מהיפים ביותר שראינו בקוריאה.

 

ביום האחרון שכרנו אוטו (זול מאד בקוריאה) ונסענו לבקר באוֹקְסָן סֶווֹן, אקדמיה קונפוציאנית נטושה ומוזנחת, אך בעלת קסם בודד כלשהו, שנמצאת באזור הכפרי בין ההרים. היעד השני שלנו באותו היום היה הכפר השקט יאנג-דאנג, ערבוב מעניין בין כפר חי ופעיל, שכל בתיו בנויים בסגנון מסורתי, לבין מוזיאון פתוח של החיים בקוריאה המסורתית. הביקור ביאנג-דאנג היתה חוויה נפלאה: הנוף ההררי, האוויר הצלול, שדות החסה, הכרוב והירקות, הבתים המסורתיים עם גגות הקש, כל אלו יצרו אווירה מיוחדת מאד. ליד חלק מהבתים יש הסברים, שניתן ללמוד מהם רבות על החיים בכפר הקוריאני המסורתי: למשל, בני המעמדות העליונים (יאנג-באן) חיו בחלק העליון של הכפר, ואילו פשוטי העם- בחלק התחתון.

 

דֶגוּ

 

היעד האחרון שלנו בטיול היה דֶגוּ, עיר המחוז, אחת הערים הגדולות ביותר בדרום קוריאה. העיר הזאת מיוחדת מסיבה עיקרית אחת, שוק התרופות המסורתיות. בפתח השוק ישנו שער מרשים, עם פסלים של רופאים ורוקחים טוחנים עשבים מארבעת צדדיו. מי שמגיע לשם נכנס לעולם מופלא של שיקויים בכל צבעי הקשת, מרקחות מהבילות, עשבים, צמחים ושורשים (קוראי הארי פוטר שביניכם לא יוכלו שלא להיזכר בסימטת דיאגון, או לחילופין- בסימטת נוֹקְטוּרְן). רוב חנויות התרופות, המבוססות על הרפואה הסינית-קוריאנית המסורתית, הן גם מרפאות, ויש בהן פינות ייעוץ בהן המטופל יכול להתייעץ עם הרוקחים/רופאים על בעיותיו. המקום הזה מתמחה במיוחד בג`ינסנג, שורש המשמש לצרכים רבים בעולם הרפואה והמטבח הקוריאני- ראו פינת המטבח הקוריאני.  

 

פינת המטבח הקוריאני

 

המטבח הקוריאני מגוון ומופלא, והאוכל זול וטעים להפליא. הוא מושפע מאד מהמטבח הסיני והיפני, אך יש לו צבע ובעיקר טעם ייחודיים מאד.

 

קימצ`י- המאכל הלאומי, שאין ארוחה קוריאנית בלעדיו. קימצ`י הוא למעשה ירקות מוחמצים (בדרך כלל כרוב, אך לפעמים גם מלפפון ושום) טבולים ברוטב נוזלי של פלפל חריף אדום. המעדן הזה מיושן בחביות, לתקופה שנעה בין מספר שעות למספר חודשים. ישנן משפחות עם מתכוני קימצ`י ייחודיים שעוברים מדור לדור. הקימצ`י הוא חריף, בלשון המעטה, ומלווה, ביחד עם האורז הלבן, כל ארוחה קוריאנית. לא משנה מה תזמין, אפילו במסעדות שאינן קוריאניות מובהקות, תמיד תקבל עם המנה שהזמנת צלחות של קימצ`י וחמוצים אחרים. לא מצפים ממך לגמור את כל התוספות הללו. למעשה, אם תגמור, המלצרים יביאו לך עוד- עד אין סוף. אני מאד אהבתי את הקימצ`י, אך בגלל חריפותו כדאי לאכול אותו בזהירות, קמעה קמעה.

 

בִּיבִּימְבָּאפּ- אחד המאכלים הפופולריים, ולדעתי גם הטעימים ביותר בקוריאה. ביבימפאב הוא תערובת עשירה של ביצת עין, בשר בקר, אורז, אצות וירקות מבושלים, המטוגן במחבת או בקדירת אבן (בגירסאותיו המשובחות יותר). אם הוא מבושל בקדירת האבן, האורז בתחתית מתקשה למעין מצע פריך וטעים המהווה קינוח מושלם לסיום הארוחה. ביבימבאב תמיד מגיע עם קימצ`י וחמוצים, בתוספת לצלחת מרק מיסו (זהה לזה שאפשר למצוא ביפן). ישנן גירסאות שונות לביבימבאפ, וחלקם הגדול חריפות למדי.

 

בּוּלְגוֹגִי- חוויה קולינרית של ממש, הבולגוגי מוגש בדרך כלל במסעדות המתמחות בו. הסועדים יושבים על כריות המונחות על רצפת אוֹנְדוֹל מחוממת, מסביב לשולחן שבמרכזו צלחת פלדה לוהטת המחוממת ע"י אש חזקה. המלצרים מגישים פיסות בשר מתובלות ולא מבושלות, והסועדים מניחים אותן על הפלטה הלוהטת, צולים אותן, טובלים ברוטב צהבהב קריר ואוכלים. הדרך המסורתית לאכול בולגוגי היא לעטוף את הבשר בעלה חסה, לשים בפנים חמוצים או קימצ`י (המוגשים בשפע עם המנה, כרגיל)- לגלגל ולאכול.

 

גִימְבָּאפּ- כדורי אורז ממולאים בקימצ`י, טונה, פירות ים או מילוי טעים (וחריף) אחר. מאד דומים לאוֹנִיגִירִי היפני. ניתן להשיג אותם בקלות, ובזול, בכל חנות מכולת קוריאנית. בקוריאה ניתן להשיג גם סשימי וסושי בסגנון היפני.

 

ג`וּק- לא, זה לא דרום סין ולא מדובר בחרקים. תחת השם המפחיד הזה (לדוברי עברית) מסתתרת מנה טעימה להפליא של אורז סמיך ודייסתי מטוגן ביחד עם בשר ו/או פירות ים.

 

נֶנְגְמִיוֹן- אחד משיאי המטבח הקוריאני, מנה שביפן קוראים לה ריימֶן. זהו מרק קר, מרענן ולעיתים קרובות חריף של אטריות, מלפפונים, ירקות, פלפל חריף אדום-נוזלי וביצה קשה. ישנן גירסאות רבות של נודלס בקוריאה, וכמו ביפן הם מגיעים לעיתים קרובות עם מרק. ליד הקתדרלה הקתולית של סיאול יש חנויות רבות שמגישות מרקי נודלס חמים וטעימים להפליא עם בשר בקר.

 

טמפורה ודגים חריפים- ברחובות סיאול ניתן למצוא דוכנים רבים המגישים תמנונים ויתר פירות ים מטוגנים כטמפורה בציפוי פריך, ופיסות של דגים טבולות ברוטב נוזלי של פלפל אדום וחריף. טעים, זול ומומלץ ביותר. הטמפורה מאד נוחה לאכילה, אך פיסות הדג האדומות מתאימות רק לאוכלי החריף שביניכם.

 

מרק אוֹדֶן- זהה לחלוטין למקבילו היפני, אודן הוא מרק הנמכר לעיתים קרובות בדוכני רחוב. מרק חם עם אצות, עיגולי דג ערבים לחיך וירקות שונים. ביפן (לא ראיתי את זה בקוריאה) מוסיפים לו לפעמים גם חרדל חריף מאד. טוב במיוחד לימי החורף הקרים.

 

מאכלי ג`ינסנג- בשוק התרופות המסורתי בעיר דֶגוּ, אך גם במקומות אחרים מקוריאה, משתמשים רבות בשורש הג`ינסנג בבישולים. הקוריאנים והסינים מאמינים שג`ינסנג הוא בריא מאד, ויש לו טעם וריח מאד אופייניים (לדעתי הוא מאד טעים, אך יש אנשים שיאמרו אחרת). בין המוצרים שניתן למצוא בשווקים: שוקולד ג`ינסנג, סוכריות ג`ינסנג ועוגיות ג`ינסנג. בדגו יש מסעדות מיוחדות המתמחות בהגשת תרנגולת ממולאת באורז וג`ינסנג, מאכל טעים, בריא ולא חריף כלל, לשם שינוי. את התרנגולת הלוהטת כדאי לאכול תוך כדי גמיעת יין ג`ינסנג צונן.

 

תה- תה הוא עולם שלם בקוריאה. הקוריאנים שותים תה מכל הסוגים, ובנוסף לתה הירוק (זהה לגירסאות ביפן ובסין, נקרא בקוריאנית נוֹקְצָ`ה) ישנם סוגי תה רבים ושונים. אחד הטעימים ביותר מביניהם הוא תה הג`ינסנג, שיש לו גירסאות רבות ושונות. גירסה משובחת במיוחד היא תה ג`ינסנג אדום. גירסה אחרת ששתינו, ואני לא יודע את שמה המדויק, היא מאד מעניינת. לתה יש טעם מתוק שמדגדג על הלשון, בערך שבריר שנייה לאחר שאתה או את גומעים אותו. כלומר, בהתחלה יש לו טעים רגיל של תה, ורק לאחד שבריר שנייה מופיע טעם טוב מתקתק בפה שנותר בו דקות ארוכות. שתיית התה הזה היתה אחת החוויות הקולינריות המעניינות שעברתי בקוריאה.  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קוכולין אלא אם צויין אחרת