00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

דואמנה סמובר

דנדן יקרה,
הפעם אספר לך על קהילה קטנה של אנשים מבוגרים שמעדיפים את הכלום המועט שלהם, המוכר והידוע בגולה, על פני עליה לארץ המובטחת והבלתי נודעת. למרות שממתין להם סל קליטה והטבות מפליגות, הם מעדיפים להתקיים על דמי הביטוח הלאומי הרומני  ועל עזרה מהפדרציה היהודית בבוקרשט לצורך רכישת תרופות חיוניות. ניסיתי להבין למה? 

אחרי שהתמקמנו קצת בקונסטנצה, טבעי שחיפשנו את בני מיננו, כלומר דוברי עברית או לפחות בני דת משה. חדוה יצרה קשר עם הקהילה היהודית בעיר וביקרה במשרד במרכז העיר, קיבל את פניה "דואומנו פריז`ידנטה" (האדון הנשיא) הד"ר פ. בחשדנות רבה, חקר אותה שתי וערב, על כוונותיה הנסתרות של הישראלית, בהתענינות בקהילה שלו, ומה היא מנסה להרויח מכך? עד שאישר לה להגיע להתכנסויות של הקהילה.
 

מעמדו של הפרז`ידנטה בקהילה פעילה של 20 זקנים ועוד קהילה סבילה של עוד כ-20 בני דור הביניים, היה זניח בשבילו, אך התואר "נשיא הקהילה היהודית בקונסטנצה" על כרטיס הביקור שלו, בבואו לשאת ולתת עם השלטונות המקומיים היה משמעותי ביותר עבורו אולי  יותר מתואר הדוקטור. לכן הפרז`ידנטה דאג מאוד שכלום לא ישתנה בקהילה, שום רוח חדשה, שום רענון, שום כלום, מה שהיה הוא שיהיה.

הגרעין "הקשה" של הקהילה הם הזקנים שנזקקו לתרופות והקפידו להיות פעילים כדי לקבל את נדבת הפדרציה, מנהיגי הפדרציה זקוקים לקשישים האלה כדי שבשמם יקבלו תרומות מהפדרציה היהודית באמריקה ומעוד אירגונים וולונטרים שמימנו את משכורותיהם הגדולות ואת נסיעותיהם לקונגרסים וסמינריונים, אל הזקנים הגיעו הפירורים.
 
 
כשחדוה מחליטה לפעול היא לא מבקשת רשות, בביקור השני שלה בקהילה היא כבר הביאה סמובר (מיחם נירוסטה) 24 כוסות זכוכית, ומיכלים עם סוכר, קפה, תה, נס וחלב וקרטון עוגיות. פתאום המועדון התחיל להתעורר, יהודים שעברו במרכז העיר נכנסו לשיחה על כוס קפה ולקריאת עיתון על חשבונה של אישתי הנדיבה שדאגה שהמצרכים לא יחסרו.

בימי ראשון שזה יום ההתכנסות הרשמי התחילו להגיע גם כאלה שהדירו רגליהם עד אז. היה צריך לרכוש כוסות נוספים. בהתכנסויות השבועיות לאחר התפילה בציבור שמוניתי לערוך אחרי אותו "כל נדרי"( שמסופר בפוסט אחר) הנשיא היה נושא דברים בעינייני דיומא  וטורח להעביר מסרים מפחידים על החיים בארץ, על הסכנות באוטובוסים ובקניונים, חדוה שלא אהבה את הדמוניזציה שלו על החיים בארץ, לא היססה להתעמת איתו  בסגנון של: אני באה משם אז לפחות לי תציג עובדות מדויקות. הנשיא לא היה רגיל להגן על טיעוניו. פתאום רוח חדשה החלה לנשוב, זרמים תת קרקעיים של כוחות האופוזיציה החלו לבעבע. הנשיא ד"ר לפסיכולוגיה קלט את הרחשים, והחליט שיש לצמצם מעט את הפופולריות של חדוה, להעמיד אותה באור מגוחך והחל לכנותה: "דואמנה סמובר"  (הגברת סמובר). ברור שחדוה לא אהבה זאת, בלשון המעטה.

באחד המפגשים כאשר סיים הנשיא את הרצאתו המפחידה שאל אם יש למישהו שאלה, חדוה קמה ושאלה? כבוד הנשיא האדון הדוקטור מר פ. אולי במחילה מכבודך תגיד לי איך אפשר לקרוא לך בקיצור.
אי אפשר לדרוש מבן-אדם לדקלם את כל המגילה הזאת.
השתררה דממה ומיד אחריה התפרצות של צחוק אדיר משחרר, זה עבר לכולם בראש אבל מי יעז לומר זאת בקול רם. הנשיא שבמקרה לא היה טיפש הבין שלא כדאי לו שחדוה תימנה על יריביו, ומאז נזהר מאוד בכבודה.
 
את הסיפור הזה סיפרתי רק כדי להביא עוד פן למושגים שמושרשים בליבנו על נדיבות ועל נדבנות. את התובנות שלי אסכם בסוף הסידרה.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת