00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

בוקר שגרתי

היה לי בוקר שהתחיל הזוי משהו......
בשעה טובה סיימו אתמול את השיפוצים. השאירו טינופת בל תאמן למרות שהבטיחו שהם עובדים נקי והם מנקים אחריהם. נו באמת......לך תאמין.
 
לא נורא לפחות חדר  הילדים צבוע מחדש , מאובזר כמעט לחלוטין וכל הארונות אחסון במרפסת מורכבים גם הם. מה שנותר למלא אותם כמובן בכל מה שנמצא בחוץ.
 
מי אמר שלחיות עם אוטיסט זה קל. במיוחד כזה שעל הבוקר מוציא לך את כל הרוח מהמפרשים ואתה נשבע לעצמך בפעם האלף שלא תצא מדעתך ולא תצרח עליו. אז כל בוקר אני מזכירה לעצמי שהבטחתי לא לצעוק ומנסה לקיים. היום זה הצליח.
 
רותם, השכימה כמו תמיד עם השעון שהיא מכוונת ל-6 בבוקר אם כי היתה יכולה להספיק הכל גם ב-30 דקות. אבל היא רוצה שעה פלוס כמו אחותה ואני לא מתנגדת העיקר שכל המשימות ייעשו לפני שהיא יוצאת לבית ספר.
 
בעודה מתארגנת לא לפני שצרחה כך שכל העולם עד בנקוק היו יכולים לשמוע אותה שקר לה והיא לא מסוגלת לזוז ואין לה בגדים בארון ואלוהים יודע מאיפה הביאה את זה, וכל  הבגדים קטנים עליה, ונמאס לה שלא קונים לה כלום חדש, הבנתם נכון........
 
יכולה להבטיח לכם שהארון שלה מלא, יפה בבגדים שמתאימים לה, כל מה שקטן כבר בטח לא שם, הועבר לאחותה הקטנה או לפח ההתנדבותי שזרקתי לתוכו אתמול והיום ביחד כמעט חנות בגדים שלמה.
 
אז אחרי שהיא קצת  נרגעה, בכל זאת היא הסכימה ללבוש את מה שהכינה בערב ואז אוף זה לא מסתדר לי המכנסיים האלה, הלכה להחליף ושפכה חצי ארון החוצה על הרצפה. נשבעת לכם שלא ידעתי מה לעשות קודם לצרוח או לשאוג או אולי להתחיל לבכות מרוב עצבים.
ברור לא עשיתי כלום.
משם היא עברה כרוח סופת הוריקן קטנה לסלון והמשיכה את הפוגרום שלה, הפיג`מה זרוקה חצי על הספה והחצי השני רגל על הצד הנכון והשניה הפוכה ומגולגלת כמו ביג`לה,
בלהט העצבים הצליחה להסביר בקושי שהיא צריכה גם תחתונים חדשים ואיפה הישנים נכון באמצע הסלון.
נו טוב הצלחנו להתלבש. להחזיר הכל למקום ומה שצריך לכביסה שיגיע לשם.
 
ומשם לפוגרום הבא במטבח.
אמרתי לה עד פה, אני מכינה מה שצריך ועד שם בחוץ בסלון. לא הסכימה. דחפה אותי קלות כשהיא אומרת סליחה לא  התכוונתי. סוף סוף החלה להשתמש במילות הנימוס בבית.
בכל זאת הצליחה להכין לעצמה שתיה חמה אחרי שאכלה את החביתה שאני הכנתי לה.
 
החלטתי אתמול לאור סיפורי המורה שהיא מתלוננת על כך שאינה מרגישה טוב לעיתים כל כך קרובות, להתחיל לתת לה אלספה ולא לשלוח להסעה לפני שהיא אוכלת ושותה משהו קטן בבית לפני. ברגיל היא תמיד היתה מתנגדת בטענה שזה גורם לה להקיא בהסעה.
מה שהיה נכון כשהיתה קטנה ובוקר בוקר היתה נוסעת עם שקית בגדים להחלפה בגן.
 
בכל מקרה היא אכלה שתתה לקחה את התרופה. והגיעה אלי למלחמה האחרונה היא התסרוקת. כמובן זה לא עובר חלק. כל בוקר לשאול אותה אם היא מסכימה שאגע בה, ואיזה תסרוקת היא רוצה. יש בקרים שלמים שלא נותנת לגעת בה בכלל, היום היא צרחה כשאני בעדינות פותחת קשרים, אני נשבעת שזה היה בעדינות שיא, אבל היא בשלה צורחת.
בסוף הצלחתי לעשות צמה ולשחרר אותה להסעה.
 
עוד בוקר שגרתי נגמר.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת