00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

המשך חדשות ישנות

 
כשפיץ נולד, הוא לא הסכים להשתמש בשום אמצעי הרגעה.  לא מוצץ, לא חיתול, לא בקבוק, לא אצבע. כלום.
אם הוא התחיל לבכות. ולא הייתי בסביבתו היה אסון  כי פשוט לא יכלו להרגיע אותו בשום דרך.
קנינו מספר סוגי מוצצים אבל כולם עברו אחר כבוד לארגז הצעצועים, במקרה הטוב שימשו תחליף לקשקשן...
פתאום בגיל שנה וחצי, הילד התחיל להכניס לפה את המוצץ של אחותו.   רק הכניס, לא מצץ.   בעלי קפץ על המציאה והחליט שהוא מרגיל אותו למוצץ (נו, לכו תסבירו לו שאי אפשר להרגיל פעוט בן שנה וחצי... אם  ירצה , יקח.  לא ירצה לא יעזור לנו כלום, הוא לא יקח!)
בניגוד לכל התחזיות הפסימיות, פיץ התחיל להנות מהמוצץ. 
עידכנתי את הגננת בהתפתחות המרגשת. התחלתי להביא לו בתיק לגן גם מוצץ. ואכן,  הוא התנחם במוצץ. הוא בעיקר החזיק אותו ביד ביחד עם בקבוק. אבל גם זה משהו.  חפץ שקרוב לליבו ויכול להחליף ולו במעט את ההנקה המנחמת.
 
 
מכיון שהתחלנו לגמול את פיץ מהנקה מלאה, והוא יכול כבר להרגע מבקבוק ומוצץ (וגם זה, רק כשאני לא בסביבה)  פתאום אני יכולה לצאת גם לשעתיים ויותר, מבלי להסחב כמו צועניה עם פעוט מגודל :-)
אם כך, למה שלא אחזור לעבוד?
הכל הסתדר מעצמו, הבעל פנוי פעמיים בשבוע כדי לשמור על הילדים בערב. הבוס מפנה לי את 2 הערבים שאני רוצה ומקבל אותי לעבודה בסבר פנים יפות. מה יכוליות יותר טוב מזה?
אמנם נהניתי מאוד(!) להיות בבית במשך שנה וחצי.  לא השתעממתי לרגע אחד. העבודה מחוץ לבית לא חסרה לי.
אבל אם לא יועיל לא יזיק. בכל זאת נחמד לצאת שלוש פעמים בשבוע, לבושה, מאופרת, עדשות מגע, פאה, נעליים. תיק צד. משקפי שמש.  שלוש פעמים בשבוע, בהן אני חייבת להיות אשה. ולא אמא.
 
המשכורת לא היוותה שיקול בכלל. במקרה הטוב ארויח 800-1000 ש"ח לחודש.  לא סכום שאפשר לבנות עליו.  כן סכום שאפשר קצת להתפנק איתו :-)
(אמרה מי שמרוב חלומות על דמי כיס מכובדים,  כבר חיסלה את כל המשכורת של השנתיים הקרובות ;-)
 
 
כל המאורעות האחרונים גורמים לי להרגיש משוחררת יותר. נהנית מהחיים. נושמת עמוק את יופי החיים ומאושרת. הילדים גדלים ותלויים בי פחות. המועקה שהיתה תוצרת התלות האין סופית של 2 תינוקים באמא אחת, מתחילה לפוג.
 
אם לא די בזה, פיצית התחילה לבקש לישון "במיטה הגדולה"= מיטת נוער. עד היום היא ישנה במיטת תינוק ובאותו חדר עמדה מיטת נוער יפייפיה וחדשה ששימשה בעיקר כספסל ישיבה באמצע היום :-)
(חוץ מהפעמים ששימשה כמזרונים בהשאלה לשכני האורחים ;-)
שמחתי שפיצית מבקשת מעצמה לעבור לישון במיטה. חשבתי שבכך היא תפנה לפיץ את המיטת תינוק.  איפשרתי לה מדי פעם לישון איפה שרצתה , אבל לפני שהלכתי לישון העברתי אותה למיטתה הסגורה כדי שלא תיפול. פתאום היא התתחילה להתעקש אך ורק על המיטה הגדולה.  אדרבה! בכיף. תישני במיטה הגדולה. סוף סוף משהו אחד שלא מתנגש לנו ברצונות של ילדה בת שלוש ואמא.
אבל מה, לא עזר בכלל שהיא פינתה את המיטת תינוק, כי פיץ מפחד מהמיטת תינוק. מה זה מפחד? רועד כל כולו כאשר מנסים להכניס אותו אליה. נראה כאילו הולכים בערך לשחוט אותו...
  זה נראה לו כמו כלא רק בצבעוני. מעניין שהוא לא ניסה לחקות בזה את פיצית כמו שאר הדברים שהוא מחקה באופן אבסולוטי.   בדבר הזה לא עזר בית דין ובטח שלא הממתקים והמשחקים שחיכו לו בפנים... הוא לא מוכן לישון בתוך הדבר המפחיד הזה  ויהי מה!
הופס. פתאום השתלשל האסימון! המיטת נוער יכולה להתפרק ולהתאחסן.  אין לה ממילא שימוש.
מהחלטה למעשה. פירקתי אותה הכנסתי למחסן וגיליתי כמה אויר לנשימה התפנה בחדר הילדים.
אצל פיץ הסיפור היה כל כך פשוט.
אחרי שהוא נגמל מהנקת הלילה, הוא עבר לישון במיטה של בעלי, במקום במיטה שלי. כך, במשך כשלושה שבועות. 
במקביל, עייפתי מלהעלות את העגלה שלו , בכל בוקר 2 קומות אל בית המטפלת. חיכיתי ליום בו אוכל להשאיר אותה כמו ליידי למטה... בעוד אניא צעד לי עם פיץ למעלה :) אבל, פיץ היה זקוק לעגלה. בתחילה בתור מקום מבטחים. מקום שהוא רק שלו, נכנס ויוצא מתי שמחליט.  העגלה עזרה לו המון בהתאקלמות אצל המטפלת.  ואח"כ הוא היה זקוק לה בתור מקום שינה. 
לאחר שלושה שבועות בהן הוא ישן עם בעלי *ולא איתי*  הוריתי למטפלת להשכיב אותו לישון במיטה רגילה. הרי לא צריך להיות הבדל גדול בין מיטת הורים למיטת נוער.  
גם המטפלת וגם אני, לא האמנו בכמה קלות הוא שמח לישון במיטת נוער (+מעקה שמונע נפילות כמובן) חסל סידור סחיבת עגלה בת 9 קילו במעלה 2 קומות!!!
יום יומיים אח"כ קפצתי על המציאה והשכבתי את פיץ גם בביתנו במיטת נוער.  הכל היה כל כך פשוט וקל. כאילו מדובר בילד אחר ולא בפיץ התלותי.
כעת יש לי שני ילדים שישנים במיטות נוער. גם פיצית בת השלוש.  גם פיץ בן השנה ותשע.
פתאום המיטות שלנו, שוב, רק שלנו.  נשמע כמו חלום מעולם אחר. עולם של זוגות צעירים ;-)
 
 
זהו, בינתיים נגמרו לי התינוקים. זה מפחיד או משמח?
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת