00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

הלוחש לסוסים

דנדן קטנטנה,

אני חושב שהזכרתי יותר מפעם אחת שסבא אוהב חיות, ולא פחות חשוב, החיות אוהבות אותו.

כשאבא שלי היה נער בפולין היה לו סוס וכלב, אבא היה מספר לי איך הוא רכב על הסוס באפרים הפתוחים ובין עצי היער והסוס דהר בין הענפים הנמוכים כאשר הוא לוקח בחשבון גם את גובה ראשו של הרוכב כאילו היו גוף אחד. והכלב היה רץ בעקבותיהם ונובח. אהבתי את הסיפורים האלה וכנראה ירשתי מאבי את ה"קליק" המידי שהיה לי עם סוסים.

אולי סיפרתי (בפוסט בית מגומי) שלדודי מוישה היתה משאית לחלוקת לחם, לפני המשאית היה לו סוס ועגלה. בחצר מאפיית "בן טובים" היתה אורווה ומחסן לעגלה. כל בוקר לפני הנץ החמה, דודי היה יוצא עם מאטיס העוזר שלו, מטעינים את העגלה בסלי קש גדולים מלאים בלחם חם וטרי, רותמים את הסוס לעגלה ויוצאים לסיבוב חלוקה בין חנויות המכולת בת"א הקטנה של אז. בחופשות אהבתי להצטרף לחלוקה והשתתפתי ברתימה ואח"כ ישבתי על הדוכן והמושכות בידי ו"דיו" יצאנו לדרך, כשהתקרבנו למכולת הסוס כבר ידע את המסלול, הרבה לא היה צריך להכווין אותו, אבל לא ויתרתי על קריאת ה"הויסה" לעצירה. בכל עצירה שמתי לסוס שק שעורה שיהיה עסוק בלעיסה ולא ישתעמם, עד שנפרוק את כמות הלחם המוזמנת. המכולתניק כמובן שיצא וכיבד אותי בדברי מתיקה ובקבוק "תסס" או "מיץ פז".

במשך חיי כ"חיה אורבנית מצויה" עד שבגרתי והייתי לאיש ואבא נתקלתי בעוד כמה הזדמנויות בודדות לרכוב על סוסים. בכל אותן הזדמנויות התקשורת שלי עם הסוס היתה ממש טובה. שמעתי שאנשים לומדים לרכב ולא בדיוק הבנתי מה יש ללמוד.

כשגרנו בערד הכרתי עוד אוהב סוסים ושמו אביר והוא מימש את אהבתו וחכר שטח אדמה מחוץ לעיירה והביא כמה סוסות וסוס ערבי אציל בשם "ברק" והקים חווה ללימוד רכיבה ולהשכרת סוסים לטיולי שטח, אז עוד לא היו "רכבי 4X4". יום אחד יצאנו קבוצת רוכבים לטיול שטח כאשר אביר רוכב על ברק ושאר החבורה התחלקה בסוסות הנותרות. בעוד אנו חוצים כביש, משאית חולפת השמיעה כל נפץ של BACK FIRE הסוסה שלי נבהלה ופשוט נעמדה על שתי רגליה האחוריות ואיימה לזרוק אותי מעל גבה.אני לא יודע להסביר מה עשיתי אבל נשארתי על הסוסה, דיברתי אליה בקול מרגיע, שידרתי לה שלא קרה כלום והיא נרגעה.

כמובן שבין התלמידים הראשונים של אביר היו שולי וחגי. שולי רכב על פינטה שהיתה לבנה עם טלאים שחורים כמו פרה והיא היתה גם פלגמטית כמו פרה, אבל עבור ילד בן 4-5 זה התאים. חגי רכב על פוני כאשר או אני או אמא שלו מחזיקים בו מאחור כי הוא עוד היה אפרוח. רוב הזמן הם רכבו במעגלים בתוך החוה.

יום אחד החצר היתה מלאה בסוסים ותלמידים, והיה צפוף, אביר ביקש שאקח קבוצה של מתקדמים לשטח, הבטתי מסביב לא היתה סוסה פנויה,"על מי ארכב?" אני שואל. "קח את ברק גם הוא צריך קצת חילוץ עצמות". אף אחד לא רכב על ברק חוץ מאביר. זו היתה הבעת אימון אדירה ומחמאה לא קטנה.

יצאתי לשטח כאשר מאחורי מתנהלת שיירה של בהמות עצלות וזוחלות, שולי רוכב על פינטה ואני רוכב על ברק שמכרכר ומפזז וכל כולו ציפיה דרוכה לדהירה קלה. אני מסתובב סביב לשיירת האבלים מנסה להפיח בהם קצת רוח חיים, וכך עקב בצד אגודל אנחנו מתרחקים מהחווה. בשלב מסויים פחדתי שהבהמות ירדמו בעמידה שלפתי מחגורתי את השוט הקצר והבאתי אותה בקטנה על האחוריים השמנים של פינטה הפרה, ברק ששמע את הצליפה, לא היה צריך יותר מזה, הוא פרץ בדהירה כאילו הוא מתחרה ב"גרנד פרי" גאלופ כזה ראיתי רק במערבונים משובחים אבל אז ישבתי על כיסא יציב באולם הקולנוע.

ברק דהר בקו ישר אל החווה אך אנו לא היינו בקו ישר אל השער, פחדתי שינסה לקפוץ מעל הגדר הגבוהה ויפצע, באותן שניות ממש לא חשבתי מה עלול לקרות לי. חרדתי איך אביט בעיני אביר שהפקיד בידי את סוסו היקר ואני עלול להחזיר אותו שרוט או פצוע. ברק התקרב במהירות של כדור תותח אל הגדר ואני מתכונן נפשית לזינוק מעל הגדר. ואז באחת הוא נעצר. ברק נעצר. אבל אני המשכתי על פי חוק פיסיקלי ידוע בשם כח ההתמדה. למזלי אחזתי בחוזקה במושכות המקוצרות, התרוממתי מעל ראשו של הסוס, המושכות הקצרות גרמו לי להתהפך, הגוף קרוב לסוס והרגליים קדימה פגעו ברשת התיל הגמיש בצורת מעוינים מעוינים. ומשם לאדמה, מכה בריאה אבל מרוככת למזלי, אך מה שיותר חשוב, לברק לא קרה דבר. כמובן עורו הבוהק קיבל תוספת ברק ויכולתי להשבע שראיתי בעיניו ברק של שביעות רצון.

הילדים שהגיעו כמה דקות מאוחר יות מחאו כפיים בהתלהבות על ההדגמה הנאה שהצגתי להם. שולי היה גאה באבא שלו הלוחש לסוסים. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת