00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

"הימים הנוראים" בקונסטנצה.

דנדן יקרה,

כל מי שנמצא רחוק מהבית מכיר את תחושת הגעגועים המתגברת בפרוס החגים. לא משנה כמה ובמה אתה "מאמין", בחגים אתה זקוק יותר למשפחתך, לקרובים אליך ואפילו לבני עמך, ככתוב "שבת אחים גם יחד".

לקראת ראש השנה באנו למשרדי הקהילה היהודית בקונסטנצה, לבדוק את האפשרויות שלנו לחוג עמם את החג. לכבוד החג שלחה הפדרציה היהודית מבוקרשט, רב שינהל את תפילות ראש השנה.

הרב הגיע כשבוע לפני החגים וערך מסע התעוררות לקהילה שמנתה בהתכנסות שבועית רגילה כעשרים זקנים וזקנות, בתקופות החגים היו מתיצבים עשרים חברי קהילה נוספים מדור הביניים. לכן, כשראה הרב את המשפחה הצעירה יחסית עם הבן שי שזה עתה היה בר-מצוה, מיד פרש עלינו חסותו, שם בידי שי את השופר ואמר לו: "קח את השופר הביתה ותתאמן, מיניתי אותך להיות ה"בעל תקיעה" של הקהילה לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה בעוד שבוע".

אותו שבוע, מהרגע ששי שב מלימודיו ועד שהלך לישון הוא נפח בשופר, ניפח לנו את המוח עד שכעט נפחנו נשמתנו, אטמי האוזניים צמצמו במעט את הנזק המוחי המצטבר שנגרם לנו.

בראש השנה הרב התפלל יחד עם הקהילה ומפעם לפעם הוא סימן לשי העטוף בטליתו: "תקיעעעעעה" ושי תוקע תקיעה ארוכה:"טווווווווווווווווווווווואה" והרב: "תרועעעעה": ושי מרביץ צרור: "טוטו טוטו טוטו טוטו", ולבסוף: שבאאאאארים" ושי מסיים באוטומטית: "טוטוטוטוטוטוטוטוטו.

בסוף התפילה שי קצר ברכות יישר כוח מכל עבר, הרב קיפל את הטלית והכניס אותה לתיק הקטיפה. ניגשתי להודות לרב ולהיפרד ממנו, הוא תפס אותי מתחת לזרוע ומשך אותי הצידה. "אני צריך שתעשה משהו בשבילי" הוא אומר לי, התחלתי לחשב בראשי :"כמה זה הולך לעלות לי?"  -"יש לי מחויבות קודמת אני לא אוכל להגיע ביום הכיפורים, אני מבקש שתחליף אותי לפני התיבה". אם לא התעלפתי באותו  מעמד, כנראה לא אתעלף לעולם.

"כבוד הרב!!!" אני כמעט צועק, "אתה שומע את עצמך???, אני??? ביום כיפור? כופר דור שלישי? אוכל טריפה ופיגולים כל השנה כולל  יום כיפור, שאני יהיה שליח הציבור? ביום כיפור??? הפעם האחרונה ששמעתי "כל נדרי" היה לפני 40 שנה כשאבא לקח אותי. זה כבד עלי כבוד הרב, אתה הגזמת לגמרי כבוד הרב!" והוא עונה לי בשלווה "אני בחנתי אותך ידידי, הקשבתי לתפילתך, אני יודע שאתה יכול, לא בכל יום ניתנת לאדם הזכות לקנות את עולמו בשעה אחת, הנה אני נותן לך הזדמנות כזו," "אבל, כבוד הרב, יש לך את בנימין הוא גם דובר רומנית"  ( ישראלי רומני יורד שניהל עד אז את התפילות בציבור), "בנימין יעזור לך בתרגום אם תרצה. אותך אני צריך" ראיתי שלכל טענותי מצא הרב מענה, אז שלפתי את הקלף המנצח: "כבוד הרב אני לא מכיר את תפילות יום הכיפורים אני אעשה שגיאות בלי סוף" "ומי ירגיש?" הוא שואל " מי יתקן אותך? ובעל תקיעה הרי יש לך כבר מן המוכן."

עשרה ימים, עשרת ימי תשובה, בהם אני חייב למצוא תשובה איך לאכול את התיק הכבד שהרב הפיל עלי. כאדם מאוד מסודר, התחלתי בספירת מלאי: מה אני רוצה להשיג? מה יש לי? ומה חסר ויש להשלים.

המטרה:  לגרום לאנשים שסבלו עשרות שנים מחסך תרבותם הישנה והמתהווה, חוויה תרבותית שתהיה מחוברת ליום הכיפורים לעם היהודי ולארץ ישראל בעבר ובהווה.

ומה יש לי? את התפילה שבסידור או כל תפילה אחרת הם לא ירגישו בהבדל. זה הכל.

מה חסר לי ? חסר התמליל והלחן של תפילת "כל נדרי". הורדתי מהאינטרנט את הביצוע של אחד החזנים הגדולים התחברתי לאוזניות שלא הסרתי למשך שבוע שלם עד ידעתי כל תו ותג. כל השבוע שרתי ביחד עם ההקלטה. חדוה התחננה תן לי שעה מנוחה אתה קורע לי את הלב עם "הכל נדרי" שלך, אני בוכה כבר כל השבוע דיייי!!!!. העובדים הרומנים שלי חגגו: "הבוס שלנו השתגע שר אותה אופרה כל היום" לא רואה לא שומע, פסיכי על כל הראש".

כָּל נִדְרִי . וְאִסְרִי . וּשְׁבוּעִי  וְנִדּוּיֵי . וַחֲרָמֵי .
             וְקוּנָמֵּי . וְקוּנָחֵי . וְקוֹנְסֵי .
דַּי נְדַרְנָא . וְדִי נִנְדָּר . וְדִי אִשְּׁתְּבַעְנָא . וְדִי
 נִשְׁתְּבַע . וְדִי נַדֵּינָא . וְדִי נְנַדֵּי . וְדִי חֲרַמְנָא .
וְדִי נְחָרִים . וְדִי אָסַרְנָא עַל נַפשָׁתָנָא . וְדַי
נֶאֱסַר . מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר . עַד יוֹם
 הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁבָּא עָלֵינוּ לַשָּׁלוֹם . וּמִיּוֹם
הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיָבֹא עָלֵינוּ
 לַשָּׁלוֹם . נִדְרָנָא לֹא נִדְרֵי . וּשְׁבוּעָנָא לֹא
 שְׁבוּעִי . וְנִּדּוּיָינָא לֹא נִדּוּיֵי . וַחֲרָמָנָא לֹא
חֲרָמֵי . וֶאֱסָרָנָא לֹא אֶסָרֵי . כֻּלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא
 בַּהוֹן . יְהֵא רעֲוָא דִּי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקֵין .
 לָא שְׁרִירִין וְלֹא קַיָמִּין . וְנִסְלַח לְכָל עֵדַת בְּנִי
 יִשְׂרָאֵל וּלְגֵר הַגֵּר בְּתוֹכָם . כִּי לְכָל הָעָם
                     בַּשְּׁגָגָה : 

כמו כן חסרה לי תפילה עכשווית ישראלית שקושרת את העבר עם ההווה. מצאתי, מי אם לא חנה סנש, סיפור הגבורה וההקרבה. גיבורה צנחנית ומשוררת, הישראלית החדשה מול המכונה הפאשיסטית.  

       

     "אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות" והתפילה הזכה שאני כל כך מתחבר אליה בשיר "הליכה לקיסריה". "אלי אלי שלא יגמר לעולם" החול והים.... שאשמע אותו מיליון פעם ומיליון פעם יציף את עיני בדמעות.

 הליכה לקיסריה        חנה סנש
 
אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

 וחסר לי החשבון הנצחי הפרטי/לאומי שלי עם ריבונו של עולם רק כדי להזכיר לו שלא רק אני צריך לבקש סליחה ומחילה, מה עם ההדדיות למען השם?. וכאן הבאתי את העדות על ערב יום הכיפורים במחנה אושוויץ.

 ביומן קיבוץ לוחמי הגיטאות מספרת נעמי יודקובסקי על ליל כל נדרי בשנת 1943 באושביץ

"בבלוק מספר 27 באושביץ חיו כ- 600 נשים. באגף אחד חיו היהודיות ובאגף השני נוצריות, אוקראיניות ופולניות.
כדי לקלוט את ההמון הרב הזה של אסירות שמספרן אף גדל בימים שהגיעו "טרנספורטים" חדשים, חילקו את הבלוק במחיצות. המרחק בין מחיצה למחיצה היה כ- 2 מטרים. בכל אחד מהתאים הללו הותקנו שלושה דרגשים. כל דרגש שימש חמש ואף שמונה נשים.
הצפיפות מרובה. התפריט -תפריטם של "מוזלמנים": בבוקר - קפה מר, בצהרים - מרק ובערב - 200 גרם לחם (עם ריבה או מרגרינה. ערב אחד חזרתי כרגיל מן העבודה ועמדתי בתור, ליד השער, לקבל את מנת הלחם שלי. אותו ערב הופתעתי בקבלי מידי השטובנדינסט, נוסף על הלחם, גם נרות. תמהתי ושאלתי לפשר הדבר. "הערב - יום כיפור" - השיבה בת שיחתי בהיכנסי לבלוק הופתעתי שבעתיים, כיון שראיתי יהודיות המתכוננות אף בתנאי רעב אלה. לצום. ואכן, צמו היהודיות. בליל "כל נדרי" עמדו בנות ישראל אלה אצל הנרות הדולקים. אור הנרות נשפך על פני הבלוק, והן בוכיות ומתפללות. ראו זאת הנוצריות מהאגף השני - ונשתתקו. דממה כבדה עמדה בבלוק - כשמצידו האחד יהודיות סופקות כפים נוכח נרות דולקים ומן הצד האחר - בנות פולין ואוקראינה תמהות, ואז, לפתע, יצאה פולניה אחת תמירה מבין חברותיה, עברה אל הבלוק שלנו - ונשאה דבריה: "חברות יהודיות! היום, ביום חגכן מאחלות אנו לכן, כי תזכו לחוג את יום הכיפורים הבא"
"...בחירות, וכשתחזרו לבתיכן, תימצאו שם את בני משפחותיכן"
יותר אינני זוכרת מתוכנו של "נאום" זה. אני רק זוכרת, כי הרושם היה רב. היה זה רגע של
אחוות בני אדם במקום שאדם לאדם היה גרוע מזאב
והמפליא ביותר נתרחש למחרת היום. כיוון שהיהודיות צמו, נותר מזונן בתוך הדוד, ובמשך כל היום הארוך הזה עמד האוכל - ואיש לא נגע בו. למרות הרעב, למרות ההרגל לחטוף מכל
אשה חלושה את מזונה - עמד לו מזון זה עד שעת צאת הכוכבים, ואז עטו עליו הצמות.    

בנימין הישראלי הרומני עזר לי בתרגום לרומנית, ונראה לי שעל פי כמות הדמעות שזרמו אותו ערב מעיני כל הציבור כל המטרות שלי הושגו.

והערך המוסף בעולם הזה עבורי - זה היה יום הכיפור הקדוש ביותר שחוויתי בחיי

והערך המוסף לעולם הבא - אני רק יכול להבטיח שאדרוש במפגיע את הזכויות שקניתי לי בשעה אחת. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת