00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מאבד מידע

ים - יבשה

על ילד אחד, אמא ואלימות


על ילד אחד, אמא ואלימות


לקבוצת הילדים שאני מדריך, הצטרפו השנה לשמחתי, ילדים רבים. בנים, בנות, בני 7 עד 12 כולם מהאזור שבו אני מדריך. שמחתי מאוד על הגל הגדול של הילדים שיותר מהכפיל את כמות הילדים בקבוצה. בין המצטרפים היה גם ילד אחד שהצטרף בעקבות חבריו, ספורטיבי, פעלתן, מהיר ובעל פוטנציאל. התעוררתי מהחלום דיי במהירות כשגיליתי שבנוסף לכל האלה הילד גם אלים. אלים בשפתו, אלים בהתנהגותו ואלים בהתנהלותו. במה זה בא לידי ביטוי? קללות בשפע, השלכת ציוד (לעיתים יקר), חוסר משמעת, איחורים, וזלזול בכל בקשה. על חלק מהמיקרים הוא נענש בצורה ספורטיבית, ריצה מהירה וכו` בדומה לשאר הילדים.

לפני שאתם (בעיקר הצעירים שבכם) מעקמים את הפרצוף, לא, אני לא מתחסד ולא יפה נפש. כשהייתי ילד (ולדעת רבים מחברי זה היה לא מזמן בכלל) גם הפה שלי עבד שעות נוספות, אבל כבוד בסיסי למבוגרים ממני ולבעלי סמכות היה לי גם היה, וכשהעירו לי פעם אחת לרוב זה הספיק. בנוסף לכך, לאלימות, מכל סוג, אין מקום על מגרש הספורט בכלל!

לאחר שהגזים בצורה פרועה באחד האימונים, הוצאתי אותו החוצה, לפני שיצא החוצה הספיק להשמיע את דעתו המלומדת על כל נושא שבעולם.  צלצלתי גם לאמו. האם הייתה מופתעת לגמרי, "הבן שלי? אלים?!" השתוממה, "הוא עושה צחוקים וקצת לא ממושמע אבל זה גם תפקיד שלך לשים אותו במקומו", אמרה לי. חשבתי לעצמי שאולי היא צודקת הרי לא כל הילדים חלב ודבש וכמובן שאני בתור מדריך שרוצה להתקדם צריך לדעת להתמודד עם זה. נתתי עוד צ`אנס.

לאימון הבא הוא הגיע בזמן ושיפר את התנהגותו, לשעה הראשונה. לאחר מכן הוא פשוט החליט שנמאס לו להקשיב וחזר לסורו תוך כדי שהוא נותן לכל אחד מילדי הקבוצה את התרשמותו החריפה והבוטה על יכולותיהם. השיא הגיע לקראת סוף האימון כשראיתי שהוא מתחיל בחילופי דברים קצת יותר קשים עם אחד הילדים האחרים, חששתי שהגרוע מכל יתרחש ושוחחתי עם הילד ביחידות. הסברתי לו שאין לי רצון להתעסק בעיני משמעת אלא בספורט והזהרתי אותו שבמידה ולא ישפר את דרכיו הוא ימצא את עצמו מחוץ לקבוצה. נשארתי חצי שעה נוספת לאחר סוף האימון כדי לראות שכולם עוזבים ואת הדרך הבייתה עשיתי עם ראש מלא במחשבות ולבטים, חששתי מאוד מהמעבר מאלימות מילולית והתגרות לאלימות פיזית.

באימון הבא, זה קרה, באימון עצמו קיבלתי את ההצגה הרגילה ואף תפסתי את הילד על שקר וכך סיימתי את האימון שוב, בתחושה מאוד קשה. התחושה נהייתה הרבה יותר קשה כאחת האמהות צלצלה אלי ואמרה שאותו הילד הרים יד על הבן שלה אחרי שהאימון נגמר. לאחר ששוחחתי איתה ועם בנה, החלטתי ש"עד כאן" ולראשונה אי-פעם אני אסלק ילד מהקבוצה. החלטתי לצלצל לאמא שוב כדי להסביר לה את המצב. "אתה הופך אותו למפלצת" צעקה האם תוך שהיא מגוננת על בנה, "למה שהבן שלי יעשה דבר כזה?! הוא ילד טוב" היא השתוממה, "נראה לי שסימנת את הבן שלי ואתה מחפש אותו" סיכמה האם תוך כדי שהיא מתעלמת לחלוטין מהעובדה שאולי אבל רק אולי, היא טועה.

- -

אני עדיין לא אב לילדים ואני רק יכול לתאר איך מרגיש הורה כשאומרים לו שהילד שלו הוא לא מה שהוא ציפה. הרי כל הורה בטוח שהוא נותן לילד הכל, ממש הכל, את כל הכלים להיות מוצלח, מוכשר, להסתדר בעולם ולהגיע להישגים. לכן כשאומרים לך דבר כזה, זה אומר שלא רק הילד נכשל, אלא גם אתה. יתכן שהתגובה הראשונית והטבעית היא כמובן ניסיון לגונן על הילד ולמצוא הסברים אחרים אבל מכאן עד להתעלמות מוחלטת המציאות? מרחק רב.

העובדות ברורות. הילד אלים! למרות הרצון שלי לתת הזדמנות ואולי אפילו לנסות לשפר את התנגות הילד אין לי ספק, אם משהו אחר סובל בגלל הילד הזה, מקומו לא בקבוצה. אני מחזיק באחריות גדולה שלטעמי אינה נגמרת לאחר תום האימון, הרי אני הרבה מעבר לדמות מקצועית, אני דמות חינוכית (אם אני רוצה בכך או לא). אבל איפה עובר הגבול? האם אני יכול לשנות את כל מה שהילד ספג במשך כל הזמן הזה? האם אני יכול לעקור את ההרגלים האלה בפחות מארבע שעות בשבוע? מי אני שאעמוד ואשנה את כמויות האלימות הבלתי הגיוניות שהילדים נחשפים אליהן בלי להבחין בכך בכלל? העובדות ברורות. אבל מי יישא באחריות?

הילד יסיים את דרכו ואולי במצב הזה חלק מהאשמה היא גם שלי, אבל אני יודע שיש לי פריבילגיה ענקית בכך שאני יכול לסלק אותו. אני כעת חושב על המורים שלו בבית הספר ועל הילדים שסובלים מהביריונות והאלימות שאנחנו שומעים עליה כל יום, הם לא יכולים לסלק אותו סתם כך. אני חושב גם על ההורים, ילד לא נהפך סתם כך לאלים, מה חלקם בתהליך? האם הם מבינים והשינוי יבוא או שאולי הם ימשיכו להתנגד ואולי גם ימשיכו להוות דוגמא רעה לילד? הלוואי ואני טועה, הלוואי והילד מלאך אמיתי שאני פיספסתי, הלוואי ויצליח. הלוואי. אבל כנראה שלא אצלי.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אה ידשע ראסטמן אלא אם צויין אחרת