00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Nothing is Impossible

כי אין תשובה טובה לכל השאלות..

אני לא יודעת מה לעשות איתו.
אני לא יודעת מה הלב שלי מרגיש אליו.
אני לא יודעת אם זה רק הכיף שבלהיות עם מישהו אחר, להכיר, לדבר, לצחוק- וקצת אחרת ממה שאני רגילה, קצת אחרת מתומר..
או שזה משהו אמיתי.
איך אפשר לדעת?
 
כבר הרגשתי כך בעבר, לגביו. ואז יצאתי מזה, כי התרחקנו קצת, והבנתי שזה לא אמיתי. שסתם כיף לי איתו כי הוא חמוד, ורגיש, ומקשיב לי ועוזר לי, ו.. עוד כל כך הרבה דברים מדהימים בו. אבל הרגשתי עם עצמי שזה לא אמיתי. הרגשתי שסתם נסחפתי כי כיף לי איתו, וכי יש את ההתלהבות הזו של מישהו חדש, אבל אחרי הכל- תומר הוא הבחור שאני חוזרת אליו הביתה, ותומר יהיה הבחור שאני אחזור אליו הביתה.
 
אז אם ככה,
למה חזרתי לזה שוב?
 
היתה לי היום שיחה מעניינת עם גיל, דיברנו על כיוונים ועל שינויים בחיים, ואיך מצליחים לאגור כוחות בשביל להסתובב לצד אחר, שאנחנו כל כך רוצים- אבל מפחדים. והוא סיפר לי בין היתר, על אשתו, והרגשתי קצת מצחיק שהוא מספר לי את זה ועכשיו,  שפעם.. כשהם רק הכירו, היה לה עוד חבר, 3 שנים הם היו ביחד. והיא היתה איתו, כי היא הרגישה שזה הדבר הנכון לעשות. בחור חמוד, מסודר, המשפחה אוהבת אותו.. הכל בסדר איתו. אבל לה היה רע.
 ובמצב כזה, בהתחלה, אתה עדיין בהכחשה. אתה מסרב בכלל לחשוב על לפתח את המונולוג הזה עם עצמך, להבין אם יש סיכוי שיש משהו לא בסדר ביניכם... אם יש סיכוי, שבלעדיו- היא תרגיש טוב. ורק בשביל להתחיל לדבר עם עצמי, לנסות לחשוב עם עצמי אם יש משהו לא בסדר, ושאולי יכול להיות יותר טוב- אני לא מצליחה. (איך עברתי מגוף שלישי לגוף ראשון?)
לא שרע לי. חלילה. אני אוהבתותו נורא. אבל מצד שני, זה מתחיל לחשוב ש.. אולי אני פשוט רגילה? אולי בגלל שיש לנו תכנונים יחד, על טיולים ולימודים וחיים משותפים.. אולי בגלל זה....? וכאן אני נעצרת. אני אפילו אוסרת על עצמי להשלים את המשפט הזה. אני מסרבת להכיר בעובדה, שאולי זה נכון.
הקאץ` הוא, שכשאני רק מתחילה קצת להכנס למחשבות האלה- לנסות להבין עם עצמי מה קורה, ואני חושבת לרגע עליי בלעדיו- אז אני חושבת על המשפחה שלו. ואני חושבת על החברים המשותפים שלנו והבילויים שלנו ביחד, ועל התכניות שדיברנו עליהם, ... כך שאני לא באמת חושבת עליי בלעדיו. אני חושבת על כל המסביב, חוץ ממני וממנו. ואין לי מושג בגרוש מה זה אומר. ואני מפחדת להבין.
 
והוא... אוף. מה הוא עושה לי.
זה חזר אליי, ההרגשה הלא ברורה הזו, אם זה אמיתי או סתם כי כיף לי איתו. וגם אם זה אמיתי, וגם אם לשבריר שניה אני מדמיינת...אותנו, אני יודעת שזה לא יהיה טוב. כי אני רואה אותו כל יום. ומאידך, הוא גר בקצה השני של הארץ.. (קצת הגזמתי, אבל הכוונה ברורה..) ואני לא יכולה להכנס ל"זה" עם מישהו שאני רואה כל יום כי אם זה ייגמר- זה יהיה רע מאוד. ואני לא רוצה להכנס ל"זה" כי אני לא רוצה לסכן את מה שיש לי איתו. אבל היום...היום קרה לי משהו ממש מוזר. היום לא היה יום עבודה רגיל, אז הייתי איתו כמעט כל שבריר שניה. אני לא יודעת אם מרצון, או כי הרגשתי צורך בשביל להחזיק את עצמי. הרגשתי שהראש שלי מתפוצץ והגוף שלי מתפרק, וצמרמורת של חולשה כזו זורמת לי בעורקים, ובגללו. ואני לא יודעת להסביר את זה. בכל פעם שישבתי לידו, וכשליטפתי אותו בשיער, וכשהוא החזיק לי את היד, ..התפרקתי.
ועמיר, שבא היום להתקין לנו נקודות חשמל ותקשורת במשרד, לקח אותי לצד ואמר לי, "אני רואה עליכם. אתם מתים אחד על השניה, את רוצה שאני אגיד לו משהו? ננסה לסדר משהו ביניכם?" ואז אמרתי לו, תודה, אבל אם זה יקרה- זה יקרה לבד, חוץ מזה שיש לי חבר. ואז הוא אמר, "אתם פשוט מתים אחד על השניה.." מה, ככה זה נראה מבחוץ?
ואני לא יודעת מה זה, מה הרגשתי היום, ולמה. בשלב כלשהוא, כשהוא תכנן לזוז הביתה- הרגשתי שאם הוא הולך ומשאיר אותי לבד- אני באמת מתפרקת. ולא הסכמתי שהוא יילך, ..והוא נשאר.
ואני לא יודעת מה איתו. אני לא יודעת מה איתי, אז אני אדע מה איתו? אני חושבת שאני גם מעדיפה לא לדעת מה איתו. כי יכול להיות, שזה הדדי. ואז אני סתם אתפרק לכל מיני חתיכות ולא אדע מה לעשות עם עצמי. ויכול להיות, שזה ממש לא. ואז, אני אשאר עם תומר, ספק אם כי אני אוהבת, ורוצה, או כי .... סתם ככה.
 
ואני אוהבת אותו, את זה אני יודעת. ואני חושבת עליו. המון. אני לא אמורה לחשוב עליו כל כך הרבה.. ולפעמים בשיחות שלנו, שזה בד"כ בהודעות או במסנ`, אני מדברת איתו, ולפעמים אומרת דברים שהם קצת יותר מדי בשביל להגיד לו, ואני מרגישה שהוא זז אחורה.. הוא החזק מבינינו. הוא יודע שאני במצב רגיש, והוא שומר עליי. שאני לא אעשה שטויות. ושלא יכנסו לי ג`וקים לראש שאולי לא צריכים להכנס.. הוא שומר עליי.
 
ולפעמים אני חושבת, שיש לי כ"כ הרבה שטויות בראש. שהפוסט הזה כ"כ מיותר, ושאני צריכה פשוט להמשיך עם תומר וזהו. כי הוא? זה סתם, זה כיף. ומה פתאום אני מתחילה `להרגיש`, מה אני מכניסה אותו למצב כזה שהוא צריך להוריד אותי לקרקע ולגרום לי להבין שזה הכל שטויות בראש שלי..
 
אין בסיס לדבריי, לכאן או לכאן.
אני מרגישה חלשה כל כך, מבחינה פיסית, ומתחילה גם קצת נפשית..
אני לא אוהבת להיות במצבים כאלו.
אני רוצה שמישהו יגיד לי מה לעשות, ולהרגיש הכי שלמה עם זה בעולם..
אני רוצה תשובה טובה לכל השאלות..

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jenni Mor אלא אם צויין אחרת