00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

פיות טובות? הגשמת משאלות?

ובכן
ישיבה לא היתה היום בכלל,
אבל היה טלפון של המחנכת בו סוכם על כמה דברים בעל פה ונולדו כמה פיות.
הראשונה נולדה למעשה כבר לפני שבועיים אך אני לא ידעתי עליה.
השניה נולדה השבוע.
הבוקר בשיחה נולדה השלישית.

כל הפיות מתות על הילדה ומנסות כמיטב יכולתם לעזור לה. כתבתי יכולתם כי אחת הפיות היא מורה זכר, מאחר ואני לא יודעת איך אומרים פייה בזכר, אז קראנו לה פיי.

בקיצור כרגע שלושה מקצועות יש לנו עזרה של המורים - אנגלית, מדעים ומה שהמחנכת מלמדת.
סוף סוף.
אנחת רווחה קטנה.


ברם, כל זה לא מפריע לי לנהל עכשיו מחקר מעמיק על איפה אני הולכת לעשות את האבחון שיייתן את כל המענים הנדרשים ואולי גם טיפול באותו מקום.
כל זה הסידורים של השבוע הקרוב לי, שבראש ובראשונה עומדת שם דפנה וכולי תקווה להגיע למנוחה ולנחלה סוף סוף.




דרך  אגב אני כבר אכתוב כאן גם על הפגישה בבית הספר של רותם. ובכן לא היתה שיחה קלה הבוקר עם הפסיכולוג והצוות של בית הספר, למעשה שמעתי כמה דברים חדשים ובעלי השתווץ על המקום, טוב אני לא מאשימה אותו כל הזמן הוא חושב שרותם יכולה כמו כולם והיום הסבירו לו למה לא. איפה הקשיים והוא הגיב כמו שמגיבים אנשים בהלם טוטאלי.
אז יהיה מכתב לביטוח לאומי בדיוק מה שאני צריכה עם כל הדברים שמהם הילדה סובלת ושהשנה במקום התקדמות יש ירידה בכל התחומים, שהם יראו שמה שהיה בפגישה שהילדה הגיעה אליהם, זה לא זה.
גם הובהר לבעלי שבעיות רגשיות לא נפטרות והולכים איתם לקבר. שזה באמת מה שהילדה שלנו סובלת מהם ולכן לא מסוגלת להתמיד ביחסים חברותיים בשום מקום וזה גדול עליה בכמה מידות. קצת הרבה מכמה מידות.
אל תשאלו מה הלך באוטו איזה צעקות.
מזל שהחלונות היו סגורים חשבתי שאני מתה ממנו.
הוא לא מוכן או שאולי לא הפנים ומכחיש למרות השנים שחלפו
שיש לה בעיה לרותם ושהיא כנראה לא תפטר (במלשון תעלם) לעולם
הוא חי באופוריה שרותם תעזוב פעם את הבית ותעבור לגור בבית משלה עם בעל וילדים (בטח הוסטל אם נצטרך אך לא רואה מנהלת משפחה עם ההפרעה שיש לה) היא תמיד תצטרך המון המון עזרה.
קשה לי לכתוב ככה על החצי אבל מה לעשות שמעתי סיפורים רבים שהחצי לא הצליח להתמודד עם הקושי של הילד החריג ובחר לעזוב את הבית.
אני מקווה שזה לא יקרה אצלנו. אני מחזיקה בשיניים שתהיה לי משפחה עם אבא ואמא.

עכשיו מחכה למכתב - מקווה שהוא יגיע מהר. ונוכל לעלות לערעור מהר במל"ל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת