00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מעשיות בידל הפייטן

אגדת האביר האפור והנסיכה מהטירה הלבנה- פרק ח`

פרק ח`- הדברים שהסתרתי ממך

 

דברים שהסתרתי ממך

התגלו כשלא רצית אותי קרובה

ולמעשה, בלית ברירה

הפסקתי להסתיר אותם ממך.

 

"אתה נראה מצוין, מר פוטר," ברוק לבשה על פניה ארשת אריסטוקרטית ואמרה כפי שהנימוס חייב אותה, תוך קידה עמוקה והרמת החלק התחתון של שמלתה בהתאם.

 

"גם את נראית מצוין, העלמה גראבל," אמר הארי והגיש לה ורד אדום. למעשה, דבריו היו האמת לאמיתה- ברוק לבשה שמלה צמודה בצבע כחול כהה, כמו שמי הערב. שיערה היה חלק והשתפל על כתפיה ומטה בחינניות, והיא לקחה את הפרח בחיוך נחמד למרות שחשבה שזה לא מנומס להגיש לבחורה ורד מבלי לשאול לצבע שמלתה ולבחור את אותו הורד בהתאם, כפי שהגברים בחברה הגבוהה חונכו לעשות. כשהארי ראה אותה הוא הצטער שלא לבש טוקסידו, ואז נזכר שאין לו כזה.

 

"מה נשמע?" היא שאלה, זונחת מעט את הנימוסים.

 

הארי חייך, "כרגע מצוין."

 

"גם אצלי." ברוק אמרה, למרות שלא שאל אותה.

 

"אז... איך הוגוורטס בינתיים?" הארי הושיט לה את ידו והיא לקחה אותה בחיוך. הוא הוביל אותה לכיוון האולם הגדול.

 

"היא מצוינת!" ברוק חייכה חיוך אמיתי מאוזן לאוזן. הארי צחק קצרות.

 

"אני שמח לשמוע."

 

"זו רק אני, או שאנחנו אומרים מצוין קצת יותר מדי פעמים?" ברוק אמרה בביישנות מסוימת. לא היה להם נוח כל כך אחד עם השניה כמו שחשבה שיהיה. למעשה, הארי היה דמות מסתורית ומעורפלת במידת מה והיא רק ניסתה להבין מי הוא, אך הוא לא ממש נתן לה את הגישה הזאת לאופיו.

 

הארי לא השיב.

 

לאחר כמה דקות של הליכה בשתיקה מביכה, הם הגיעו לאולם הגדול. הארי חצה אותו, מסמן לברוק המבולבלת לעקוב אחריו. הוא נעצר אל מול דלת צדדית ופתח אותה לאט.

 

החדר היה חדר עגול וגדול, ודמה לחדר מבואה בריטי מיושן. תקרתו הייתה מלאה במנורות כסופות ומפוארות. הטפט האדום על הקיר נראה כאילו מישהו ניסה בכל כוחו להצמיד אותו בחזרה אל הקיר אבל לא ידע לעשות עבודה טובה במיוחד.

 

ברוק לא ממש התרשמה. "אמ, מה זה?" כיווצה את גבותיה.

 

נראה שנעימת קולה הסגירה את אי התרשמותה. הארי נראה נבוך מעט כשאמר, "את נערה מחברה גבוהה, אז חשבתי לארגן לנו נשף קטן."

 

"אני הייתי נהנית גם ממלחמת שלג." היא השיבה בחיוך.

 

"לא ממש התלבשת בהתאם. חשבתי שנשף יהיה נחמד." הוא האדים בבושה.

 

ברוק הרגישה רע עם עצמה ולכן אמרה, "ובכן, יש מוזיקה בנשף שלך?"

 

הארי הנהן והחווה תנועה באוויר בשרביטו. לפתע החדר התמלא צלילים רכים, והטפט האדום החצי- מתקלף הפך פתאום כסוף. ברוק הביטה בקירות בהשתוממות כמעט כמו הארי עצמו, והודתה בינה לבין עצמה שעכשיו המקום נראה ראוי לנשף.

 

"הרמיוני..." מלמל בהפתעה ומיהר להסביר כאילו חשש שזה יתפרש בצורה לא נכונה, דבר שיכול היה בהחלט לקרות, "היא בטח עשתה את זה. היא ורון עזרו לי פה קצת."

 

ברוק לא השיבה אלא רק הושיטה לו את ידה. "תרצה לרקוד איתי?"

 

"כ- כמובן." הארי לקח את ידה בידו. היא קדה בנימוס ולאחר שלא עשה דבר כמה רגעים חבטה בו.

 

"אתה אמור לקוד לי גם!" קראה.

 

הארי פער את עיניו, "אה, באמת?! מאיזה מין חברה את באה?"

 

"חברה עם כללי נימוס, הארי פוטר." נראה שהתשובה הזאת לא ריצתה אותו במיוחד, אבל הוא קד לה קידה קטנה ומגושמת בכל זאת. ברוק נשפה אוויר בחדות, אך נצמדה אליו והחלה בריקוד.

 

"אתה עוד תהיה ג`נטלמן, אתה תראה." היא צחקה תוך שסחרר אותה לאורך החדר, והתפללה שזו רק ההתחלה של הערב הזה.

 

***

 

בלייז חייך. ג`יני אהבה לראות אותו מחייך, כי היה לו חיוך מדהים ועצוב ומרשים. הוא היה ג`נטלמן, ללא כל ספק, אבל גם בן זוג אוהב שהתעניין במי שבאמת הייתה.

 

"ג`ין? הזמנתי בשבילך כמה עטי סוכר מהדובשנרייה הבוקר. האם תהיי מעוניינת באחד, עלמתי?" היא חייכה ולקחה אחד מאלו שאחז בידו והושיט לה. "בוקר טוב לך," ברך.

 

"גם לך, בלייז," היא התרוממה מהכיסא ונשקה לו קצרות, "ותודה רבה." המילה האחרונה יצאה מעומעמת מפיה מכיוון שתחבה את עט הסוכר לפיה והוא החל מתמוסס בו. "הם מתמוססים נורא מהר, נכון?"

 

"יותר מהרצוי, כן." הוא התיישב לידה בשולחן גריפינדור. ג`יני ידעה שהוא מסור לה לחלוטין והוא היה מדהים מהבחינה הזאת, אבל תמיד קיננה בה ההרגשה שזה לא מי שהיא אמורה להיות איתו כרגע. והייתה לזה סיבה, סיבה שברגע זה ישבה בקצה השני של האולם הגדול.

 

הוא היה כזה בלונדיני וכזה גבוה שלפעמים היא רצתה למות. העיניים האפורות שלו היו חיות כל כך. היא תמיד הצטערה שבדרך כלל הן מלאות רק בטינה ובתסכול כלפיה. הוא היה לבוש במיטב האופנה לגברים על פי מוסף האופנה של שבועון "לקוסם", עם הסוודר הצמוד והצעיף הירוק כסוף הזה, שרק חלק קטן מצווארו היה חשוף כשלבש אותו...

 

"ג`יני, את שומעת מה שאני אומר?" בלייז שאל בקוצר רוח. ג`יני קפצה ומיקדה בו את מבטה. גם הוא היה יפה תואר בצורה בלתי רגילה; כהה ושחום, עם שיער רך ושחור. אבל הוא לא היה דראקו. לא היה לו את המבט החוצב הזה, שחצה לה את הלב לשני חלקים, או את העור הבהיר או את השיער בצבע פלטינה או את הפנים החלקות. לבלייז, לעומתו, היו זיפים קטנים שהקשו על ג`יני לנשק אותו לפעמים.

 

"אמ, לא, סליחה, הייתי מרוכזת במשהו אחר." היא התנצלה, והוא סינן משהו שלא הבינה מתחת לשפתיו.

 

"אז לא משנה." הוא רטן. ג`יני באמת הצטערה על כך שגרמה לו להתעצבן ויותר הצטערה על התכיפות שבה היה תופס אותה חולמת בהקיץ על אדם אחד ויחיד, כי היא באמת חיבבה את זאביני, והנשיקות שחלקו באמת גרמו לה להרגיש משהו קטן בלב. לא כאילו היא מאוהבת בו עד כלות הנשמה, כמובן, אבל משהו.

 

היא חייכה בעצבות, "אני מצטערת."

 

"אל תצטערי," הוא מיהר לעטות הבעת רחמים. "לא עשית שום דבר, זה רק שלפעמים אני מקבל את הרושם שאת לא ממש מתעניינת במה שיש לי לומר ועסוקה בחלומות בהקיץ... על כל מיני דברים."

 

ג`יני הזדקפה, "אני מתעניינת במה שיש לך לומר! זה רק שקשה לי להתרכז בדבר אחד לאורך זמן, תמיד הייתי כזאת."

 

"אל תשקרי לי." הוא אחז בעדינות בסנטרה והטה את ראשה אליו.

 

"אני אשתדל."

 

***

 

"ג`יני? היי, ג`יני, חכי לי רגע!" נשמע קול קורא. ג`יני נעצרה במקומה, את צליל טפיפות רגליה מחליפים הדי קולות של תלמידים.

 

ברוק נגעה בכתפה, מתנשפת קלות. "את עולה לחדר?" שאלה, וג`יני הנהנה.

 

"כן." ג`יני פתחה, "היי, תגידי, איך היה אתמול ב-"

 

"ששש. הוא אמר שלא כדאי להפיץ את זה, כי אנשים יתחילו לרכל." ברוק התפרצה לדבריה של ג`יני, מה שלא היה נאה כל כך לנערה כמוה.

 

"כבר מרכלים, גראבל," ג`יני צחקה והמשיכה ללכת, מחבקת את ספריה בעוד ברוק הולכת לצידה.

 

"מי מרכל?" ברוק פערה את פיה.

 

ג`יני חייכה כממתיקת סוד, "אנשים. שמועות רצות מהר מאוד פה בטירה. באמת חשבת שאף אחד לא ראה ולא שמע אתכם אתמול? או שהבנות יתאפקו מלספר? אני לא יודעת מה מאלה קרה, אבל אל תיקחי את זה קשה. זו הסיבה שבלייז נישק אותי מול כולם- כדי שלא יהיו רכילויות עסיסיות ומרושעות, שהכל יהיה ברור מראש."

 

"ובכל זאת." ברוק התעצבה, "זה שהפלפאפית- ארוסתו של דראקו מאלפוי, למעשה- יוצאת עם הארי פוטר- זה בטח אייטם רכילותי לוהט, מה שהתאמצתי לא להיות כשהגעתי לכאן. רציתי לשמור על פרופיל נמוך."

 

הן הגיעו לחדרן והתיישבו על המיטה של ג`יני,  ממשיכות בשיחתן. "בחייך, הגעת לפה בתור הארוסה של דראקו מאלפוי! למה ציפית?" ג`יני צחקה.

 

"בואי נשנה נושא." ברוק ביקשה, פניה חיוורות. "מה איתך?"

 

ג`יני הרצינה לפתע, "מה איתי? טוב לי עם בלייז." זו הייתה אותה התשובה שהייתה משיבה בכל פעם, אבל לברוק היה ברור מעבר לכל ספק שמשהו לא בסדר. והיא גם הייתה בטוחה שהיא יודעת מה.

 

"בלייז לא רוצה שתשלי אותו, ג`ין." אמרה ברוק. "הוא נער נחמד כל כך, בחייך. זה לא יפה. והוא אוהב אותך כל כך..."

 

"אבל אני לא- לא משלה אותו." ג`יני החלה להתערער.

 

"יש לך רגשות כלפי דראקו. או שתגידי לי שלא?" ברוק הביטה היישר לתוך עיניה של ג`יני ברצינות תהומית.

 

"יש לי. " ג`יני הודתה.

 

"והם עולים על הרגשות שלך לבלייז." ברוק קבעה.

 

"אלוהים, המבטא שלך מצחיק אותי. תקשיבי, ברוק. אני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיי דראקו, שהוא אגב הארוס שלך שאת לא אמורה למהר כל כך לשדך לי, ואני בטוח לא יודעת אם הרגשות האלו עולים על הרגשות שלי לבלייז, שהוא אגב הנער המקסים ביותר שיצאתי איתו אי פעם והלוואי שיכולתי להגיד בוודאות שהוא היחיד בחיים שלי. אני יודעת דבר אחד, והוא שאני ודראקו מאלפוי לעולם לא נוכל להיות ביחד."

 

"למה את חושבת ככה?" ברוק הוכיחה אותה, "אני חושבת שאתם מתאימים מאוד."

 

ג`יני כמעט בכתה מתסכול, "אבל אנחנו לא! ברוק, בנות כמוך מתאימות לו, בנות עדינות ומנומסות ויפות, לא ג`ינג`יות מחוממות כמוני! ובחייך, הוא סלית`ריני."

 

"גם בלייז סלית`ריני." היא הזכירה לה, "ואל תגידי שבלייז שונה מהסלית`רינים האחרים כי הוא לא, ואם הוא שונה גם דראקו שונה."

 

"נו, בסדר. אבל זה לא רלוונטי, ברוק. יש לי חבר."

 

ברוק נאנחה, "את משלה אותו."

 

"תפסיקי. זה גורם לי להרגיש רע עם עצמי."

 

***

 

"מדאם פומפרי? התעקם לי הקרסול." נשמעה קריאה מדלת הכניסה למרפאה. המרפאה שטפה את ידיה ביסודיות וניגשה אל הנערה שניצבה בדלת על רגל אחת, אוחזת בקרסולה הכואב ונשענת על הקיר.

 

פומפרי בדקה את קרסולה בידיה המיומנות, "זה שבר, אבל הוא רק קל." קבעה, "ובדיוק נגמרה לי התרופה לאיחוי שברים קלים. המשלוח אמור להגיע בדואר הינשופים של מחר בערב, יקירה, ובינתיים לא כדאי שתדרכי על הקרסול. אולי כדאי שתיקחי את המיטה ליד הבחור הצעיר פה. אני חושבת שאולי תמצאו שפה משותפת." ואז היא צחקה צחוק מפקפק והלכה משם.

 

ג`יני צלעה עד המיטה ולאחר התיישבה עליה ונאנחה.

 

"אז מה, וויזלי? תקועים ביחד עד מחר בערב?" שמעה קול יהיר שגרם לליבה לקפוץ בהפתעה מהמיטה לידה. היא הסתובבה ונוכחה לדעת שהנער לידו שיכנה אותה מדאם פומפרי היה דראקו מאלפוי, והיד שלו הייתה שבורה באופן מעורר רחמים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל hili האחת אלא אם צויין אחרת