00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

שמע ישראל.

דנדן יקרה שלי,
 
בהיסטוריה הארוכה שלנו, של העם היהודי, סבלנו כמעט בכל דור מרדיפות קשות של בני דתות אחרות.
אני לא מתכונן לפרוש כאן את כל הסבל והקושי שעבר עמנו כדי לשמור על אמונתו. אני רק רוצה להזכיר פרק שחור אחד שהתרחש בספרד ופורטוגל לפני כ-500 שנה, כאשר האינקויזיציה אנסה יהודים להמיר את דתם. מי שסירבו נשרפו חיים על המוקד, יהודים רבים בחרו לצעוד לתוך האש בגאוה ולא להשתחוות לצלב ובגרונם הקריאה המתריסה: "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד". וזה מחבר אותי לסיפור של היום.
 
 
שבועות ספורים אחרי חגיגת הבר-מצוה של דודך שי, עברנו לגור ברומניה. שי נרשם לכיתה ז` בבית ספר העממי הקרוב לבית ועד מהרה הוא הפך להיות חביב הכיתה ובמיוחד חביב הבנות.
 
האם ציינתי במקרה שהוא היה נכדו של "האביר הנודד" שאהב נשים והנשים החזירו לו אהבה, שטבע את המוטו האלמותי של משפחתנו: "לא על הלחם לבדו"?

שי היה תופעה חריגה בבית ספרו, נוסף למבטאו הזר והמוזר היתה לו התנהגות מוזרה ביותר.
דוגמאות?: כאשר דיבר עם המורים הוא לא השפיל עיניו כתלמיד רומני, אלא הישיר מבטו אל עיניהם. הם לא נתקלו בתופעה כזו מעולם.
כאשר המורה טעה לגבי עובדה כלשהי, שי טרח להעמיד אותו על טעותו, מורה רומני לא רגיל שתלמיד יתקן אותו לפני הכיתה או בכלל.
ההתנהגות הבוטחת שלו איתגרה את המורים וחלקם ראו בו איום לשליטתם הבלתי מעורערת בכיתה.
מזלו של שי, שבבתי ספר הרומנים תמיד חסר משהו, ומזלנו הוריו שתמיד יכולנו להשלים את החוסר הזה, כך ששי היה בן חסותה של המנהלת שהפכה מאז ועד לימינו אלה, להיות גם ידידת נפש של חדוה.
 
יום אחד ותקום מורה חדשה לדת (הדת הנוצרית כמובן). אשר לא ידעה את יוסף, סליחה, לא ידעה את שי.
כל התלמידים בכיתה של שי היו נוצרים חוץ משניים שי היהודי והחבר הכי טוב שלו, יוסנו (Husnu) ממוצא טורקי מוסלמי.
דבר ראשון המורה שלפה מתיקה איקונין מוזהב של ישו ועברה בכיתה מילד לילד שהצטלב וברך בשם האב הבן ורוח הקודש.

והנה היא מגיעה לשי, שי קם על רגליו, המורה אומרת לו תצטלב ןתחזור אחרי, "בשם האב הבן ורוח הקודש." שי מניח את ידו על הראש ככיפה ופוצח בשירה: "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד" כאילו עבר לפני התיבה ביום הבר-מצוה שלו שבועות אחדים לפני-כן. המורה נדהמה מחילול הקודש, וציותה עליו להפסיק לשיר ולחזור על המילים שלה. ושי מרים את קולו באוקטבה נוספת מעליה ובקול רועם חוזר ושר: "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד".
 
 
הכיתה השתוללה בפראות, בשאגות שמחה וצהלה והמורה ברחה מהכיתה כל עוד נפשה בה.
כאשר שמעתי על התגובה של שי, הגם שידעתי שהיה בה יותר מקורטוב של קונדסות תורשתית, קיבלתי "עור ברווז". ולא יכולתי להמנע מתחושת הגאוה שמילאה את ליבי.
 
 
למחרת שי בא הביתה עם מכתב אל ההורים:  המורה לדת מתנצלת על עוגמת הנפש שגרמה לילד ולהוריו בגלל שלא היתה מודעת ליהדותו, גם המנהלת הוסיפה התנצלותה הכנה על ששכחה להכין את המורה, ושי רק הגביר את הפופולריות שלו בקרב הרומניות.
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת