00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Aurora Borealis

"איזה עולם חדש מופלא, שאנשים כאלו יש בו!"

 והנה קראתי, סוף סוף, את הספר "עולם חדש מופלא". את חוזקו של הספר אין צורך להסביר למי שכבר קרא אותו - ומי שעוד לא קרא, לא יבין.
את הסופה עוד לא קראתי, אני מצטטת מתוך ציטוט - ובכל זאת, ארשה לעצמי להשתמש בביטוי.
 
יש כל כך הרבה דברים שאפשר לומר בתגובה לו - אבל אני מבינה, לאט לאט, שגם אני מרגישה קצת כמו ג`ון הנזרק לציוויליזציה חסרת האינדיווידואליות.
 
כמעט חמישה חודשים לא כתבתי כאן; ובחודשים האלו השתניתי, התבגרתי אולי - או התיילדתי, אני לא יודעת. הזמן הזה לא היה קל לי. שינויים באים, הולכים, חיצוניים ופנימיים - ומיום ליום אני מרגישה שאני קצת אחרת, קצת שונה, קצת מכאן וקצת מכאן.
השנה נזרקתי לבית ספר תיכון רגיל, נוערתי בכוח מתוך חלת הדבש בה התפנקתי בשלוש השנים האחרונות... סטירת לחי בסוף יוני שקשקה את המציאות והפכה את בית הספר החדש לגרוע פי כמה... והנה מול עיני מתגבש עולם חדש ומופלא, ואילו אנשים יש בו!
לפעמים נראה לי קצת כאילו חברי החדשים לספסל הלימודים מנסים בכוח להיות בוקנובסקים - ואילו האחרים יוצאים לגלות מרצון, אין רואים אותם. לנגד עיני אני רואה שורות-שורות של תאומות זהות, לבושות באופן זהה ומתנהגות באופן זהה, כשמתנים אותן מלידה במשפטים כמו "רגלים חלקות זה יפה", "להסכים עם המורים זה לא יפה", והאינדיווידואליות נראית כמתפוגגת. פה ושם אני מבחינה באדם שונה, אך כמוני, הם מסתתרים - ומשום מה כל אחת מהקבוצות בחרה לה אי שונה ואיננו מצליחים להיות כולנו ביחד באיסלנד...
וקצת כמו ג`ון, אני בוהה בעיניים פעורות ורוצה להשליך את הסומא מהחלון - הסומא, הלא היא האח הגדול, אייפון, ושאר מוצרי בידור זולים באיכותם. (לידיד קרוב שלי, שהגיע יחד איתי משמורת הפראים, יש דעות קיצוניות על הטלפונים הניידים בכללותם: לכאן עוד לא הגעתי, טלפון נייד הוא שימושי מאד בשביל לבצע שיחות ובשביל SMSים - אבל למה צריך דור שלישי?)
טרנד חדש המזכיר לי תרסיס סומא מעורר בי בחילה כל פעם מחדש: השמעת מוזיקה מהנייד בציבור אולי נראית מינורית, אך בעיני היא מייצגת משהו הרבה יותר עמוק ומרגיז - מעין תחושת אחדות מוגזמת, האומרת כי "אם לי מתחשק עכשיו לשמוע מוזיקה מסויימת, כנראה לכולם מתחשק!"
לחלקנו עוד יש אינדיווידואל. לחלקנו זה מפריע. לא, אם לך מתחשק להשמיע מוזיקה, לא בהכרח מתחשק גם לי.
 
אני חוזרת לבקר בשמורת הפראים כל שבועיים-שלושה, אבל אני כבר לא יכולה לחזור לתמיד. בניגוד לג`ון, איני מתכוונת להתבודד - אמצא לי אנשים כמוני. כל עוד לא הגענו לייצור המוני של בני אדם, הכל עוד יכול להשתנות, ואני מתכוונת לפעול למען השינוי הזה.
כן, יש כאן מגמה מפחידה לכיוון נבואתו של האקסלי; אך אנחנו עוד רחוקים, ואני אעשה מה שביכולתי לבלום או להאט אותה... אני לא לבד.
 
ובכל זאת, איזה עולם חדש מופלא, שאנשים כאלו יש בו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל JustRain אלא אם צויין אחרת