00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

הצילו!!! הוא כבר כאן.

הרשומה הזו לא בשביל דנדנן אני אצטרך לפתוח בלוג נוסף למבוגרים מאוד בלבד. בלי תמונות ובלי קישוטים. ואז אעביר את הרשומה לשם.
 
כדרכי בקודש אני לא מסוגל לכתוב על דברים רציניים אלה אם הם עטופים בכמות גדולה של ציניות, והומור,
 
בבלוג שאולי אקרא לו להזדקן באי-כבוד, יהיה מקום נרחב לזכרונותי כמו מה עשיתי השבוע או אפילו מה עשיתי אתמול בערב.
 
מי שקורא את הרשומות שלי יודע על האלצהיימר והאמנזיה של הורי ז"ל. אבל לא כל-כך יודע שאני חי בחרדה מתי זה יגיע אלי?,
לא אם זה יגיע, אלא מתי?
 
אני מקבל מחברים ותיקים וחברים זה מקרוב באו, מחמאות על הזיכרון החד שניחנתי בו, אחרי שאני מנגב טוב טוב את המצח, חמסה! חמסה! חמסה!!! שלוש פעמים, (לא שאני מאמין- Just in case) אני מגחך לעצמי ואומר, טוב אבל מה לעזאזל אכלתי אתמול בערב?
 
מה נפל עלי בבוקר שבת יפהפה למרות כל האיומים של השירות המטאורולוגי? כמו כל בוקר התעוררתי רבע שעה לפני השעון המעורר שבנייד. הכנתי כוס קפה, בינתיים הצצתי בבלוג, אנגולי הגיבה לרשומה שלי מאתמול אחר חצות. (במאמר מוסגר אני משתדל לא לפרסם יותר מפוסט ביום כדי לא להמאס עליכם מהר מידי-רשומה זו חורגת ממנהגי), היא סיימה בשבת שלום, המהמתי לעצמי היא עוד לא התעוררה לגמרי, ועניתי בשבוע טוב,
 
עשיתי את כל פעילויות הבוקר ואני מזכיר לעצמי (בשביל מחר) מהם: מילוי צלחות מזון ומים לחתולים, ניקוי ארגז חול (החלפת החול רק ביום שישי). מקלחת, גילוח צחצוח שיניים, התלבשות, לוקח את התיק ויוצא (אני יודע שזו ארוחה הכי חשובה, פשוט לא מסוגל לאכול בבוקר.)
 
נוסע לי בכיף לעבודה, הרדיו מנגן שיר של מרים מקבה עם קליק גרוני שאני מנסה לחקות ללא הצלחה, אחריה אלה פיצג`רלד עם קטע נדיר של מחרוזת בוסנובה ובתוכו 30 שניות של "פליי מי טו דה מון". ואני כבר 10 דקות על הכביש, ואז פתאום, אני נוחת חזרה לכדור הארץ,
 
מה קורה פה? הכבישים ריקים, עיני הכריז שביתה כללית במשק ואני לא ידעתי? וממתי מישהו קיים את השביתות שלו? ואז נפל לי האסימון. היום שבת.
 
סובבתי את ההגה בחזרה. קצת צחקתי על עצמי קצת בכיתי על עצמי, ובעיקר הרבה הייתי מבוהל על עצמי. מר אלצהיימר כבר הגיע הוא כבר כאן.
 
וכך אני יושב לי לבוש טיפ טופ מגולח ומצוחצח כמו פוץ מצוי, כמו חתן שהכלה הבריזה לו,  ומשתף אותכם בשטויות שלי.
עוד שעה שעתיים אלך לבקר את ההורים של חדוה ואז אתעודד כי תמיד אנחנו מתעודדים מהמצב היותר גרוע של אחרים.
ואחורי זה אלך לבקר את דנדן פרח לב הזהב שלי לנשום אותה קצת ולהתעודד ממש.
אז הפעם (בתקוה שזה לא ראש השנה).
שבת שלום שתהיה לכם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

54 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת