00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תרבות אוטיסטית בישראל

האם ל-"איש שאהב רק מספרים", פול ארדש, היתה תסמונת אספרגר?

מאת פרופסור מייקל פיצג`ראלד, המחלקה לפסיכיאטריה, טריניטי קולג`, דבלין, אירלנד.

(המקור, באנגלית, נמצא כאן: http://www.ingentaconnect.com/content/apl/spsc/1999/00000053/00000006/art00011 )

 

פול ארדש נולד בבודפשט, ב-26 במרץ, 1913, לזוג מורים למתמטיקה. בינקותו, למד את לוח השנה וחישב כמה ימים יעברו עד שאמו תצא לחופשה. כשהיה בן 4, שיעשע את עצמו באמצעות חישוב דברים מוזרים, כגון כמה זמן יקח לרכבת להגיע עד השמש (1). הוא שיעשע את חבריה של אמו בכך ששאל אותם בני כמה הם ואז חישב בראשו כמה שניות חלפו מרגע לידתם. בגיל 17 הוא נירשם לאוניברסיטת פזמני פטר, בבודפשט, וארבע שנים אחר כך קיבל דוקטורט במתמטיקה (1).

 

ארדש "החל לעסוק במתמטיקה בגיל 3, אבל במשך 25 שנות חייו האחרונות, מאז מות אמו, עבד במשך 19 שעות מדי יום, כשהוא מחזק את עצמו באמצעות 10 עד 20 מיליגרמים של בנזדרין, או ריטלין". (1).

 

"לא היה לו זמן לשטויות כגון סקס, אמנות, ספרות או סרטים. ארדש קרא לאחרונה רומן בשנות ה-40 ובשנות ה-50 צפה לאחרונה בסרט" (1). "לא היו לו אישה או ילדים, לא מישרה, לא תחביבים, אפילו לא בית. כל רכושו היה נתון במזוודה רעועה ובשקית פלסטיק כתומה" (1). הוא מת ב-20 בספטמבר, 1996, בגיל 83. הוא כתב, לבדו או עם עמיתים, 1475 מאמרים אקדמיים. הוא הפגין את המאפיינים הבאים של תסמונת אספרגר(2,3):

 

1) ליקוי חמור בתקשורת החברתית (3)

"לארדש מעולם לא היתה בת זוג, או בן זוג" (1). הוא אמר "הזכות להתענג מחברת נשים לא ניתנה לי". הוא אמר לעיתונאי "יש לי אבנורמליות פסיכולוגית. אני לא סובל הנאה מינית" (1). מוזרויותיו של ארדש לא הרחיקו ממנו נשים. הוא נמנע מאינטימיות גופנית. הוא גם התנזר (1). הוא "לא אהב שיגעו בו" (1). הוא שנא שנישקו אותו. היו לו "485 מחברים עמיתים; ארדש שיתף פעולה עם יותר אנשים מאשר כל מתמטיקאי אחר בהיסטוריה" (1). הוא יכול היה להתייחס לנושאים מתמטיים. הוא יכול היה להתקבל ללוס אלמוס, לבניית הפצצה האטומית, אבל "הוא סרב לחתום על נייר שאמר שהוא לא ידבר על הפצצה אחרי המלחמה" (1). כאן, הוא שוב הדגים את העדר האמפתיה שלו ואת חוסר הכבוד שלו כלפי הרשויות.

 

2) התמקדות בתחומי עניין צרים (3)

הוא היה "עילוי מתמטי". בגיל 3, הוא יכול היה להכפיל מספרים בני שלוש ספרות בראשו, וכשהיה בן 4, גילה את המספרים השליליים (1). הוא חי בעולם "המספרים הראשוניים. הם היו עולמו. היתה לו חיבה מוזרה למספרים ראשוניים" (1). ארדש אמר ש-"מתמטיקה היא הפעילות האנושית האינסופית היחידה. ניתן לחזות מצב בו האנושות תלמד לבסוף הכל בתחום הפיזיקה או הביולוגיה. האנושות לעולם לא תצליח לגלות הכל בתחום המתמטיקה, כי הנושא הוא אינסופי. המספרים עצמם הם אינסופיים. לכן מתמטיקה היא באמת תחום הענין היחידי שלי" (1). הוא תואר כ- "מוזר" (1). "פול האמין באמת המתמטית. כשרונותיו ומרצו העצומים הוקדשו כולם למקדש המתמטיקה. לא היו לו ספקות לגבי החשיבות, האבסולוטיות, של משימתו" (1).

 

כתב העת "האקונומיסט" (1) ציין ש- "כדי למצוא עוד אדם במאה שלנו המסור כל כך להפשטה, יש ללכת לאחור עד ללודוויג ויטגנשטיין, שפינה את חייו למען הפילוסופיה. אבל בעוד שויטגנשטיין ויתר על הונה של משפחתו כסוג של עינוי עצמי, ארדש חילק את רוב הכסף שהרוויח כי הוא פשוט לא נזקק לו. ובעוד שויטגנשטיין הונע על ידי דחפים כמעט אבדניים, ארדש פשוט בנה את חייו כך שיפיק מהם את מירב ההנאה!". הוא היה "בטוח בכשרונו המתמטי. מחוץ לעולם המתמטיקה, ארדש היה כמעט אבוד" (1).

 

3) בעיות בתקשורת בלתי מילולית (3)

היה לו מראה מקומט וחיוור. בדרך כלל הוא "לבש מעיל אפור, מכנסיים כהים, חולצה אדומה או חרדלית, או חולצת פיג`מה, וסנדלים, או נעלי עור הונגריות מוזרות" (1).

 

הוא מעולם לא הלך, אלא, במקום זאת "דילג במורד הרחוב כמו קוף גדול, כפוף, מתנודד לצדדים, זרועותיו מתנפנפות. אנשים תמיד הסתובבו ובהו בו. הוא היה הולך הרבה להחליק, והוא גם החליק כמו קוף". כשהזדקן, הליכתו נעשתה פחות קופית, אך נישארה מוזרה. הוא תמיד נע מהר, והוא פיתח הרגל לרוץ לכיוון קיר, להעצר לפתע במרחק קצר ממנו, להסתובב בפתאומיות ולרוץ בחזרה. פעם אחת הוא לא עצר בזמן; הוא התנגש בקיר ונפגע (1).

 

4) הרגלים ותחומי ענין כפייתיים

 

"הוא נהג להגיע לבתיהם של עמיתיו המתמטיקאים ולהצהיר, `מוחי פתוח`, לעבוד עם מארחיו במשך יום או יומיים, עד שהשתעמם או שמארחיו הותשו, ואז להמשיך הלאה לבית אחר" (1).

 

היו לו "כל כך מעט בגדים, עד שמארחיו נאלצו לכבס את גרביו ותחתוניו מספר פעמים בשבוע" (1). הוא אמר ש-"רכוש פרטי הוא מטרד" (1). החפצים היחידים שהיו חשובים לו היו "מחברות המתמטיקה"  שלו. הוא תמיד נשא עמו מחברת מתמטיקה, כדי שיוכל לתעד את "תובנותיו המתמטיות באופן מיידי" (1).

 

5) מוטוריקה

אפילו בבגרותו, הוא היתקשה לשרוך את נעליו. במיקרה אחד, הוא ביקש מאנשים במסיבה שיקשרו את שרוכו (1). הוא לא הצליח לקשור את שרוכיו עד שהגיע לגיל 11 (1).

 

הוא לא הצליח "להבין איך להפעיל מקלחת. הוא אף פעם לא הצליח לסגור את הברזים. מים זרמו על הרצפה. הלינולאום התעקם, והדלת לא נסגרה יותר" (1). "הוא היה שוטף את ידיו 50 פעמים ביום" (1).

 

הוא עמד בקריטריונים של תסמונת אספרגר (3) ושל הפרעת אספרגר, DSM-IV (4).  הוא הדגים את קשיי התקשורת הקלאסיים ואת היכולות יוצאות הדופן המתקיימים אצל 10% מאנשי תסמונת אספרגר. זה ברור שיכולת הריכוז עשויה להביא לתוצאות מצוינות בפעילויות יצירתיות בתחומים כגון מתמטיקה.

 

מקורות:

  1. הופמן, פול. "האיש שאהב רק מספרים". לונדון, 1998. (הספר ראה אור בעברית, בהוצאת מטר, בשנת 2001).
  2. אספרגר, הנס. "פסיכופתיה אוטיסטית בילדים". 1944.
  3. גילברג, כריסטופר. "תסמונת אספרגר ואוטיזם בתפקוד גבוה. סטרטפורד-אפון-אייבן, 1996.
  4. האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. DSM-IV. 1994

************************************************************
אס"י - קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל:
הפורומים של אס"י - קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל:
***********************************************************

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חן גרשוני אלא אם צויין אחרת