00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הכיסים של תמרי

ספר החיים וחיי ספר



שוב עולה בי המחשבה המתפנקת של הפחד מההתמודדות עם הריק, עם הצורך לרדת למצולותי ולמצוא שוב את הכוחות שלי, את החיוניות והאמונה בעצמי. כמה תאים במוחי מאמינים שזה לטובה, בין כך לא אהבתי כל כך לעבוד שם,  כנראה הרומן שלי עם הרשת הזו היה צריך להסתיים , לא היה לי אומץ אולי. זה עכשיו קשה אבל כמו רומנים שנעזבתי בהם, כשהתגברתי על תחושת העלבון והמשכתי הלאה אמרתי לעצמי " איזה מזל היה לי שהם נפרדו ממני." כי בי לא היה אומץ להודות שאני לא די מאושרת כדי להצדיק את ההישארות .

דיכאון – כוח סוגר או מניע? גם וגם. הוא לא מניע את ערמות הכביסה אבל הוא מסוגל להושיב אותי ליד הלפטופ

כי המחשבה האמיתית, שמסתתרת מאחורי המחשבה שלא קראתי בשמה ,ה"לא רוצה לחיות" , נדחפת קדימה כמו ילד ביישן שמתחבא מאחורי הוריו בביקור אצל קרובי משפחה רחוקים. אני מציגה אותה בפני מוחי הסרבן הסורר, צרוב התאים הותיקים של קושי ופחד.

"אני רוצה לחיות בתוך ספר". ספר, לא סרט. אמנם בספר יש לדמויות ויותר מכולן לבכיר בהן, הגיבור של פעם או האנטי גיבור, דברים רבים להתמודד איתם, לרוב קשים משלי אבל הוא לא יומיומי, לא משעמם. הוא מיוחד, אחרת לא היו כותבים עליו ספר, חייו מלאים עוצמות וגם אם הסוף לא טוב, זה ספר, הוא לא צריך להיות אמיתי בעובדות רק במהותו, ליבתו.

אני לא ממש מצליחה להסביר. אולי השאיפה שלי היא שיכירו את מעללי, לא להיות שם לבד, לדעת שהם קוראים אותי, רוצים בטובתי, שהם מתעצבים איתי ושמחים בהצלחותי, כי אם הצלחתי והתגברתי אולי גם הם יכולים.

אין לי את זה בחיים. ההתמודדות עם סדר העדיפויות עם הרצונות של בני המשפחה,  עם הכאב והצמיחה שלי היא לבד. ככה כולנו. גם אם יש רגעי קרבה מנחמים של השתרעות זה בנפשו של זה, החפיפה אינה תמידית. במקרה הטוב היא גדולה.

כמה שאוהבי ינסו לעזור ולתמוך הם לא יכולים להיות ממש איתי, להבין אותי כפי שקורא נאמן מבין את גיבור ספרו.

כמובן שאני צריכה לחיות בספר שקוראים. זה  לא עניין פשוט.

ספרים ראויים רבים מסיימים את חיי המדף שלהם במחלה קטלנית של חוסר ביקוש והפסקת הוצאתם לאור. גם כאן אנו נאלצים להכנע לקולקטיב, ואם דעת הציבור ובעקבותיו מוציאיו לאור גזרו על הספר העלאת אבק במחסנים וחנויות ספרים משומשים,  נתקשה מאוד להשיגו. אם נתקשה להשיגו אולי נתייאש אחרי הכל יש עוד כל כך הרבה חדשים.

מדוע אנו תמיד מחפשים את הספרים החדשים כשאנו מגיעים לחנות? כל כך הרבה ספרים נמצאים על המדפים, חלקם קלסיקות, חלקם בני כמה חודשים.

אנשים לפעמים שואלים מדוע הספר נמצא במדפים הוא הרי חדש. אבל המושג חדש הוא יחסי.

בכל מקרה יש ספרים נפלאים על המדף, שרב האנשים לא בוחרים. אני גם דוחה פעמים רבות ספרים ברשותי לטובת ספר חדש שמפתה אותי.

אבל יש מספר ספרים שגיבוריהם הלכו איתי או שאני הלכתי איתם, קראתי אותם כמה פעמים.

יש רבים שאני זוכרת היטב למרות שקראתי אותם פעם יחידה.

אני רוצה לחיות למשל ב"מטבח" של בננה יושימוטו האופטימיות שבו זורחת כמו שמש חורפית עדינה. יש בו כבוד לכאב ולאבל אך גם להומור ולחברות. והסוף לא מונח בגסות על אבנים מתחנחנות כדי שיהיה קריא וקליל. לא מורגשת בו ההשתדלות, יש בו חן ואהבה וקסם.

גם בחומריו האפלים של פולמן בסיטואציות קשות של פרידה שקרעו אותי לגזרים היתה עוצמה, היה פלא, השתאיתי לעומת   ההבנה ,התיאורים המדוייקים ובכלל בריאת העולמות המרתקים האלה.

זהו. הקסם הזה, החמקמק ששורה על ספרי האהובים מילדות עד היום, שאני רוצה לטבול בו, לרחוץ את אבק היומיום, ולצאת רחוצה ומהודרת כמו מתרחצת של רנואר, להיכנס עם הניחוח לתוך הסיפור שלי ולצלול איתו.

 


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אני נוהר אלא אם צויין אחרת