00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

עלילות שי הקטן במילואים.

דנדן ילדתי היקרה.
 
סבא שלך השתתף בכמה מלחמות, כמו כל מי שחי וגדל בארץ. אך לא עליהן אספר לך היום, היום בחרתי לספר לך על המלחמה הראשונה של שי דודך, מלחמת המפרץ הראשונה, שהתרחשה בשנת 1991 כששי היה בן שנה וחצי.
 
זאת לא היתה אמורה להיות המלחמה שלנו בכלל. הנשיא ג`ורג` בוש האב, בקואליציה של הרבה מדינות אחרות, פתח במבצע "סופה במדבר" נגד עיראק במטרה להסיג את כוחותיו של שליט עיראק, הרודן סאדם חוסיין מכווית השכנה אותה תקף וכבש.

סאדם חוסיין איים שאם יותקף הוא יתקוף את ישראל בת-בריתה של ארה"ב, בטילי "סקאד" חמושים בראש נפץ כימי. צה"ל מיהר וצייד את כל תושבי הארץ במסיכות אב"כ והתינוקות קיבלו ממ"ט (מינשא מגן לטף) ותת אלוף נחמן שי דובר צה"ל  "המרגיע הלאומי" לימד אותנו להכין ממ"ד (מרחב מוגן דירתי). עם סרטי "סלוטייפ" ויריעות ניילון ובעיקר "לשתות הרבה מים".
 
 
הסקאדים הראשונים החלו ליפול על איזור א` סביבות גוש דן, למזלנו הם היו מצוידים בראש נפץ קונבנציונאלי ולא כימי. לראשונה בהיסטוריה הקצרה שלנו הלוחמים היו אנשי העורף האזרחים, הנשים, הילדים והזקנים, בין הנופלים הראשונים במלחמה זו היו זקנים שנחנקו למוות מהמסכות שלא הסירו מהן את פקק המגן וכך לא קיבלו אוויר כלל.

הממ"ט לתינוקות היה קטלני לא פחות, התינוק המבוהל מהוריו מאחורי המסכות השחורות, צרח באימה, גופו התחמם בתוך הניילון האטום ללא איוורור, האדים כיסו את יריעות הניילון מבפנים עד שאי-אפשר היה להבחין במצבו של התינוק האומלל.

 
ברור שויתרנו על אמצעי ההגנה המפוקפקים הללו, אי-אפשר היה להכניס את שי למלכודת המוות הזו, אז נשארנו רק עם המים המינרליים כדי להירגע. וזה כנראה היה הנשק היעיל ביותר במקרה זה.
 
גם טילי ה"פטריוט" שארה"ב מיהרה לצייד אותנו בהם לא עצרו בעד הסקאדים המפחידים. לדעת מומחים מסויימים טילי היירוט ה"פטריוטיים" אף גרמו יותר נזק מתועלת.

כל מי שיכול היה התרחק מאזור א`  עבר לאזורים אחרים פחות מותקפים כמו תורכיה, קפריסין, אירופה. הפחות מבוססים שברו חסכונות ונסעו לאילת ושאר אתרי נופש, אחרים לקחו משכנתאות ונסעו לבתי הארחה בקיבוצים. עכשיו אפשר לצחוק ולהיות ציניקן, אבל אז אף אחד לא יכול היה להאשים את האזרחים שלא היו מוכנים להשאיר את ילדיהם בטווח האש של העיראקי המטורף. (סליחה, לראש עירית ת"א דאז צ`יץ` להט שנשאר ללא תושבים כמעט, ביניהם גם ילדיו ונכדיו שלו עצמו, היו כמה דברי ביקורת.).

משום מה סאדם העיראקי המניאק טיווח גם את רמת-גן. להזכירכם, רמת-גן מאוכלסת ברובה בעולי בבל (עיראק), יענו אמר להם "חשבתם שתוכלו לברוח מידי הארוכה, איבדאעלק?". הטילים החלו לנפול מסביב ל"בית מגומי" ברמת-גן (עיין ברשומה בשם זה),ביקשתי מאבי שיתפנו לאזור אחר, והוא ענה לי: "עברתי את פרעה, את היטלר ואת סטאלין אז נראה לך שה"גורנישט" הזה יפחיד אותי?.

וכאילו זה לא מספיק, היה בידי צו גיוס ל-30 ימי שירות מילואים פעיל, שקיבלתי בזמנו עוד לפני המלחמה ובלי קשר אליה. התקשרתי למפקדי הישיר וביקשתי שחרור, כי זה מגוחך שאלך לשרת בצפת, באזור שאינו מטווח כלל, ואשאיר את אשתי ובני הפעוט בחזית בקו האש לבד. בקשתי נדחתה על הסף, מפקדי ציווה:"אתה חייב להתייצב".
 
טלפון למלון בצפת, עדיין יש חדר פנוי, העמסתי את כל הציוד של שי ולקחתי את משפחתי הקטנה לצפת לשרת איתי במילואים.
קיבלתי אישור מיוחד לישון מחוץ למחנה, כל ערב ירדתי למלון בצפת ובבוקר חזרתי למחנה. חדוה ושי יצאו לטייל ברחובות צפת היפיפיה והרגועה, אוויר ההרים ניקה את ריאותיו הקטנות של שי מהערפיח התל-אביבי , הנזלת הכרונית נעלמה, הקור הגלילי צבע את לחייו בצבע ורדרד כמו תפוח רענן ופתח את תיאבונו.

תוך כדי טיול במדרחוב של צפת שי כבר הכיר את המסעדה של גב` גואטה ואת מאכליה הביתיים המשובחים, וכשהתקרבו הוא התחיל צועק: "אוכל אוכל!!!" ומצביע לעבר המסעדה, אנשים החלו להסתכל בעין עקומה, "היא מרעיבה את הילד". לחדוה לא נותרה ברירה אלא להיכנס ולהזמין צלחת פסוליה מהבילה עם חתיכות צפות של בשר בקר נימוח. היא נותנת כף לילד וכף לעצמה, ושי מתעצבן: אוכל!!!, טוב, אז היא מוותרת והוא גומר לבד את כל הצלחת. גואטה החביבה שמחה ששי מעריך את בישוליה המשובחים ומוזגת מצקת מלאה כדי שאימא של שי תשבע גם כן. ולא היא, גם הצלחת השניה נעלמת בכרסו הקטנטנה של שי.

למרות שלא נפלו סקאדים באזור צפת היו לנו מעת לעת צפירות התרעה והרגעה. אבל אנחנו פשוט התעלמנו מהן. אם בכל זאת השתמשנו מפעם לפעם במסיכות האב"כ זה רק כדי להתגונן מההפגזות הכבידות של הרודן הקטן וזולל הפסוליה.
 
תודה ל- anguly מקור השראתי שהזכירה לי בפוסט הנהדר שלה את צפת.
 
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת