00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

הבחינה של נדיה

דנדן קטנטנה,
מצאתי לך עוד סיפור של נונה שלך, לפי התאריך שכתוב עליו הוא נכתב כשלושה חודשים לפני לכתה מאיתנו,
והנה הסיפור כמו שסבתא כתבה אותו:
 
הבחינה של נדיה
09/05/2007
מאוד רצינו לעזור לנדיה, בהפסקה, בחדר המורים הקטן שלנו, סיפרה המורה גילה כי בעלה של נדיה, התלמידה שלה, נפטר ממחלת לב בתל השומר, והיום היא חזרה מהשבעה, היא בוכה וחברותיה לכיתה מחבקות ומלטפות אותה, היא עדיין בהלם, יש לה שני בנים בני 6 ו- 9, נדיה ובעלה עלו ארצה זה לא מכבר והגיעו לאור יהודה כדי להיות בקרבת משפחת בעלה.

"היא עוד בשלב טוב" אמרה לאה, מורה שכלתנית, הבנו למה התכוונה. כשהעולה החדש מגיע, בשלב ראשון הוא באופוריה, הוא רוצה להצדיק בעיני עצמו את הצעד הגורלי שעשה בהחלטתו לעלות לארץ, הוא מחפש ומוצא חיזוקים לכך: הכל מצויין, נחתו בלילה, הסידורים בסוכנות עברו מהר, דיברו בשפתם, בחוץ חיכתה להם מונית שלקחה אותם ליעד המבוקש ללא תשלום, המשפחה בארץ שמחה לקראתם, פתחו להם שולחן מלא כל טוב.
 
גם העולים הותיקים יותר רוצים להראות לחדשים כמה טוב הסתדרו, ומעמיסים על השולחן לעייפה בשר, עוף, נקניקים, דגים וסלטים וחוזרים בגאווה על המשפט: "בארץ יש הכל"
אפילו את המילה "סבלנות" הנאמרת ע"י ה"ותיקים" בציניות הם מקבלים כעיצה נבונה של בעלי ניסיון.
 
הם מרבים לצחוק על עצמם בשנינות, הנשק היחיד שהיה להם במשטר הקודם היה הומור מושחז. "אוויר טוב" מלמדת המורה, והכיתה צוחקת "אוביר טוב" אוביר זה המשרד המנפק אשרות יציאה והיו לו שמות תואר רבים, "טוב" לא היה אחד מהם.

ההפסקה עומדת להסתיים, ואנו חמש המורות מטכסות עצה כיצד לעזור לנדיה להשתקם, היא חייבת לגשת לבחינת הסיום שתתקים בעוד כחודש, עם תעודת הסיום בידה, יפתחו בפניה אפשרויות רבות.
 
גילה המורה מנסה להסביר זאת לנדיה ומציינת שהבחינה תתקיים בתאריך-27 לאפריל ומשימתה להגיע לבחינה מוכנה.  נדיה מניעה בראשה בשלילה, אי אפשר, בתאריך זה מסתיימים ה"שלושים" המשפחה עורכת סעודת מצווה לכבוד הנפטר ואין מצב שהיא תעדר מהסעודה, לא יראה טוב בעיני משפחת בעלה.
 
בהפסקה הבאה שהיא קצרה מאוד, מדווחת גילה, לצוות המורות על הבעייה שצצה. נחמה המורה אומרת "בהומור חדר המורים", גם כך נדיה היא לא "מאור הגולה" גם אילו יכלה להגיע לבחינה היא היתה זקוקה לנס כדי לעבור.
 
למחרת בבוקר הופיע נדיה לכיתה עם הנס הראשון, אחיו של בעלה ז"ל טעו בחישוב בין הלוח העברי לכללי ובעצם הסעודה תתקיים יום קודם.
כולנו שמחנו שנדיה תוכל להשתתף בבחינה.

הגענו לפתח תקוה, לאולפן המרכזי בו התקיימו הבחינות, הושיבו את התלמידים כל אחד בספסל נפרד, בכל כיתה ישבה משגיחה, ואני כמנהלת האולפן מתרוצצת בין הכיתות כדי להרגיע ולעודד את הנבחנים המתרגשים.
אחר-כך כבר אסור להיכנס.
 
כשהיגעתי לכיתה שנדיה נבחנה, ניגשתי למשגיחה סיפרתי לה בקצרה על הטרגדיה שפקדה אותה וביקשתי שתנהג בה לפנים משורת הדין. המשגיחה אישה דתית נאנחה לשמע הסיפור והבטיחה לעזור. בהפסקה שאלתי אותה איך נדיה מתקדמת והמשגיחה השיבה שהיא עברה לידה והציצה מאחורי כתיפה ולא נראה שהיא זקוקה לעזרתה. שמחתי והופתעתי כי כאמור זו היתה תלמידה די חלשה.
 
בסוף הבחינה פגשתי את נדיה במצב רוח מצויין, מסתובבת ממש כמו בחלום, "כל הכבוד נדיה," "אז ספרי איך עברה עליך הבחינה?" והיא עונה: "קל מאוד" "הוא כל הזמן עזר לי" לא הבנתי, חשבתי שיש לנו קצר בתקשורת, כמו שקורה לפעמים, ולאט לאט התבהרה לי התמונה: בלילה לפני הבחינה היא חלמה שבעלה הופיע והבטיח להיות לצידה בבחינה. וכדי להסיר כל ספק מליבי היא ציינה שהוא למד עברית בטיביליסי והוא ידע להתפלל בעברית.
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת