00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

המכתב שלא נשלח

עדן נכדתי היקרה,
 
סבתא ברכה ז"ל (הנונה שלך), היתה שנים רבות מורה לחינוך מיוחד, אח"כ עסקה בחינוך מבוגרים והנחלת הלשון,  עשתה הסבה להדרכת תיירות נכנסת, ובשנים האחרונות שוב חזרה לעבוד עם עולים חדשים ואוכלוסיה מבוגרת.
תוך סידור ניירות עיזבונה, מצאנו מכתב התנצלות ישן של מורה לתלמיד, אותו אני מביא לך כאן, ככתבו ולשונו, ללא עריכה ותוספת.

 

המכתב שלא נשלח

 

 

לתלמידי היקר!

היית שונה משאר ילדי הכיתה, כשהיגעת בתחילת כיתה ז עם קבוצת ילדים מהפנימייה של משרד הסעד, לבוש מסודר, ישבת והוצאת קלמר עפרון מחק סרגל ועט, ומחברת לכל מקצוע.

לתלמידים האחרים היה במקרה הטוב מחברת אחת לכל המקצועות וזנב עפרון.

הייתי מורה שלך במשך שנה וחצי,ניכרו בך עקבות של בית מסודר שעזבת בלית ברירה.

אני יודעת גרתם בבת-ים, אמא נפטרה ממחלה ואבא לא יכול היה להתמודד עם בית הומה ילדים ואתם עברתם לפנימיות.

בהפסקה ניגשת אליי ושאלת ממרחק נשימה:" המורה צריך לקרוא את כל הפרק או רק את הפיסקה הראשונה?" כל הפרק עניתי ושמחתי שתלמיד אחד בכיתה יקרא את שיעורי הבית.

 

אתה בוודאי חושב כי גדלתי בין סדינים מעומלנים, בבית קטן ומסביבו שיחי שושנים, שני חלונות וגג רעפים. לא תלמידי יפה העיניים, גדלתי במשפחה שעמדה על קביים, יום אחד נשברו גם אלה השניים. המשכתי לפסוע בשביל, היו בו פניות רבות וחדות, קצת גרתי אצל דודים, אחר כך פנימייה, חזרתי לתל אביב לגור אצל אמא ,אהבתי חבר הייתה לו משפחה חמה אז התחתנתי איתו כדי להיות בתוכה. בשביל הפתלתל נוצרה עוד פנייה, בעלי קיבל משרה טובה בערד ובסביבות חנוכה עברנו לשם, זה היה מין שילוב של הזדמנות עם רצון לשינוי,

בכיתה שלנו אירגנתי מסיבת פרידה קטנה, הבאתי כיבוד בירכנו ברכות ומשה עמר שלמד בפנימייה שר שירי דכאון של כלא שש,

כשסידרנו את הכיתה אחרי המסיבה ניגשת אליי ואמרת במבוכה:" המורה תני לי נשיקה", ידעתי מה אתה חש בליבך :"שוב זה קורה לי, שוב פרידה, כבר היה איזה עוגן היית צפייה".

אני חזרתי להיות ילדה קטנה ששוב מגיעה לכיתה חדשה, אבל כלפיי חוץ כל זה לא נראה, התעלמתי מהבקשה שלך, הרי אני בתפקיד של מורה.

ליוית אותי לתחנת האוטובוס שבמרכז המושבה, היה חם מאוד והדרך היתה ארוכה.

 

תחת עץ הפיקוס חזרת על  הבקשה "המורה תני לי נשיקה" אני מלמלתי  משהו,

פעם אחרת או משהו כזה, לא העזתי לשבור דיסטנס.

התחלתי לקשקש אודות התלמידים והכיתה, אבל זה לא עיניין אותך כלל,

רצית לקבל ממני נשיקה שתעביר בנגיעה רכה של שפתיים שאני אוהבת אותך.

בשנים הבאות קראתי על צדיקים שהיו מנשקים את החסידים שלהם, על רבנים

שנישקו את תלמידהם, שהיו מאורות גדולים, אבל אני לא יכולתי להרשות זאת לעצמי.

 היינו קרובים לתחנה, אוטובוס 561, מאסף כפר סבא תל-אביב הגיע, עליתי בתורי, וכשהנחתי רגל על המדרגה שמעתי אותך "המורה תני לי עכשיו נשיקה" חייכתי אליך,

וכשהאוטובוס החל לזוז נופפתי לך לשלום,

סליחה ילד, עד היום אני כל כך מצטערת,

 

                                                                    המורה שלך

 

 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת