00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

שולחן הלימון, או יש חיים אחרי גיל 60

 

 

 

שולחן הלימון - ג`וליאן בארנס

מאנגלית - אורטל אריכה

הוצאת  זמורה-ביתן, 2008

219 עמודים

 

 

כשהיינו צעירים, יפים ומאוהבים עד כלות, ורק עברנו לגור ביחד, קיבל בעלי  את פרוייקט השנה הראשונה בלימודי הקולנוע, לעשות סרט של ארבע דקות  על טקסט ספרותי.

הצעתי לו לקחת קטע מספר של ג`וליאן בארנס מתוך ספר בשם `תולדות העולם ב-10 וחצי פרקים`. בקטע מדבר הגבר על אהובתו ומשווה את שנתה הרגועה לשנתו הטרופה ומסיים בתיאור מכמיר איך, תוך כדי שנתה, היא מרימה את שערה מעורפה כדי שיוכל לקנן בעיקול צווארה.

אני הייתי השחקנית, כמובן. התפקיד האהוב עלי, האישה הישנה.

מאז אני זוכרת לטובה את ג`וליאן בארנס.

 

אהבתי מאד גם את ספריו `מדברים על זה` ו`ללטוש עיניים לשמש`, את חוש ההומור המעודן שלו והתובנות על נפש האדם. במשך שנים נחו ספריו בשורה האחורית במדף הספרים שלי, ושכחתי מקיומם.

 

השבוע ראיתי בחנות הספרים ספר חדש שלו בשם `שולחן הלימון`. קניתי אותו בלי לחשוב פעמיים, העטיפה שבתה את לבי.

 

בסיפור המסיים את הקובץ, `הדממה`, ואחד האהובים עלי ביותר,  הגיבור הוא מלחין שנתקע באמצע כתיבת הסימפוניה השמינית שלו. "קשה לכתוב סימפוניה כשידיך רועדות", אומר המלחין.
הוא מספר על שולחן הלימון. הלימון הוא סמל למוות בתרבות הסינית, ובשולחן הלימון רצוי ואף הכרחי  לדבר על המוות.
הגיבורים של ג`וליאן בארנס הם זקנים. הם רוצים לחיות, הם לא ילכו בהשלמה אל תוך האפלה. הם יזעמו כנגד מות האור, גם אם החיים כבר לא מי יודע מה. גם כשהגוף בוגד והזיכרון הולך ונסדק. הם מתלבטים בשאלות של אהבה ומין,  איבוד היצירתיות, חיי הנישואים שלאחר שנים הופכים לשדה קרב שקט,  הם מנסים לחטוף כל מה שאפשר.

 

אולי הנושא נשמע  מדכא, אבל קראתי את הספר במשך שלושה ימים של עונג. לג`וליאן בארנס יש כושר המצאה אדיר והומור מתוק-מריר. הזקנים שלו נתנו לי הרבה, ובעיקר חיזקו את דעתי שהחיים לא נגמרים בגיל 70.

 

בקובץ יש 11 סיפורים, חלקם משעשעים, חלקם מצמררים, אחרים יפים וליריים עד כאב. הספר השאיר בי טעם מריר-מתוק ורצון לקרוא את ספריו האחרים.

 
עוד על הספר, והסיפור הראשון (ולא המוצלח שבהם) בקובץ, באתר טקסט.
 
 

 

מומלץ מאד

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

92 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת