00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

מבט במראה, בהשראת לילית

 

 

אם הייתי צריכה לתאר אותה הייתי מתחילה במחיקה. הייתי מחזירה אותה אחורה בזמן, כמו שהיה פעם בתחילת הסרט בקולנוע, ספירה מהירה לאחור.
הייתי לוקחת עיפרון  פחם ומוחקת אותה, מוחקת כל זכר לפנים שלה.
הייתי מציירת אותה בבגיל שלושה חודשים, כשעוד חייכה, כשכל עולמה היה חיוכים אוהבים ושמיכת משבצות רכה. כשישנה וגופה הקטן פרוש לכל עבר כאומר, הנה אני. מה תעשו לי? התמימות,התמימות הנוראה,למחוק למחוק למחוק.
 
הלאה. בת ארבע. הייתי מציירת אותה בגיל ארבע, המצח מקומט בחוסר הבנה, הפה פעור מעט, עיניים מודאגות, עמידה ביישנית.
הייתי מוחקת את הילדה הזו. כבר בגיל ארבע לא ידעה איך לחיות.
 
אחרכך בגיל 12, הייתי מציירת אותה שוב. מופתעת מהדמות הנשקפת אליה במראה. אני? יפה? ככה זה יהיה מעכשיו? מה עושים עם הפנים האלה, עם הגוף הזה?
ואז הייתי מוחקת. מוחקת את הלוליטה שפיתחה חשיבה יצירתית מדי.
 
ואחרונה, החיילת. בשיער פזור, נעלי התעמלות ופס שחור בעיניים. חיילת במסכה.  טקס השפלה בטירונות, באמצע הלילה נגררת מהמיטה , בחדרון קטן עם שלוש אריניות. רק השוט היה חסר שם. את בדיוק כמו כולם, חושבת שאת מיוחדת? זבל צפונבוני. תקיפי את הבסיס בריצה שלוש פעמים. ותורידי את השחור מהעיניים.
מוחקת את החיילת. הדף כבר קרוע, מתחתיו
לוח לבן. טבולה רזה.
 
פעם ראשונה שאני מרגישה חרטה.
פעם ראשונה שאני חושבת שאילו יכולתי, הייתי עושה הכל אחרת.
כמו במשל הצפרדע והעקרב, עשיתי מה שהטבע הועיד לי.
אהבתי,  שנאתי, חליתי.
השתמשתי. השתמשו בי.
בוא נשאיר את מילת הסיום, מילה עם ריח מתוק
אהבתי. בעיקר אהבתי.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ציור - ארנולף ריינר

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת