00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

ראש גדול (בהמשך לתורת היחסות)

 
דנדן נכדתי הבכורה,
 
איזה כיף לנו שאנחנו הבכורים. קודם כל יש לנו כמה שנים להיות מרכז היקום הבלעדי,
שנית, יש כמה שנים טובות שלא צריך להתחלק בשום דבר עם אף אחד, אף פעם.
וגם אם יש כבר אחים ואחיות, אנחנו הגדולים יותר, החזקים יותר ובדרך כלל גם החכמים יותר.

אבא שלך חגי, היה הילד השני שלי, ולהודות על האמת, כשאני בודק טוב טוב אני מגלה שאבא שלך היה ילד מקופח.
 
כששולי נולד תיעדנו כל פיפס שלו , הנה החיוך הראשון, הגרעפס הראשון, הפלוץ הראשון שהבהיל אותו והוא הביט אחורה בזעם. (אפילו עשינו על זה סרט). שולי הבכור תמיד בתפקיד הראשי.
ומה יש לאבא שלך? כלום, נאדה, פה תמונה שם תמונה, אף פעם לא לבד, תמיד עם האח הגדול (מזה עשינו סדרת ריאליטי).
וכשקיבל כבר תפקיד ראשי, אחיו גנב לו את ההצגה.
 
גם כל הזכרונות המשפחתיים, על המילים ששולי המציא, בץ=צב, גלם=גמל, ג`יפפה=ג`ירפה, עוד תה פטל אדום בכוס=כוס פטל בלי קשית, קופפה=קוקה קולה וגם שוקולד (היתה קצת בעייה) גרגם=גרבים.
ואיזה פניני לשון יש לנו מחגי? כלום נאדה, מהמילה הראשונה שלו הוא דיבר תכלעס ולענין. כדי שלא ירגיש רע, ניכסנו כמה מפניניו של שולי לחגי, אבל הוא סרב לקבלם.
 

  
יש זיכרון אחד ששייך לחגושי בלבד, בדרך הטבע שולי משתרבב לזיכרון, אבל ממש בתפקיד משנה.
 
זה הזמן להפסקת פירסומות, לשתות, לשירותים כי סיפורנו מתחיל מיד.
 
כשחגי נולד גרנו בערד, הוא אהב לישון עד מאוחר, גם אמא ברכה אהבה לישון עד מאוחר.
אמא ברכה קיבלה הזמנות להגיע ל"טיפת חלב" התחנה לטיפול באם ובילד, או שם דומה. אבל תמיד לשעות הבוקר המוקדמות- 8:00 או 9:00 אין סיכוי שיתעוררו כל כך מוקדם.

בילד הראשון שלנו שלום (שולי) היתה לנו "טיפת חלב" פרטית, רופא ילדים פרטי, ושירות חיתולים "אסותא" פרטי. וכשהגיע מועד השקילה, אבא, אמא והסבתות לקחו יום חופש, לשמוע בשקיקה את הוראות "אחות טיפת חלב"
 
אבל הילד השני זה ילד מקופח, הביטחון העצמי של ההורים "עולה לראש" ו"תופסים תחת" כמו שאומרים, (לך אסור לדבר כאלה מילים).

 
"האחות טיפת חלב" פגשה את אימא ברכה בסופר השכונתי ואמרה לה, אם לא תבואי לבדיקות וחיסונים אשלח לך את "המועצה לשלום הילד" בצחוק כמובן, אבל אימא ברכה התעוררה בשעה סבירה, ולקחה את חגושי התינוק לבדיקות. האמא התעוררה אבל חגושי בעגלה המשיך לחלום חלומות מחוייכים.
נותנת לו האחות אצבע בכל יד (והוא אמור לנסות להתרומם אינסטינקטיבית - הנעכטיגער טאג) והוא כועס על ההפרעה בשעה כה מוקדמת, אינו מגיב כצפוי.
רשמה האחות החרוצה: "הילד מפגר בהתפתחותו". אמא ברכה רואה זאת, געוואלד, בכי, זעקות שבר. טלפונים אלי לעבודה, לסבתות בת"א.
 

 
סבתא אביבה, אמא של ברכה, היתה שפורפרנית מדופלמת. כל בעייה היתה פותרת ע"י התקשרות למישהו שמכיר מישהו- עד לראש הפירמידה. שם בדרך כלל נמצא הפיתרון.
 
אחרי חצי שעה קיבלנו זימון לאחה"צ לפרופסור הבכיר במחלקת הילדים בבית חולים סורוקה בבאר שבע. הסבתות כבר היו בדרכן לערד.
יש לזכור שהשעה היתה אחה"צ שעה בה חגי היה בשיא עירנותו, שולי נשאר בחדר המתנה עם הסבתות. אני ואמא ברכה היינו בחדר הרופא עם חגושי הצוהל והעירני, הרופא בדק ומדד, הכל טיפ-טופ, אבל חשנו שהוא עדיין לא מרוצה, שוב מודד את הראש ושוב...
לפתע נכנס לחדר שולי, עם הגוף הקטן והראש הגדול, שנמאס לו לחכות בחדר ההמתנה, והתחמק מהסבתות.
שואל הרופא: "מי האדון הצעיר?" -"אני שולי אח של חגי" עונה שולי. לוקח הרופא סרט מדידה מודד את ראשו של שולי ושוב את  ראשו של חגי. ואז הוא מצביע על שולי ושואל בצחוק "והוא מפגר בהתפתחותו?" לא קראנו יחד בקול, "זה ילד מבריק."
 
"אז תלכו הביתה ותקחו אתכם את שני הילדים המבריקים שלכם".
אז למה האחות רשמה מה שרשמה? שאלנו. "את האחות תעזבו בשבילי. אני כבר אטפל בה."
 
 

 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת