00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

נדודי שינה 2





בימים האחרונים אופפת את הבלוגיה מלנכוליה שקטה.

חברי הבשלנים ממשיכים להנפיק מתכונים לנזידי חורף מופלאים כאילו אין מחר, וציפורי הקיץ הכתומות שבינינו נופלות ירויות בזו אחר זו. יותר ויותר נימות דכאוניות נשזרות ברשומות, הנצבעות בצבעים של אפור.

אנחנו מאשימים את הסתיו עם הענן, אבל בעצם, כל אחד וסיבותיו הוא.

 

 

תחושה פטליסטית של כישלון בפרדס, של יאוש. מנויים נמחקים, מסרים לא מתקבלים, ומנהלת הבלוגיה שוקדת על לוגו חדש. תולעת חדשה ואכזרית השתלטה על הפרדס, מזנבת באלפי תגובות ברשומות וחוסמת אפשרות להגיב. מאבקי כוח בבלוגיה שהם מעבר לידיעתנו פוגעים בנו, הכותבים.

 

 

ומה איתי? בדיכאון, כמו כולם.

מתמודדת עם שינוי, עם מציאות חדשה ולא רצויה, ואולי גם עם משהו חדש וטוב.

צריך להפסיק לפחד, להסתכל לחיים בעיניים ולא לסתום את האוזניים כשהלב מנסה להגיד לי משהו. הלב, לא הגוף.את הגוף אני שומעת יותר מדי טוב. שקט, גוף!

 

 

 

הצילום הזה מייד הזכיר לי את  אבשלום ועץ האלה.

חשבתי על אבשלום ממין נקבה, שאיבדה את דרכה והסתבכה בענפי האלה. עונש על היבריס. עונש סמלי מאד.

 

 

"אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ. וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּילַגְשֵׁי אָבִיו, לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יח) וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב, [וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִתֻהוּ]. וּלְפִי שֶׁגָּנַב שְׁלשָׁה לְבָבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב יִשְׂרָאֵל, (שֶׁנֶּאמַר (שם טו) וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל), לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בוֹ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) וַיִּקַּח שְׁלשָׁה שְׁבָטִים בְכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם".

 

ונזכרתי גם באבשלום של יונה וולך, הילד שלא הורשה לבוא לעולם:

 

"אני מוכרחה פעם נוספת

להיזכר בבני אבשלום

ששערותיו נתפסו ברחמי

ולא יצא לי

לגמור את
אבשלום בני

אני בונה את אפשרויות הרגשתי

הרחמים שוטפים בי

והרעב האפשרי

רצונות התורשה ואבשלום שלא הורשה

בגלגול אחר אבשלום יהיה

אהובי ואני אחוש זכרה

כשאבשלום אהובי

תחושה
גופנית או איך בטני

ריקה מאבשלום בני

סידור של כוכבים

נופלים וחרב מכה

במגנט על לבה
הרגשה מדויקת: במה תילחם

ועל מה תנוח

הרוח

לאן תישאך

הרוח בני".

 

ואני חושבת לפעמים על הילדים שאיבדתי, על הילדים שיכלו להיות לי, שויתרתי עליהם מרצון או מטיפשות, משיקולים שנראו לי אז הגיוניים כל-כך ולא מותירים מקום לספק.

וכשאני קולטת את גודל האובדן, בא לי לצרוח.בא לי לצרוח ולתלוש את שערי ולהתאבל ולהחזיר את הגלגל אחורה. אלף פעמים להחזיר את הגלגל אחורה ולא לעמוד לרגע מול הספק והצער המודחק היטב והבור הריק הזה, שאף פעם לא יתמלא.

ומה שיודעים בגיל 40, כשכבר אי אפשר, עוד לא יודעים בגיל 20. וכשאני רואה את חברה שלי מתפלשת באובדנה, אובדן תינוקת שזה עתה נולדה, אני מתה יחד איתה.

זהו. אוסף של רסיסי לילה, נטולי צורה וסדר כלשהו.

ועכשיו לישון..

(השיר "אבשלום" מתוך הקובץ "שירה" של יונה וולך, בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובעריכת מנחם פרי)

 

         

צילום - סטפני האליי

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

90 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת