00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

לא על הלחם לבדו...(מוטו משפחתי)

דנדן חמודה,
דודך שלום לחץ עלי לספר את הסיפור הבא, חשבתי להשאיר אותו לזמן אחר, אבל הוא השתלט לי על המחשבות, אז החלטתי להענות לבקשתו.
 

הדוד שלום שהזמין את הסיפור על ה"מוטו" המשפחתי
 
היום סבא יספר לך על אבא שלו, שהוא סבא רבה שרגא.  
בערב חג השבועות האחרון אבי נפטר במיטתו ב"בית מגומי"
על אותה מיטה, בה נפטרה ארבעה חודשים קודם לכן,
אשתו שהיא אמא שלי, סבתא רבה פרניה, הלוחמת, היפה בנשים, שגנבה גבולות ושדדה קרונות משא לארוחת בוקר. (עייני סיפורי הקודמים).
 

סבא רבה וסבתא רבה יושבים ב"בית מגומי"

סבא רבה שרגא (בניק, ברל, דב, פאוול, פייבוש)
אחראי אישית למטען גנטי די נכבד בשבט שלנו.
 
כתב-ידו - היה מרהיב ביופיו, כאילו יצא ממכבש הדפוס אותו הפעיל לפרנסתו.

קולו - קול טנור יפיפה ומדויק, הוא נהג להתגאות בייחוסו: "שרתי במקהלת הילדים של ביה"כ הגדול בוורשה כתף אל כתף עם מוישל`ה קוסוביצקי".
סבא רבה לקח אותי (שנינו לבד, כמו שהיום אבא ובן הולכים יחד לכדורגל) לסרטים מוזיקלים, אחד מהם על חיי קארוזו הגדול בכיכובו של מריו לנצה טנור אדיר בזכות עצמו, נחשב בעיניי כאחד האירועים המשמעותיים של חיי. הוא אחראי במידה רבה לכך שאופרה וחזנות עושים לי את זה.
 

שפתו - כשסבא רבה דיבר שומה היה עליך לגלות בקיאות במכמני השפה  ואוצרותיה הלשוניים או להצטייד במילון עב כרס כדי לרדת לקצה סוף דעתו. (כמובן שהמשפט האחרון הוא הדגמה קטנה לוירטואוזיות הלשונית שלו). אולי משום כך הוא לא הכביר מילים, אלא אם כן נקרתה בדרכו אוזן כרויה, ואז נדנו בראשנו לקורבן האומלל.
מלעיזים וחורצי לשון טוענים שגם סבך לוקה בצרה זו. אל תאמיני להם.
סיפור קצרצר על עושר ההבעה של הסבא רבה.
קיבלתי שיחת טלפון מאבי שביקר בארצות הברית:
"יעקב, לא תאמין מהיכן אני מדבר אליך"
-מאיפה אבא?  אני שואל,
-"מבוטלאב"
-אבל אבא חשבתי שאתה במיאמי פלורידה, מה אתה עושה בבוטלאב?
-"אתה לא מבין" הוא כועס, "בוטלאב זה לא מקום זו אניה"
-אבא, אומרים לאב בואוט.
-"מה זה חשוב איך אומרים, זה משהו משהו"
-בכל זאת? אני מקשה
-"אין מילים ממש אין לי מילים"
-עד כדי כך?
-"מה שאתה שומע"
-וואו, טוב, למה התקשרת?
-מז`תומרת? לשתף אותך בחוויה.
-תודה אבא, תודה, גם לי אין מילים אבל הצלחת להעביר לי את המסר.
 

קסם אישי - סבא רבה העריץ נשים והם השיבו לו מנה אחת אפיים.
כל נשות השכונה היו מתדפקות על דלתו, שיתקן להן משהו בבית, סבתא רבה היתה אומרת לו: "לך בניק, תעזור לשכנה המסכנה, רק תחזור הביתה בזמן לאוכל,"
 
כשצפיתי בסרט "ניחוח אישה" בכיכובו של אל פאצ`ינו ראיתי את אבא שלי.(במאמר מוסגר-הייתה עוד הפקה איטלקית נראה לי יותר מוקדמת, מעולה לכשעצמה, עם שחקן דגול ששמו זרח מפרחוני - עם זאת, לראשונה בתולדות הקולנוע האמריקאי הגירסה עם פאצ`ינו לא פחות טובה )

כשישבנו "שבעה" על סבתא רבה, סבא רבה ישב איתנו מכונס בתוך עצמו מרותק לכסא הגלגלים כתוצאה מאירוע מוחי ששיתק את מחצית גופו, גם דיבורו היה כבד ולא ברור. ניסינו לדובב אותו, להוציא אותו מהמרה השחורה, שום דבר, נאדה.
בערב הגיעו חברים לנחם, וביניהם הגיעה ציפי, אישה נפלאה שאלוהים חנן אותה בלב רחב רחב, והיא  עם ליבה הנדיב והשופע רק טוב, התכופפה אליו וחיבקה אותו. ואל פאצ`ינו התעורר, עיניו זרחו, חיוך שרמנטי חסר שיניים נמרח על פרצופו הצפוד כמו החתול שנפל לשמנת.
אבא קראתי בקול, התעלמת מאיתנו כל היום, מה העיר אותך?
"אני אוהב נשים יפות" לאט בקולו הסדוק.
 
כן ילדה, את יכולה ללכת לשתות מים, כדאי גם שתאכלי משהו כי רק עכשיו מתחיל סיפורנו.
 
אבא היה אציל אמיתי, תמיד שש אלי קרב כאשר עלמת חן נמצאת בצרה.
אילו אבא היה מקבל על כך תואר אבירות אין ספק שמגן המשפחה היה מעוטר בסמל  "עץ שבור" והמוטו האלמותי "לא על הלחם לבדו" היה חרוט על סרט מתנפנף.

 
ומעשה שהיה כך היה.
קיבלתי טלפון בהול מאריה או איציק, תבוא מיד לביה"ח תל השומר, אבא בטיפול נמרץ. הגעתי כל עוד נפשי בי, כל המשפחה כבר היתה שם.
ראיתי את אבי בחדר טיפולים כאשר מגבסים לו את שתי הרגליים ופלג גופו התחתון.
שאלתי את האחים "מה זה תאונת דרכים? תאונת עבודה?"
לא אמרו לי, "תאונת ציד."
- "ציד????" "אולי מהתחלה?"
 
לאבא יש חברה לעבודה שגרה בקרבת מקום בלונדה יפה וערירית, כל בוקר הוא אוסף אותה ברכבו בדרכו לעבודה. אמא נהגה לכנותה בקנטרנות קלה "לובובניקה" (מאהבת), לובובניקה היתה מביאה לאימי כל חג זר פרחים, אחרי לכתה היתה אמא שואלת: "מה לעשות עם הבעייזעם?(מטאטא)
למה שלא תביא פעם שוקולדה?".
בדרך לעבודה סיפרה הקרסביצה (חתיכה?) לאבא שהלילה לא ישנה טוב.
"מה קרה?" שאל אבא באבירותו הידועה לשימצה, והוא מתכוון: איך אני יכול לעזור לך לישון יותר טוב? אולי עד חצי המלכות ועוד טיפה`לה.
"כל הלילה אני שומעת דפיקות" אבא כמעט עושה תאונה, "מה שומעת?"
"ענף דופק בחלוני"  יותר מזה אבא לא צריך. עלמה בצרה - יש לנקוט פעולה.
האביר הנודד שב הביתה מהעבודה, לקח משור וגרזן בלי לומר מילה לאיש. טיפס על העץ הגבוה עד לחלון קומה שלישית וניסר את ענף הדופק כל לילה בחלון הנסיכה על העדשה. אבא יקר!!! זה לא אתה שלימדת אותי לא לכרות את הענף עליו אתה יושב???.
 
כשגמרו לגבס את אבא נכנסתי אליו ואמרתי לו: "אבא, מה הסיפור שלך?"
ענה לי אבא: "לא על הלחם לבדו" ולא יסף.
 
ואם מי יעז וישאל אותך: "למה מי את?" זקפי את הראש עדן קטנה ותעני:
" אני נצר למשפחת אבירים נודדים"
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

33 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת