00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עין ירוקה מחייכת

התוודות

בימים כאלו, ימים של דמדומי קיץ, של רוחות סתיו, ימים של שקט פנימי, של סגירות מעגל, ימי מאזניים, ימים בהם נשקלת הנשמה והנפש נבדקת, ואפילו ימים של יום הולדת, נחתה בי לפתע ההכרה כי למעשה, וגם אם אתכחש לכך, אין לי כרגע חברים ואפילו לא חבר נפש אחד.
 
ישנה השושנה כמובן, אך לצערי איני סבור כי אוכל להחשיב את הקשר עמה, אהוב ומוכר ככל שיהיה, כחברות נפש, חברות בה ניתן לחלוק את הכל, לספר על הכל, ללא חשש מעיניים מבקרות,שופטות ולא מבינות.
 
קשרים עם אנשים שהיו קרובים אליי בעבר פשוט נמסו להם לאט לאט. עם חברי הילדות שלי אבד הקשר כבר מזמן- הם עצמם עדיין חברים ולכך נוספו כמובן בנות זוגם אבל ביני לבינם הקשר נתרחק לו, אפילו מאוד. יכולתי להיווכח בכך ביתר שאת בליל החתונה של אחד מהם, לפני כשנה. למעשה רק עם אחד מהם שמרתי על קשר קרוב לאורך השנים אך כאמור גם עמו זה פסק.
גם עם חברים רבים אחרים, מתקופות מאוחרות יותר, כמעט ואיני בקשר כיום.
היו לי גם למשל כמה ידידות טובות, שעם כמה מהן, ובייחוד עם אחת, יכולתי לנהל שיחות נפש מפרות וארוכות מאוד. אך גם עמה יוצא לי להפגש לרוב פעם במחצית השנה. אומנם יש גם את שיחות הטלפון אך גם הן מתרחשות לעתים די רחוקות.
היה לי גם חבר טוב, עוד מימי הצבא, בחור די ילדותי וקצת מעצבן, ובכל זאת יכולתי לנהל עמו שיחות ארוכות מאוד אל תוך הלילה, בעיקר בתקופות משבר, שלי או שלו.
גם עמו אבד הקשר לפני קרוב לשנה. זה החל לאחר שפגש את מי שהפכה לאחר מכן לאשתו השניה (הוא הספיק להתגרש ולהתחתן שוב...). למרות שיצא לי להכיר גם אותה טוב למדי הקשר עמו פשוט אבד.
והיה גם אחד שהכרתי בבית ברל, עמו ניהלתי שיחות לרוב בהן סיפרנו אחד לשני כמעט כל שניתן לספר, אך מאז סיום הלימודים איננו בקשר.
 
וכמובן יש גם ידידויות שצמחו כאן באינטרנט, חלקן קרובות מאוד. אך בתקופה האחרונה, בעיקר בחודשים האחרונים, הם קצת היטשטשו להם.
 
היו לי כבר תקופות כאלו בעבר, בימי הצבא, בימי כסטודנט לתואר ראשון, בימים בהם עברתי להתגורר לבדי לתקופת מה בקיבוץ בצפון ובחודשים הראשונים לאחר עזיבתה האחרונה של השושנה.
בתקופות המוקדמות הדבר ציער אותי מאוד, בתקופות המאוחרות יותר כבר הרבה פחות. אפילו מצאתי בכך ייחודיות מסוימת אותה ניסיתי לתאר כאן פעם ברשומה ששמה- הזיות של מטייל בודד.
 
כיום קצת קשה לי להעריך אילו תחושות מעוררת בי ההכרה הזו. החודשים האחרונים היו די עמוסים עבורי, גם פיזית וגם נפשית וכאמור ההכרה כי אני שוב מצוי בתקופה מעין זו חדרה לתוכי ממש לאחרונה.
 
קשה לי גם להגדיר במילים מהי חברות מעין זו, אך אני היטב יודע שכאשר מתקיימת לה אחת כזו מיד מבחינים בה.
אכזופרי מתאר את החברות הזו כה יפה בספרו "אדמות אנוש" ולצערי אין כרגע ברשותי את הספר.
 
ולידתה המחודשת של ההכרה הזו מצמיחה את הגעגועים עד שלבסוף גם הם נושרים אט-אט אל הארץ ומתים.
 
  
סרגיי הוציא מתיקו ספר ישן שהיה כתוב בשפה שבה הוא דיבר והוא פתח את הספר והקריא להם סיפור על איש נודד אחד שהיה לו דוב מאולף. האיש אהב לספר ספורים וגם ידע ללהט בשבעה כדורים והייתה  לו תיבת נגינה שלצליליה היה הדוב רוקד וגם הייתה לו קרן יער שכל מי שהיה שומע את קולה הרך והקסום היה נעצר וקופא במקומו ושוכח מהכל ומקשיב. והאיש והדוב היו נודדים בין כל הערים הגדולות ומציגים את מופעם בפני המוני בני אדם וכל מיני אנשים היו מצטרפים אליהם ואחר כך עוזבים והם גם היו צריכים להתעמת עם כמה אנשים רעים. וכך חלף לו הזמן ולאט לאט החלו להופיע כל מיני מכוניות בדרכים שבהם היו האיש ודובו נודדים. בתחילה היו אלו מכוניות גדולות ויפות שנסעו לאט ולא עשו הרבה רעש אבל ככל שחלף הזמן הופיעו יותר ויותר מכוניות שנסעו יותר ויותר מהר והדרכים הפכו לכבישים שהפכו לאוטוסטרדות. והאנשים שבתוך המכוניות מיהרו ממקום למקום ונעשו עסוקים וכבר לא היה להם זמן לעצור ולראות הופעות ברחוב של איזה איש זקן ודוב שרק יודעים ללהט בכדורים ולרקוד לצלילי תיבת נגינה. וסרגיי הפסיק את קריאתו והראה להם ציור כזה בספר שבו רואים את האיש והדוב כשהם מוקפים מכל עבריהם בכבישים המהירים ובמכוניות הממהרות ומביטים סביבם בחוסר אונים. ובסוף האיש נעשה זקן וחולה וכבר לא היה לו כוח ללהט בכדורים ולנגן בתיבת הנגינה. הוא גם הפסיק להשתמש בקרן היער שלו חוץ מפעם אחת אחרונה בלילה אפל וחרישי אחד שבו הם ישבו מסביב למדורה והאיש סיפר לדובו את היפים שבסיפוריו ולאחר מכן נשף בקרן היער הקסומה שלו שהפעם השמיעה את היפים והרכים שבצליליה והצלילים האלו חדרו אל היערות שמסביב ושיתקו ביופיים את כל חיות הלילה הפראיות ועצרו את הזמן מלכת. ולמחרת האיש הזה כבר לא התעורר יותר. והדוב נשאר לבדו בעולם ובתחילה הוא נשאר ליד חברו האדם במשך ימים ולילות שלמים עד שהגיעו לשם אנשים שגילו את גופת האיש וניסו ללכוד את הדוב כי חשבו שהוא זה שהרג אותו. והדוב ברח ולבסוף נכנס אל היערות הגדולים וניסה להתחבר עם בני מינו, דובי הבר. אך הם התייחסו אליו כאל זר, כאל ייצור כלאיים שבין החיה ובין האדם והוא היה חייב להוכיח את עצמו בדרכים שונות ומשונות עד שבסוף הצליח. אך גם לאחר שנהפך לדוב יער פראי ואצילי, הוא עדיין היה עוזב לפעמים את חבריו הדובים ונודד אל קצה היערות עד להיכן שניתן היה לראות את כבישי האספלט והאנשים הממהרים. והוא היה מתגעגע.
ואחרי זה הוא היה חוזר אל מעמקי היער כשמנגינת הקרן הקסומה מלווה אותו ולצליליה היו עלי הסתיו נושרים אל הארץ ומתים...
( מתוך-  האגדה על סוף הזמן  )

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל איידהו אלא אם צויין אחרת