44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

השיבה הביתה

במובנים רבים, חשתי בפולין כמעט כמו בבית. וזה לא בגלל שאמא שלי משם. כמו שכבר כתבתי כאן, אמא לא ספרה לנו שום דבר על פולין. שום דבר טוב וגם שום דבר רע. זה גם לא השפה הפולנית שמוכרת לי מהארץ. באשקלון, איפה שגדלתי, לא שמעתי פולנית מסביב. יוצאי פולין המעטים שהיו שם היו ציוניים ודברו עברית. או יידיש. ועדיין, לא חשתי כאן את הניכור שחשתי בטיולים שלי במערב אירופה ובמרכזה. לא חשתי שמוכנים לסבול אותי כאן רק בשביל הכסף שאני מביא. לא חשתי שהאנשים כאן חושבים שהם יותר טובים ממני, שהם קצת מרחמים עלי בגלל המקום שאני צריך לחזור אליו, שהם יעשו כל שלאל בידם כדי לוודא שאני אכן אחזור אליו. לא, האנשים פה שמחים בכל תייר שנקרה על דרכם. כמו אצלנו בארץ.

כבר כתבתי כאן שהכביש מקרקוב לאושבייצ`ים הזכיר לי את הכבישים בצפון הארץ. נמל התעופה של קרקוב קטן וצנוע כמו הטרמינל הישן של נתב"ג, תחנת הרכבת המרכזית מהוהה ומפויחת כמו התחנה המרכזית של תל אביב, אושבייצ`ים עצמה הזכירה לי את המושבות הותיקות שאתרע מזלן ולא הפכו לנכס נדל"ן מבוקש. לא ראיתי, אבל אני מניח שגם כאן יש מבני בטון וזכוכית מודרניים, כאלה שמסתובבים בהם אנשי עסקים מלאי חשיבות עצמית, כמו אצלנו לאורך האיילון. אני מדמה לראות על פני האנשים פה את אותו סוג של חרדה שיש אצלנו. חרדתם של מי שחיים לפתחן של מעצמות תאבות שלטון וכח ותולים תקוותם במעצמה ההיא שמעבר לים, שתערוב לשלום השברירי שבו הם חיים.

הישראלים שהגיעו לקרקוב יום לפנינו והספיקו לטייל בה סיפרו מה נהיה מרובע קז`ימייז`, הרובע היהודי הישן של קרקוב. זה נהיה רובע מלא שיק, עם סמטאות ציוריות וחנויות מזכרות מלאות פריטי יודאיקה, ועם בתי קפה יהודיים שמנגנות בהם להקות כלייזמרים עליזות. רובע שהכל בו יהודי חוץ מאשר האנשים.

האוטובוס מאושבייצ`ים לוורשה מתנהל לאיטו בכבישים הבין עירוניים ומאיץ באוטוסטרדות. פה ושם אנחנו נתקעים בפקק ארוך בגלל תאונת דרכים או מחסום רכבת שנתקע. אני קורא את השמות על שלטי הדרך, והשמות כל כך מוכרים ומעלים זכרונות. קטוביץ`. ראדום. סוסנוביץ. פוזנן. קיילצה. צ`סטוכובה. בחלק מהמקומות הללו היו חצרות חסידיות מפורסמות, בחלק מהם היו פוגרומים, בחלק גם וגם. זה כל כך אבסורדי, לראות את השמות האלה בשלטים לצד הכביש כחלק משמות של מרכזים מסחריים, של בית ספר ומרכזי נופש וספורט. ומה, בארץ אני לא רואה שלטים שעושים לי רע בנשמה? רחוב אלעזר בן-יאיר. ככר קהילתי עולי הגרדום. בגין צפון, בגין דרום. קיבוץ לוחמי הגיטאות. אפילו המועקה כאן מוכרת כל כך.

אנחנו מגיעים למלון בפאתי וורשה באיחור של שעתיים וחצי. מחכה לנו צוות קבלת הפנים, צוות שנבחר מבין היועצים שנרשמו רק לסדנה ולא לביקור במחנות. מזרזים אותנו לקחת מפתחות לחדרים ולמהר לרדת לארוחת הערב שכבר מחכה לנו שם. והם מחייכים, והם שמחים לראות אותנו סוף סוף. והשמחה שלהם, השמחה שלהם היא הבית.

שנה טובה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת