11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

אוסף השנות הטובות - סיפור לראש השנה

זה קרה כמה ימים לפני ראש השנה.

אחרי כמעט יותר משנה שלא דיברתי איתה - עם מיכל.

ככה זה עם חברים, יש תקופות שבהם הקשר הוא מאוד הדוק ומדברים כמעט כל יום, ויש תקופות, כמו זו, שבמשך כמעט שנה לא מדברים.

מיכל התקשרה אלי באותו בוקר ואמרה "בוקר טוב לך! מה שלומך?".

"בסדר" עניתי, "האמת, גם אני חשבתי להתקשר אליך...".

"אם כך, למה לא התקשרת?".

"נו, את יודעת איך זה מיכל, אני כל פעם אומר עוד מעט ובסוף זה לא קורה...".

"בסוף יוצא שאני זאת שהרימה את הכפפה. אבל זה בסדר, הרי מילא אתם המון מדברים ולא עושים...".

החלטתי להתעלם מההערה שלה ולא ממש הקשבתי להמשך המשפט. כששמעתי שקט בצד השני שאלתי "למה התקשרת? לאחל לי שנה טובה?".

"גם" היא ענתה בקוצר רוח, "רציתי לשאול אותך היכן אתה עושה את החג".

"בבית, אני חושב".

"תרצה לבוא אלי? אתה זוכר את ראש השנה שלפני שנתיים? על איך סיפרתי לך על חלומות של תפוחים בדבש? איך נהינו להסתכל כל מיני דברים שמסמלים את ראש השנה ולתת להם פרשנות שונה במקצת?".

"כן מיכל, האמת שאני זוכר. אבל את יודעת, עברו כבר שנתיים, המון דברים השתנו מאז (ככה זה בגילאים שלנו)".

"אז מה שאתה אומר לי זה שאתה כבר לא ממש "בקטע"?".

"לא! בכלל לא! רק אמרתי שיש דברים שהשתנו".

השיחה המשיכה אבל לא למקום מעניין יותר. מיכל הצליחה לשכנע אותי שיש עוד מה ללמוד לגבי ראש השנה ושכדאי לי שנלמד ביחד. בלי קשר לכמה יש עוד ללמוד, מאוד נהניתי ללמוד עם מיכל. אני מאמין שזה בגלל שהיא דתייה ויש לה השקפת עולם שונה מאוד מהשקפת העולם שלי, וככה בגלל שיש מפגש בין שתי עולמות כל עולם לומד קצת מהעולם האחר. היות והעולם השני (זה שהוא לא שלך) נותן לך השקפה מזווית שונה לגמרי.

יצא לי לומר את זה למיכל בסוף השיחה והיה נראה כאילו היא מאוד שמחה לשמוע את זה והיא אמרה שגם היא חושבת ככה.

קבעתי איתה יום אחרי. קבעתי לעשות איתה סיור סליחות לכבוד השנה החדשה, שבו נדבר גם על ראש השנה וגם קצת הכנה לקראת יום כיפור (יצאנו מנקודת הנחה שנדבר גם על יום כיפור מתישהו).

האמת, כמה שאולי הייתי נשמע אנטי, השיחה טלפון עם מיכל ממש הכניסה אותי לאווירה של החגים. מין התרגשות כזאת שיש לפני שהחגים מתחילים. שממש מרגישים שהם אוטוטו בפתח.

פעם, באחת השיחות שלא יצא לי לתעד, מיכל שאלה אותי איך אני מגדיר את אותה התרגשות או במילים אחרות - ממה היא נגרמת? הסברתי לה שלחגים אצלנו יש קסם מיוחד, איזה מין קסם כזה שמשפיע עליך כשאתה מקיים את טקסי החג, בין אם זה ההליכה לבית הכנסת, ובין אם זה סעודת החג עם הברכות שעושים בבית יחד עם כל המשפחה; וקצת לפני החגים אנחנו יודעים שזה מה שמצפה לנו (לכן יש את אותה התרגשות).

מיכל אהבה את התשובה אבל אמרה לי שהיא מרגישה שהיה בה משהו חסר. האמת, מיכל היא בעיני מישהי מקסימה ומדהימה, מישהי שממש כיף לשוחח איתה וללמוד איתה וממנה. אבל יש דבר אחד שמפריע לי אצלה - היא תמיד רוצה שכל התשובות שלי יהיו קשורות לדת, כלומר, יהיו עם מוטיבים דתיים כמו ה` למשל.

והסברתי לה לא מעט פעמים שהיא צריכה לזכור שיש לנו תפיסת עולם מאוד שונה, וחלק מזה מתבטא בתשובות לשאלות שלנו.

  

התחלנו בסיור סליחות. ההתחלה הייתה בתקיעה של שופר ששמענו מאחת הקבוצות שהייתה לידנו. כאשר אותו אדם תקע בשופר שנינו נעמדנו דום. אחרי כמה שניות, שהוא הפסיק, מיכל ישר שאלה אותי "נו, מה אתה אומר?".

חשבתי קצת. אחרי הכל יש משהו מעבר לאותה תקיעה. משהו שקצת קשה להסביר אותו.

מיכל הסבירה לי שלתקיעת השופר יש שני פנים ויכול להיות שזה מה שקצת קשה להסביר. מיכל אמרה לי עוד כמה דברים על תקיעת השופר, היא המשיכה וסיפרה לי שגם לראש השנה יש שני פנים, שמצד אחד זה היום שבו ה` דן אותנו (או מתחיל לדון אותנו עד ליום כיפור) ומצד שני זה היום שבו אנחנו ממליכים אותו למלך על כל הארץ. מיכל נתנה לי כל מיני מקורות שמסבירים את זה ואמרה לי שזה מה שהיא אוהבת ביום הזה – את שני הפנים שלו.

הסברתי לה שזה קצת מזכיר לי את מה שאמרתי קודם, את זה שאנחנו רואים את אותם הדברים מנקודות מבט שונות וזה מה שגורם לדברים להיות מעניינים. אמרתי לה שאחת הסיבות שאנחנו אוהבים דברים היא אולי בגלל המשמעות הכפולה שלהם.

"האמת, אני רואה את זה ככה – כשהדברים נוצרו. כל דבר קיבל בנוסף להיותו יישות משמעות כלשהי. אני לא אכנס לזה אלא אומר שיש דברים שיש להם יותר ממשמעות אחת ואנחנו נמשכים אליהם מכמה סיבות: גם כי זה מעין אתגר למוח להבין את כפל המשמעות והמוח שלנו אוהב אתגרים וגם כי משמעות כפולה יוצרת אצלנו יותר דברים משותפים וכך מחברת בין העולמות שלנו; ואם כבר דיברתי על אתגרים למוח אני יכול להוסיף שיש סוג של סתירה בדברים עם משמעות כפולה – מצד אחד, היישות היא אחת (דבר אחד), אבל מצד שני, יש לה יותר ממשמעות אחת (כלומר, למשהו אחד יש יותר ממשמעות אחת). מה שגורם למין בילבול במוח שלנו – כי בתודעה שלנו, ככל הנראה, טבוע שלכל יישות אחת יש משמעות אחת. והסתירה הזאת היא אתגר עבור המוח שלנו".

אחרי שאמרתי לה את  חשבתי שאולי זה היה קצת מסובך מה שאמרתי. אבל גם אם כן וגם אם לא, המשכתי לחשוב על זה גם אחרי שהשיחה הסתיימה.

 

המשכנו ללכת קצת ולשמוע את הסליחות. הייתה אווירה טובה, אווירה כזאת של שנה חדשה, של משהו חדש.

מיכל סיפרה לי קצת מה היא הולכת לעשות השנה ומה השאיפות שלה.

"תגידי, למה אתם כל הזמן מדברים על "מטרות" ודברים כאלה, למה אתם פשוט לא נותנים לחיים לזרום?" שאלתי את מיכל.

"אני האמת אף פעם לא הבנתי איך אתם – החילונים, חיים, איך בכלל ניתן לחיות בלי מטרה כלשהי שאליה שואפים". כעסתי על מיכל שהיא אמרה את זה. בכלל, היו לה קטעים שבהם היא הייתה בטוחה שהיא מעל החילונים, שהיא נמצאת באיזו "מדרגה" (ככה היא קוראת לזה) מעלינו, מעין התנשאות כזאת.

ידעתי שזו לא ממש אשמתה, אלא זה החינוך שהיא קיבלה. אבל דווקא מיכל, מישהי שמאוד אוהבת תמיד ללכת נגד הזרם, דווקא היא דבקה בזה ואף פעם לא ראיתי אותה מנסה לחקור את זה לעומק. המון פעמים היא הגנה על עצמה והיא אמרה שהיא חקרה את הדברים האלה וזאת האמת שהיא הגיעה אליה.

שאלתי אותה לא מעט פעמים למה היא חושבת שאי אפשר לחיות בלי מטרה, למה נראה לה שמי שאין לו מטרה אין לו משמעות בחיים. היו לא מעט תשובות, שאני חייב לציין שחלקן אפילו היו חכמות מאוד, אבל תמיד זה הסתכם בכך שיש לנו תפיסות עולם שונות, וכל תפיסה נותנת לנו בסיס אחר לעולם ובחלק מהמקרים – גם משנה לנו את המהות שלו.

 

מיכל אהבה מאוד את הדיונים הללו, היא טענה שזה מאוד מחזק אותה מבחינת האמונה. אפילו שאני לא דתי – מאוד הסכמתי איתה פה. גם אני הרגשתי שאני מתחזק בדעות שלי אחרי הדיונים איתה. שנינו הבנו את החשיבות של הדבר. הבנו כמה השיחות הללו בונות ומלמדות אותנו

 

יום אחרי הסיור מיכל התקשרה אלי ואמרה לי שהדיון שלנו לגבי "האם ניתן לחיות ללא מטרה וכו`" מאוד חיזק אותה ויגרום לשנה שלה להיות יותר טובה. לא ממש הבנתי איך ולמה, כי אחרי הכל לא ממש מצאתי קשר בין ראש השנה לדיון על מטרות.

מיכל הסבירה לי שהמון פעמים בראש השנה, כשהיא חושבת על המטרות שלה לשנה הבאה, היא המון פעמים מרגישה מין סוג של חולשה כזאת שגורמת לה לשואל את עצמה בשביל מה בכלל היא צריכה את המטרות הללו. אבל אחרי הדיון שהיה לנו, היא הכריזה שהיא מרגישה שהיא מאוד התחזקה ושעכשיו ברור לה ללא כל ספק שהיא צריכה שיהיו לה מטרות ושאיפות לשנה הקרובה.

 

מיכל רצתה שגם לי תהיה שנה טובה. היא אמרה לי שיש לה רעיון וביקשה ממני לבוא אליה. לא היה לי ברור איך מיכל תוכל לגרום לשנה הקרובה להיות טובה בעבורי, אבל בגלל שכבר הכרתי אותה טוב סמכתי עליה.

באתי אליה הביתה והיא לקחה אותי אליה לחדר. היא הוציאה איזה ארגז קטן מהארון ובתוכו היה קלסר. היא הניחה את הקלסר על המיטה ופתחה אותו.

"אם יש דבר שאני מאוד אוהבת בחג הזה זה את השנות הטובות וזה האוסף שלי" היא אמרה בטון מלא התרגשות.

"יש משהו כל-כך יפה ביצירות הללו שמאחלות לנו שנה טובה" היא הוסיפה.

היא נתנה לי לבחור אחת, לא ממש היה לי נעים אז אמרתי לה שאני לא מבין בזה.

היא ראתה שהיססתי וישר הוציאה בעצמה שנה טובה אחת מתוך האוסף, אחת יפיפייה.

היא פתחה את המגירה שלה, הוציאה ממנה צנצנת דבש קטנה ואמרה "שתהיה לך שנה טובה ומתוקה!"

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת