00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשבתי שאפשר.

שני בתים לבנים,

הם עמדו שם. שני בתים לבנים שטוחי גגות. הקדמי הסתיר מעט את זה שמאחוריו. ניצבו בין גבעות החול לקו המים. מקום מוזר לבנות בו בית, בטוח בניה לא חוקית הרהרתי, בעודי בוחנת את הגגות השטוחים ממרומי גבעת החול. זאת היתה לי הפעם הראשונה, שראיתי אותם.  בפעם השניה שראיתים  השקפתי עליהם בדיוק מאותה נקודה, היתה גאות. המים עלו ועלו, ועברו את גובה התריסים המוגפים והגיעו עד הגג. חשתי מחנק בחושבי על האנשים הכלואים בפנים ללא אפשרות לצאת.
אולי  כלל אינם מודעים למה שקורה בחוץ?
ומה אם איזה ילד יפתח את הדלת, המים יפרצו פנימה ו...לא יכולתי לנשום מאימת המחשבה.
 
הסתובבתי כתיירת, עם תיק הגב על גבי, שלפתע היה כבד מנשוא, הייתי חייבת להניח אותו על החול, ומבלי שאבין איך וכיצד, מצאתי עצמי מצונפת  בפינה, באחד מחדרי הבית, מבועתת רק מהידיעה על הכמויות האדירות של המים המקיפות אותו מבחוץ ולוחצות על כתליו. תחושת המחנק הלכה וגברה. נעתי בפינתי בחוסר מנוחה לא מעיזה להתרומם. איך בכלל נכנסתי לזה?
עלי לשוב למלון ויהי מה, עלי לברר לאלתר אצל בעל הבית היכן תחנת האוטובוס, להצטרף לקבוצה. אם אתעכב, איך אמצא אותם בכלל?
כמי שאינה יודעת לשחות, חשתי מועקה ומצוקה אמיתית, כשגיליתי זרזיף של מי ים חודר דרך קו החיבור שבין הלבנים בקיר. הטיפות הלכו ועבו, ושלולית קטנה נוצרה על הריצפה. אני חייבת להסתלק מכאן ויהי מה. פתחתי דלת שנפתחה לחדר אחר, ועוד דלת ועוד חדר, מחפשת אחר בעל הבית, שהופיע לפני באופן תמוה, ונראה בעל חזות מהוגנת ומכובדת, שלא כל כך התאימה לדימוי שהמצאתי על האיש מהבניה הלא חוקית. דיבורו היה רהוט ואדיב, ולהפתעתי דיבר עברית.
חודרים מים לחדר אמרתי לו. אני חייבת לצאת מכאן. חייבת להגיע לתחנת אוטבוס. איזה קו עלי לקחת כדי להגיע למלון?
קו שש.
לא, לא, קו אחד.
התלבט בקול רם.
 לא, קחי קו שש, זהו, בטוח, קו שש!
 
איך יצאתי משם איני זוכרת. חשבתי על אלה שנותרו בבית, לא מבינה איך אפשר לחיות כך . איזה מקום נורא לחיות בו,  בית על קו המים, בין גאות לשפל בית שהמים חודרים דרך כתליו.
ממרחק של כמה שעות, עדיין חשתי את המועקה בחזי, כגוש הניתן למישוש.
איזה חלום מוזר. ולמרות מוזרותו לא התקשיתי לפרש אותו. 
הצלחתי להציל עצמי, נחלצתי מצרה גדולה. עלי למגן את חדרי ליבי, כך שיהיו לי מקום מבטחים. להרחיק מעלי מצבים מאימים המסכנים אותי. לעשות למען ביתי ומבצרי, וזה מה שאעשה...
 
ומה זה שש? אוטובוס מס` שש? מס` שש.... מס` שש.... אה מצאתי, זה הבן שלי, כלתי, שלושת ילדיהם, יחד חמישה ועוד נכדתי הגדולה שטסה והצטרפה אליהם, והם שישה. זהו, כל החלום פתור...
 
 
 
13.9.08

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

תגובות אחרונות
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
תגובות אחרונות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ש י א 1 אלא אם צויין אחרת