00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחוויות D

תמונת קישור לבלוגר

הבוקר הראשון בגן עדן / אלאונורה לב

351 עמ`, הוצאת ספרי, 1996

 

המלצה חמה חמה

 

שישה שבועות ביליתי עם הספר הנפלא הזה. פרק זמן ארוך בהרבה, גם עבור קורא איטי כמוני. ולמרות הקצב, הספר היה בתודעתי הרבה מאד זמן מעבר לזמן הקריאה נטו. הוא גרם לי להרהר, לחוש דברים אחרת, לחייך לעצמי לא מעט.

אבל לפני שאספר מה חשתי במהלך החודש וחצי שעברו עלי במחיצתו, אחסוך את הדיווח הפורמאלי על תוכנו ואעתיק מאתר סימניה:

 

"

"מקורי, מרתק, ראוי להלל ולשבח" אלאונורה לב היא הסופרת הראשונה שזכתה בפרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל, הפרס הספרותי הגבוה ביותר בארץ. בין חתני הפרס בעבר היו הסופרים עמוס עוז, דויד גרוסמן, מאיר שלו ויעקב שבתאי. מתוך חוות דעת השופטים על הבוקר הראשון בגן עדן: "אשה, בסוף שנות השלושים לחייה ובימי הריונה האחרונים, מספרת לעובר שבבטנה את שהיא עתידה לספר לו מקורותיה לכשיוולד ויגדל ואת שהחליטה להסתיר מפניו. כך, רובד על רובד, נבנה והולך וגובר העניין במספרת ובשלל הדמויות שעמה. השליטה המצוינת בבניית עלילה חוברת ליכולת מצוינת לא פחות של אפיון הנפשות הפועלות, ובראש ובראשונה של המספרת עצמה ושל מי שקרוב לה במיוחד, הוריה ומאהבה הנשוי. תוך כדי כך משורטטות שרטוט אמין התקופה והחברה שבהן חיה המספרת, ומתוארות תיאור מוחשי ורענן ישראל של נעוריה וישראל של עכשיו, ובעיקר העיר תל אביב על קסמיה, על פיתוייה, על נוולותה ונבלותה, ועל מלחמת הקיום האכזרית שמנהל בה מי שרוצה להצליח ולהתבלט, אך גם מי שרוצה לשרוד בלבד. סגנונה של המחברת עשיר, מלא ורב תנופה. היא משתמשת בפרוזה סיפורית פיוטית, בצדה של עברית יומיומית תת - תקנית, תוך מעברים ססגוניים מרתקים. הספר מצטיין במקוריות, בבשלות וביכולת הראויים להערכה, לתמיכה ולציון להלל ולשבח". חבר השופטים: פרופ` דבורה גילולה, נציגת האוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ` עלי יסיף, נציג אוניברסיטת תל אביב. מר אהרון ירושלמי, נציג אגודת הסופרים.

"

 

עוד קצת על הספר משלי:

הספר בנוי משבעה פרקים ארוכים מאד: ארבעה מתקיימים בערך בשמן ההווה לאורך ההיריון כולו, מההתחלה ועד הלידה. ביניהם משובצים שלושה פרקים שכל אחד מוקדש לתקופה כללית אחרת בחייה פרק מחיי בגרותה המוקדמת, אחד מתקופת ילדותה עד גיל  12בערך; ואחד מתקופת נעוריה המאוחרים, דרך השירות הצבאי ואחריו; חזרה לזמן הווה של הספר שלפני הלידה;

בכל אחד מהפרקים אנו מקבלים תמונה ברורה וחדה של עולמה הלא פשוט, על משפחתה הקשה, על חוויותיה הטריוויאליות כשתיאור נכון של הסביבה האישית והלאומית מעניקה עומק ורוחב מרשימים.

 

על הסגנון:

הספר כתוב בסגנון זרם התודעה. בכל חוויותיי עד היום עם סגנון זה יצאתי מותש ומאוכזב. יותר מדי פעמים נתקלתי בספרים שלתוך החוויה התודעתית של דמויותיהם הם נורא משתדלים להכניס את כל אוצרם הלשוני באופן מתרברב ולא אמין. במובן זה, הספר היה שונה לגמרי. זה לא שהיה לי קל עם המשפטים הארוכים, הטקסט הדחוס, הפסקאות הארוכות והפרקים הארוכים במיוחד. לא בכדי התגלגלתי איתו כ-6 שבועות. מחכה לסיום ומבכה את הקץ המתקרב. השפה גבוהה במידה, התיאורים העירוניים חדי אבחנה ומקסימים, תיאורי האנשים אמינים לחלוטין ולא מתיפייפים. נהדר.

 

על החוויה:

הספר טלטל אותי מאד חזק. כאבתי את כאבה של האישה שמחפשת אהבה ומקבלת מעט מדי. רציתי לחבק אותה בחמלה על ההתעללות הקשה שעברה בימי ילדותה מידי שני הורים קשים ואיומים, אומללים עפ"י דרכם. רציתי לנחם אותה על האהבה הבוסרית, שבגמלוניותה לא ידעה לממש וליהנות ממנה. כאבתי איתה את הערכתה העצמית הנמוכה, שהובילה אותה  בדרכה בחיים, כשהניצוצות של אבחנותיה המעידים על אינטליגנציה, שגבוהה בהרבה ממה שהיא חושבת, לא מסייעות לה להגיע לאן שראוי היה לה.

כשלא האמנתי לה, בעיקר כשסיפרה על התלהבויותיה המיניות, זה רק כי היה לי נדמה שהיא בעצמה לא ממש מאמינה לעצמה, קצת מנסה לשקר לעצמה בניסיון לזכות בקצת נחמה.

כ"כ כאב לי עליה, כשתיארה את עצמה ואת רווקותה בציטוט חפשי כ-"לחמנייה זנוחה שנשארה על מדף הסופר באין דורש, וכבר מגיעות לחמניות טריות יותר ורצויות יותר." כמה רציתי להגיד לה שבשביל מי שמחפש לחמניות, באמת שהטריות אטרקטיביות בהרבה, אבל מישהו קצת יותר רציני מבחין שאישה אינה לחמנייה וחוץ מעניין הנגיסות, בהרבה מובנים היא משתבחת עם השנים. רציתי להגיד לה שמגיעה לה אהבת אמת, ושחבל שהיא עצמה אינה מפרגנת לעצמה אהבה כזו.

 

אני מנסה להפיק מספרים כאלה הבנה טובה יותר לגבי עולמן המסתורי עבורי של הנשים, כמה שכבר אפשר לעשות הכללות. הספר הזה, למרות הבעייתיות של הדמות, ואולי בגללה, סיפק לי הצצה מחממת לב לעולם הרגשי הזה של נשים צעירות.

 

ועל המחברת:

(מאתר כתר)

אלאונורה לב נולדה בפולין, בת לניצול שואה יחיד ולמשפחה שהוגלתה לסיביר. לישראל עלתה כילדה קטנה. לב כותבת מאמרים וביקורות ספרותיות, מתגרמת ועורכת ראיונות וידיאו עם סופרים יהודיים בני זמננו. בשנת 1996 זכתה בפרס ברנשטיין על ספרה "בוקר ראשון בגן עדן". ספריה תורגמו לשפות שונות ונמכרים בעולם.

 

לא כתוב במפורש, אבל יש כנראה לא מעט מדמותה שלה בדמות המספרת, כבת לניצולי שואה שעלתה לארץ בילדותה המוקדמת.

 

ולסיכום:

חווית קריאה עמוקה, נפלאה, מרגשת ומומלצת לכל חובב קריאה, לכל מי שלא מחפש לחמנייה טרייה, רכה וריחנית, אך נטולת ערך תזונתי.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

גיבוי

עניין חשוב!

נכון שיש עכשיו אווירה חיובית בתפוז, וכולנו מקווים לטוב

אבל עדיין חשוב לא להזניח ולגבות את החומרים שלנו פה

השקענו בהם המון שעות, ומאוד לא נרצה שמשהו רע יקרה להם

אז הנה קישור לרשומה בנושא, עם הנחיה כיצד לגבות

מוזמנים לגבות גם בהליך המקוצר, המתואר בסוף

הרשומות שאליהן הגבתם
מפת נוכחות עולמית
סופר מיקומים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עופר D אלא אם צויין אחרת