00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

צפת

איזה כיף להיות מהאנשים הפשוטים האלה, שנוסעים לחופש רק אחת למס` שנים. ככה אפשר להגיע לגיל 25 ולהיות בפעם הראשונה בחיים, בצפת.

הייתי כבר בצפת, אבל רק לביקורים בבית העלמין אפילו קפצתי פעם למסעדה חלבית במדרחוב אבל אף פעם לא הייתי באמת בצפת. בעיר. בשבילי העיר עצמה

שבת בצפת. חוויה אנתרפולוגית , אריכאולוגית, היסטורית, עניתקלוגית :-)

כשיצאנו לדרך, לא היה לנו מושג עד כמה היא רחוקה צפת. היא רחוקה עוד יותר כשעוצרים באיקאה לסיבוב מהיר של שעה וחצי ;-)

ציידנו את הפיצים בממתקים ואת עצמנו בפיצוחים והתחלנו לסוע... אבל הדרך לא נגמרה... אי אפשר להתלהב מהדרכים בארץ שלנו כי חוץ מלקרוא שמות מסתלסלים של כפרים ערביים אין במיוחד בשביל מה להציץ מהחלון:)

כשהגענו ל"צימר" עדיין לא ידענו להעריך את העובדה שיש לנו חניה לרכב ליד דלת הצימר. כי בהמשך השבת התברר לנו שאין בכלל כבישים בעיר העתיקה. תגידו תודה אם תלכו יותר מ5 דקות ברצף על מדרכה ישרה, רוב ההסימטאות הן בעצם מדרגות. ועוד איזה מדרגות...

נכנסנו לדירונת שהיא כנראה יכולה לזכות בתואר "המחיר הזול ביותר בעיר העתיקה" ואכן, היא מצדיקה את המחיר :-) היינו אופטימיים, ראינו רק את המעלות, אבל במוצ"ש כשהסרטתי את הצימר (עבור הורי שחשבו לסוע לשם שבת אחרינו) גיליתי כמה עיוורת הייתי כשנהניתי.

הרהיטים ישנים (בערך מאז ילדותה של אימי), המקלחת עם טוש יחיד שיוצא מהקיר והזרם דוקרררר, הארונות לא נקיים (אבל לא השתמשנו בהם, אז לא נורא), דלתות החדרים לא ממש נסגרות,  לאורך התקרה יש צינורות מצינורות שונים, לאורך הקירות יש כוחים וקופסאות מאבן למינהם. נראה שפעם היתה פה איזה מערה וניסו להפוך אותה לדירה :-)

החלונות גבוהים קרובים לתקרה, בהתחשב בזה שאין מרפסת או גינה, תגיעו למסקנה שלא רואים כלום עד שלא מתלבשים ויוצאים ממש אל הרחוב.  במשך השבת לא שמנו לב לכל הדברים האלה. נהנינו מכל רגע, מכל שניה. 

בכל הזדמנות יצאנו לטייל. שהינו בדירה רק בשביל שינה או סעודה. צד אחד הוביל לרחוב הארי- נוף עוצר נשימה! לעמוד ולשאוף את הנוף והאויר. יותר מזה לא צריך כלום.

הצד השני יוצא לתוך סמטאות העיר. חוץ משרירים כואבים ברגליים חזרתי הביתה עם המון הסטוריה. על כל בית מעניין כתוב מה הבית הזה, מי היה גר בו ולמה היה משמש.

ברגע שקולטים את הרעיון של הסמטאות שמובילות אותך שוב ושוב סביב עצמך מתחילים להנות מהאבן הירושלמית שנמצאת משני צדדיך, מעל ראשך ומתחת רגליך...

האוכלוסיה בצפת. הו. צריך לכתוב עליה ספר אם רק היה אפשר :-)

כל בנאדם עטוף בגוונים רבים, התנועה, העמידה הנוחה, הרוגע, הפשטות,. לא קשה לטעות מי מקומי ומי תייר.

כמובן שאת גולת הכותרת תופסים הקרליבכים והברסלבים. אבל גם אלו שלא משתייכים עליהם, עדיין בולטים כ"צפתיים".

הם נראים כמו חלק מהסמטאות, הם מתמזגים באבן ובמתכות המגולפות בטבעיות.  התיירים הם אלה שבולטים.

ובכלל, אני תוהה, איך זה לחיות ולגור בבתים עתיקים עם תקרות מקומרות, איך זה לחיות כמו מוצג מוזיאוני?

המבקרים בודקים להם בתוך הציציות, את סגנון החיים, את סגנון הבתים את סגנון הילדים (טוב, זו אני שבודקת כאלה דברים ;-).

מגדילים לעשות התיירים , שמגיעים בחמולות עםמדריך טיולים. באמצע השבת השקטה. מצלמים, מדברים, צוחקים, מתחבקים...  לאורך כל השבת, ליל שבת, שבת בבוקר, שבת בצהריים, מוצאי שבת. הייתי מצפה לטיפה`לה התחשבות. אתם עוברים ליד מרפסת של משפחה שנמה את שנת הצהריים שלה, בבקשה מכם, תתאפקו מלדבר כמה דקות.

גם אני הייתי התיירת שמטיילת. בכל רגע אפשרי. יש לי תחושת החמצה על ליל שבת. כשנכנסה השבת הילדים שלי ישנו, עד שהם התעוררו והתלבשו ועד שיצאנו לטייל, עבר כבר רוב ה"ליל שבת" תפסנו בזנב קבוצת אנשים לבושיי לבן, (אח"כ אמרו לי שאלו הם הקרליבכים) עומדים ומתפללים קבלת שבת, כשפניהם אל ההרים. שרים, קופצים, מתלהבים ומקבלים פני שבת קודש בשירה מרגשת ומעוררת. מאחוריהם עומדת קבוצת נשים שמזמרת בשקט את השירים... הנשים הללו בלי לשים לב, לפעמים גם עולות בקולם על קול הגברים למרות שהן באמת נורא משתדלות...  בינהן עומדות שתי נערות חבוקות קופצות ושרות וההתעלות שלהן זועקת למרחוק...

אני עומדת ומתבוננת, בניגוד לרצוני יש לי גוש בגרון... עוברת בי צמרמורת... מחזה מרגש! מעורר! 

אפילו הפיצים שלי עמדו מרותקים ושכחו להמשיך לבכות ולנדנד כמו שעשו לפני כן :)

אני תוהה, מילא בשבילי כתיירת המעמד הזה השאיר רושם עז. אבל אלו שגרים שם, האם גם הם מתרגשים כך בכל ליל שבת?

אח"כ נכנסנו אל תוך הסמטאות וראינו את הגבריםחוזרים מבית הכנסת. גם כאן, יכולנו להבחין בתיירים. הם בד"כ היו זוגות שהאשה התלוותה אל הבעל לתפילת ליל שבת. ובמקומיים- לפי הלבוש הלא קונבנציונלי שלהם :)

חזרנו הביתה, אכלנו סעודת שבת ומיד יצאנו שוב לטייל. מזל שהצטיידנו בקפוצ`ונים מפליז ובשמיכות. כי השתמשנו בהם ובכל זאת הילדים חזרו עם אף כחול...

חזרנו הביתה לשנת לילה, השרירים כבר החלו לכאוב מכל הטיולים במדרגות עם פיצים על הידיים. אספנו כוחות ולמחרת בבוקר, שוב. על-א-בוקר יצאנו לרחובות העיר :-)

הבעל יצא לתפילה ואני יצאתי עם הפיצים לטיול. השקט בסמטאות מרעיש לי באזניים. השלווה, הפסטורליות פשוט ממכרים. מתחשק לי לטייל ולשתוק.

כשהבעל חזר מהתפילה ונאלצנו לחזור הביתה לאכול סעודת שבת, לא התעכבנו שם יותר מדי- שוב, מיד אחרי הסעודה יצאנו לסמטאות העיר העתיקה. תראו לי את בעלי הולך לטייל בשעה 1:00 בצהריים כשהוא בשבת בבית... זה לא יקרה!  אבל צפת לא מניחה לנו לפספס אותה! אפילו הוא נשאב החוצה, לטייל, להסתובב ולנשום אויר צפתי שקט.

לשם גיוון גם אחרי מנוחת צהריים קצרה, שוב יצאנו לטייל :) אבל הפעם לכיוון הכביש. כבר הלכו לנו הידיים מלהחזיק את הפיצים בסמטאות, חפצנו לטייל כמו אנשים מהישוב, עם עגלת תינוק, על מישור חלק. אז בחרנו ברחוב הארי וטיילנו כשלצידנו מתנשאים הרים ונוף אינסופי. במיוחד בזמן של לפני השקיעה. אפילו אנשים שרחוקים מהרומנטיקה כרחוק מזרח ממערב (כמו בעלי ;-)  נשאבים שוב ושוב ולא מזיזים את העיניים מהנוף. פשוט, לעמוד, להשען על מעקה הרחוב ולהתבונן...

אין לנו אפילו תמונה אחת מהחופש הזה. לא נוכל להוכיח לילדים שלקחנו אותם לצפת לשבת :-) אבל אגרנו הרבה שלווה מהשבת הזאת.

חייבים לחזור עליה שוב, אבל הפעם, עם צימר מגרה יותר :-)

 איך הולך בכלל חופש עם ילדים?
עד היום טענתי בתוקף שחופש וילדים הם שני מקבילים שלא יפגשו לעולם.
אחרי השבת הזאת שיניתי את דעתי.
קודם כל, אם יש בעל כמו בעלי. שלוקח על עצמו את כל העול, את כל העבודה. זה הופך להיות אפשרי.
בעלי קנה, בישל, ארז, איחסן, ארז מזוודה, תכנן, העמיס לרכב, העסיק את הילדים בדיבורים ושירים בנסיעה, כשהגענו הוא סידר את הכל במקום- אוכל בגדים וכו`, בשבת הוא עזר בכל תחום, עם האוכל, עם הילדים, בטיול ובבית. במוצ"ש הוא ארז, סידר, העמיס ועוד.
במבט לאחור, שבת כזאת דורשת המון עבודה. אבל כשהבעל עושה את הכל אז לאשה אין בעיה...

כן, אני יודעת שיש לי בעל נדיר :-)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת