00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

אבל

פעם אני אשב בכורסתי הכחולה
ילדתי בחיקי, תינק בעיניים עצומות
אשב בכורסה הכחולה  ומוחי יתרוקן מכל מחשבה
רק פטמתי תצרוב בפיה והבהוב חד של זיכרון ירעיד את גופי
ואני אפקח את עיני בכאב לעולם ריק ממך.
ואני אזכור.
גפן, לימונים, תאנה ורימון
אשה באמבטיה שהיא לא אני.
אהובי יבנה לי בית, אהובי ישתול לי עץ,
אנחנו נגור על האדמה, יהיו לנו חמישה ילדים
בבוקר שירת הציפורים תעיר  אותנו
(לא אירא רע כי אתה עמדי)
 
ילדתי יונקת ואני בוכה על האדמה שלעולם לא תהיה לי
על הבית שלעולם לא תבנה לי
על המציאות שמתכלה כמו העיתון של אתמול
על  החיים שלנו שגזורים מנייר כרומו
על מוצרי הנייר הפמיניסטים (תזכורת לערימות החפצים המיותרים
לשפע שלא  ביקשתי ממך)
על מגדל הקלפים שלנו שנוטה על צידו
על צלצול הזכוכית המתנפצת
על הריק שמהדהד בלילה
 
אני רוצה אדמה, אדמה ועוד ארבעה ילדים
וזרועות שיחבקו אותי בלילה  וישארו כרוכות סביבי
גם בבוקר.
 
 
צילום : ג`יימי קמפבל
 
 
* "כך חיו, הם וידידיהם, בדירותיהם הקטנות העמוסות והסימפטיות, עם הטיולים שלהם והסרטים שלהם, הארוחות הגדולות בצוותא, תוכניותיהם הנפלאות. הם לא היו אומללים." הדברים, ז`ורז` פרק

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת