44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

נארשצ`יה שיה ספוטקלישמי !

המטוס נוחת בנמל התעופה הקטן של קרקוב. יום שמשי, אפילו קצת חם. גבעות מוריקות סביב, מקצתן דשא ומקצתן חורש. האוטובוס מביא את סילביה ואותי אל הטרמינל, ואנחנו מתפלאים שמניחים לנו לצאת ממנו בלי לבדוק את דרכונינו. נראה שהבדיקה שעברנו בנמל התעופה של פראג מספיק טובה גם בשבילם. אנחנו יושבים לחכות לאוטובוס שיביא אותנו לתחנת הרכבת של נמל התעופה, זו שקראתי עליה באינטרנט. חם. כשהוא סוף סוף מגיע, מסתבר שזו נסיעה של שתיים-שלוש דקות, יכולנו כבר לעשות את זה ברגל. עוד מסתבר, שלא בתחנת רכבת של ממש מדובר, אלא ברציף ותו לא. אין שם איפה להחליף כסף, וברכבת לוקחים רק זלוטי. מה נעשה? נחזור בשביל זה לנמל התעופה? לא צריך הנה באה מישהי, יועצת אמריקנית שחיה ביוון, היא מזהה את סילביה, חיבוקים ונשיקות, ואין בעיה, היא תשלם עלינו את הנסיעה הקצרה לתחנת הרכבת המרכזית של קרקוב.

בתחנה המרכזית הלכנו לאיבוד. זה יום ראשון, הרבה חנויות סגורות, אין כל כך את מי לשאול, ומי שיש, כמעט שאינו מדבר אנגלית. אנחנו נעזרים בשיחון שלי ובתנועות ידיים ומוצאים את חנותו של חלפן המטבעות. תודה לאל, אפילו פתוח אצלו. תחושת הקלה פושה בי, אחרי שאני מסמן וי על המטלה הראשונה שהצבתי לי על אדמת פולין: להחליף כסף. אבל הזמן שייעדתי לטיול בקרקוב חלף עבר לו, וגם היינו עייפים ומעוצבנים מדי בשביל זה. עברנו את המסדרון מתחנת הרכבת לתחנת האוטובוסים, ועלינו על המיניבוס לאושבייצ`ים. המיניבוס, כך אמרו לנו, מגיע ממש עד הרחוב של המלון, ולכן הוא עדיף על הרכבת. יתרון נוסף שלו הוא, שהוא עובר בדרך כפרית ואפשר להתרשם מהנוף.

קראתי באינטרנט שקרקוב יפהפיה, אבל הרחובות שאנחנו נוסעים בהם לא נותנים לזה סימן. בניה נמוכה, צבעי חום ואפור. פה ושם מזדקר מבנה חדש יותר, לא ממש משתלב בסביבה. גם פה עצים ומדשאות פה ושם. הרחובות ריקים בשעת צהריים חמה של יום ראשון. עוברים גשר על אחד מיובלי הויסלה ויוצאים אל מחוץ לעיר. חם, ואין מזגן במיניבוס, רק חלון בגג. הכביש מזכיר לי את כביש 65 בקטע שבין עפולה וצומת גולני. מדי כמה קילומטרים עוברים ליד כפר קטן, לפעמים חמישה ששה בתי חווה קטנים, לפעמים רחוב או שניים. במקומות שבהם המיניבוס עוצר, אני מצלם את הבתים. לא יודע למה אני מצלם, זה לא שהם יפים במיוחד. אולי כדי שיהיה לי קל להיזכר אחר כך.

אנחנו מגיעים לאושבייצ`ים, עושים סיבוב גדול בעיירה, עוברים ליד השער האחורי של חצר המוזיאון. "אושוויץ מוזיאום", כתוב באותיות לבנות על רקע שחור, בשלט קטן שתלוי על גדר עץ נמוכה. המיניבוס ממשיך בסיבוב שלו בעיירה. אחד אחד יורדים כל הנוסעים, ואנחנו נשארים האחרונים במיניבוס. הנהג החביב עושה לנו ג`סטה, ומוריד אותנו בפתח המלון במקום בתחנה האחרונה שלו. עפולה.

הגענו בין הראשונים. בחוץ אנחנו פוגשים כמה מן ההולנדים, שהגיעו לכאן ברכב הפרטי, ובלובי הפצפון של המלון מתגודדים עוד כמה רוסים ואמריקאים. האמריקנית-היווניה שלנו עוד לא הגיעה. רוב האנשים פה נראים די מבוגרים, ולכן בולטת ביניהם אשה צעירה ויפה, בלונדית מיניאטורית שדוברת פולנית שוטפת. היא עוזרת לנו לתקשר עם פקידות הקבלה. מתברר שהיא אחת מאיתנו, ושהיא הבת של יז`י, היועץ שמארגן את הסדנה הזו. הייתי צריך לקחת מיד את המפתח ולעלות לחדר, להתקלח ולהחליף בגדים. אבל נשארתי בלובי, מוקסם מהעושר האנושי המופלא שנפרש לפניי, מתחיל לקשור קשרים.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

* סוף סוף נפגשים !

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת