00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים זה לא הכל...

משפחה בהפרעה.

פורסם במקור ב13 בספטמבר 2008, 10:21
 
היו ימים בהם בשעה מסויימת כבו האורות. כל הנמוכים הלכו לישון.  ולגדולים הייתה עדנה. ושקט על פני סלון.
אבל יום אחד בלי התראה מוקדמת חל מפנה דרמטי. מאד דרמטי בעלילה.
 
זה התחיל עם הבכור. וכעת ממשיך עם האמצעי.
 
יום שישי שליו מגיע. אוכלים ארוחת ערב משפחתית חביבה.
ואז האינסטינקט שלי רוצה לזרז את כולם: "קדימה למיטות יום קשה עבר על כוחותינו". למעט הקטנה אשר בחפץ לב לובשת את פיג`מת הפיות שלה. ומשתרעת עם שמיכה וכרית בסלון. השניים האחרים. (שאימם הטובה מגיעה להם בערך עד הפופיק). מתחילים בהתארגנויות.
 
לבכור יש כבר חברה ואז יש שלישיה לחוצה על המקלחת ונגזרותיה.
 
הטלפונים מטרטרים כל אחד בצלצולו המחריד לשם תאומים. כאשר המוטיב המרכזי החוזר בכל שיחה כזו הוא: "אז מה עושים הערב?".
 
השעה קרובה לחצות. שני בחורים רחוצים מסורקים מדיפי ניחוחות אפטרשייבים רעננים יוצאים למסעותיהם.
האחד שואל את מפתחות המכונית וממריא. השני שואל ממני את האופניים וממריא בתחום המושב. הקטנה כבר כמה שעות מעולפת=ישנה.
 
ח` ואני מתבוננים בגילה ודיצה זה אל זו. ישששש!!! סוף סוף לבד בבית.
 
אנחנו רק מניחים את ראשנו על הכר. וצלצול טורדני מזעזע אותנו. ברור שבימים כתיקנם לא עונים בשעות כאלו...אבל מה אם הילד נתקע עם האוטו על איזה עץ? או משהו בדומה.
 
אני זוחלת אל הטלפון. כי ח` כידוע לוקה בשמיעתו. ובלילה זה אף מחריף. "ש` יצא כבר?" שואל המתבגר מן העבר השני. ואני נובחת משהו בתשובה בנביחה לא משכנעת. שכן המתבגר מן העבר השני חוקר אותי באיזה שעה בדיוק הוא יצא את פתח הבית. והאם יתכן שעל האופניים הורודות שחלפו על פניו דוהר ש`. "הב! הבהב!!" אני עונה בתשובה.
וזוחלת בחזרה למיטתי הממוזגת.
 
איפהשהו באמצע הלילה מישהו דוחק בי לזוז ממקומי : "תעשי לי מקום לידך" אומרת הפיה שלידי. "תחבקי אותי. לא ככה. ככה". (אלוהים עד איזה גיל היא תינדוד בלילה בין המיטות. ומי חינך אותה בכלל?).
 
אני נרדמת וחולמת חלומות מוזרים. אפשר אף לומר אפוקליפטיים במהותם.הבית מטלטל שוב ברעידת אדמה בלתי צפויה. אני מתיישבת בבהלה במיטה זיעה קרה אופפת אותי. "מזל ,חלמתי חלום". אני מרגיעה את עצמי. אך משום מה רעידת האדמה ממשיכה. מסתבר כי נפיל הבית הולך על בהונותיו. מחדרו למטבח. שם נפתח המקרר (בשקט!!!) ומשקה קר נשאב לגרונו באבחת נשימה. קרקוש כלים (שקט. שקט מאד!!!) מרעיד שוב את הלילה. מישהו רעב ואוכל בארבע לפנות בוקר שניצלים!!!!.
קולות צחקוקים מהוסים נשמעים (בשקט). והשקט כה רב עד שהוא דופק ודופק בראשי ובראשו של ח`.
 
עכשיו הגיעה שעתו הגדולה של ח`. בעיניו הטרוטות ותחתוניו החדשות הוא מגיח למטבח ומרביץ שאגה על לחשני הבית. "מה עשינו????" פוערים הבליינים עיניים עירניות. "מה עשינו???" מחקה אותם ח` (אשר כפי שהקורא הנבון ניחש אולי. לא במיטבו). "חכו לבוקר. תראו איזה השכמה אני מסדר לכם בשש אפס אפס".
 
"באמת????" אני שואלת את ח` בדיצה. שמחה על כך שהוא עומד לנקום את נקמתי בפורעים. "בטח!!!" עונה לי ח` נישא בחדווה על גלי שמחתי המהולים בהערצתי.
 
בבוקר כשאנחנו מתעוררים עייפים משנת הלילה העליזה.
אני מטלטלת את ח` בסיפוק ובשמחה. "נו????" אני שואלת בקול זדוני. "מה?????" מביט עלי ח` ועושה עצמו כלא מבין.
"ההשכמה". אני מסיתה אותו לבצע את הנקמה המתוקה. נקמת ההורים המוטרדים. "לך על זה!!! אני מאחוריך". שוב החווה שאני מדיחה לדבר עבירה.
"מסכנים" אומר טוב הלב שהוא. "לא ישנו כל הלילה...."

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

83 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל shahf11 אלא אם צויין אחרת