44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

פשפראשאם, צ`י מוביש פו אנגיאלסקו ?

האתגר המרכזי בסדנה בינלאומית כזו, אם צולחים את מחסומי השפה, הוא לא להתייחס לכל אחד כאילו הוא הנציג הרשמי של הארץ ממנה בא. לא להעמיס עליו את ההיסטוריה של עמו, בפרט את הפרק הנוגע למלחמת העולם השניה, ולתבוע ממנו שייקח עליה אחריות. לא שזה רע לקחת אחריות, להיפך. אבל זה צריך לבוא מבפנים, לא כתביעה מבחוץ. צריך גם לזכור, שברוב המקרים האנשים שבאים לסדנאות האלה הם האנשים הכי נאורים והכי מיטיבים שיש לארצות האלה להציע. מובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל זה הכלל. אבל יש זמנים ומקומות שבהם יש מצב לדיבור כזה ויש מי שמוכן לשמוע אותו. הנה מה שיכולתי לומר שם לכמה אנשים.

אלזי היקרה

ביקרתי בארצך פעמיים בשנה האחרונה, תחילה בברלין ואחר כך בבוואריה. וזה, אחרי שבמשך כל חיי הבוגרים אחזתי בעמדה הטהרנית האומרת "כף רגלי לא תדרוך שם". היו כמה תהליכים שקרו במקביל והביאו אותי לנטוש את העמדה ההיא. מצד אחד, החיים חבטו בי כמה חבטות ואלצו אותי לעשות כמה בחירות בין רע לגרוע. אחרי שעשיתי את הבחירות האלה, כבר לא יכולתי לראות את עצמי כטהור וצדיק יותר מאחרים. מצד שני, דברים שקראתי ושמעתי הכריחו אותי להכיר בדרך הארוכה והמשמעותית שעשו הגרמנים מאז נפילת הרייך השלישי.

כשטיילתי בברלין, התפעלתי מהחופש שיש לטורקים ברובע קרויצברג לחיות חייהם לפי הבנתם. התפעלתי משלטי הזיכרון ליהודים הנרצחים שפזורים בכל מקום. התרגשתי כמו ילד מזה שיש רחוב על שם בן גוריון ליד פוטסדאמר פלאץ ועוד אחד על שם יצחק רבין מול הטירגארטן. חשתי שאני רצוי שם. בכמה בירות אירופאיות יכול תייר יהודי ישראלי לחוש רצוי בימינו? בין שני הביקורים שלי אצלכם בקרה אצלנו ראש הממשלה שלכם ונשאה נאום בכנסת. ויפה דברה. אפילו התחילה בעברית. אנחנו זקוקים לבעלי ברית כמוה. וכמוך. אני לא יכול להעניק לך סליחה על פשעי הגרמנים נגד היהודים. אחרי שחיית בירושלים בתקופה האחרונה, אני מקווה שיהיה לך השכל לא לבקש. אבל אני יכול לאהוב אותך. לא רק כבן אדם פרטי, גם כגרמניה.

אמילי יקירתי

אני צרכן כבד של טכסטים שנוצרו על אדמת האי הבריטי. סרטים, מוסיקה, ספרים. רק השבוע סיימתי לקרוא את "כפרה" של איאן מקיואן, ספר שמתעכב בפרוט מצמרר על הסבל הרב שסבלו בני עמך במלחמת העולם השניה. הספר גם כתוב נפלא, אגב. לפני שנתיים כתבת בפורומים של ייעוץ הדדי, שאת מתביישת בבריטניה על שלא פתחה את שעריה בפני כל היהודים שברחו מאירופה ועל שלא עשתה די כדי לשבש את תעשיית הרצח של הגרמנים ועוזריהם.

אני כתבתי לך אז, שראוי לך להיות גאה בבני עמך, שבמשך חודשים ארוכים ונוראים עשו למען העולם החופשי יותר מכל עם אחר, אולי פרט לסרבים. ובניגוד לסובייטים ולאמריקנים, הם עשו זאת מתוך בחירה. הסובייטים והאמריקנים נכנסו למלחמה רק אחרי שגרמניה הכריזה מלחמה עליהם. הבריטים הכריזו מלחמה על גרמניה והתמידו בה, למרות שהייתה להם האופציה לא לעשות זאת, ואולי זה אפילו היה להם משתלם בסופו של דבר. והרי זה אחד הדברים שאנחנו אומרים לתלמידים שלנו בקורס יסודות, שיעשו את הדבר הנכון ולא את מה שנח.

אפשר, כמובן, לומר שהנכונות הבריטית ללחום בגרמניה לא באה מאידיאלים נשגבים אלא מתוך לאומנות נבובה או מתוך רצון להגן על נכסי האימפריה, מניעים שכיום אולי היה מי שימתח עליהם ביקורת. הטהרנות הזו מעצבנת אותי, אני חייב לומר. לדידי, מוטב לעשות את הדבר הנכון מהסיבה הלא נכונה, ולא להימנע מעשייתו כדי להישאר טהור וצדיק.

בשנים האחרונות נשמעים אצלכם שם קולות מעציבים, ודווקא בחוגים הפוליטיים שאת משתייכת אליהם. ההתבטאויות האנטישמיות הכי מגעילות מגיעות מהאי הבריטי. כל היוזמות להחרים ישראלים מגיעות מכיוונכם, יש אצלכם התנכלויות לישראלים ברמות שונות. נראה כאילו יש אצלכם מי שיש לו רגשי אשמה על העבר הקולוניאלי, והוא משתמש בנו כדי להרחיק את עצמו מן העבר הזה. תסלחי לי שאני קצת נזהר ממך. אני לא יכול להיות בטוח שלא יצא ממך איזה רגש אשמה כזה בצורת התקפה על ישראל.

יז`י, אישי הטוב

במקומות שבהם גדלתי, פולניה הייתה שם לארץ רחוקה, שממנה באים אנשים מבוגרים עם הרבה צרות ומכאובים. כמו אמא שלי, למשל. היא אף פעם לא סיפרה שום דבר על הארץ שממנה באה, אבל במסמכים הרשמיים היה רשום שהיא באה מפולניה, וגם בעמוד הראשון של אלבום התמונות הראשון שלי, לצד ארץ המוצא של אבא ומשקלי בעת שנולדתי. עד היום אנחנו לא יודעים בדיוק מאיפה היא. רובנה? סארני? לודז`? לכל אחד היא אמרה משהו אחר.

הייתי בן עשר כשנחשפתי לראשונה לקיומם של פולנים צעירים ונמרצים. אלה היו שחקני נבחרת הכדורגל המלהיבה שלכם, שהעיפו את אנגליה במוקדמות מונדיאל 1974 והגיעו עד חצי הגמר. הייתי מאד בעדם, וספגתי על זה קיתונות של בוז בכיתה ובשכונה. איך אתה יכול להיות בעדם אחרי כל מה שהם עשו לנו. האהדה שלי לנבחרת שלכם הוסיפה רובד לדימוי שלי כילד מוזר וחריג. במדת מה, גם הנסיעה שלי לסדנה הזו מעוררת סנטימנטים דומים. השתגעת ? דווקא לשם ?

אכן, יש לי רגשות מעורבים ביחס לארצך ולעמך. יש לי כעס גדול על הכנסיה הקתולית, שבמשך מאות שנים חינכה לשנאת יהודים. יש לי הערכה גדולה למחתרות הפולניות שפעלו נגד הכיבוש הגרמני. יש לי כעס גדול על האספסוף הפולני, שעלץ ושמח למראה היהודים המובלים אל מותם, לפעמים גם התנדב לסייע. יש לי הערכה עצומה כלפי כל מי שסיכן את חייו כדי להסתיר ולהציל יהודים. אין לי כעס כלפי אלה שעמדו מהצד. אני די משוכנע, שגם אני הייתי עומד מהצד במקומם.

יש בי סלידה מהרחמים העצמיים שעולים מחלק מהטכסטים שבני עמך מייצרים ביחס להיסטוריה שלכם, גם ביחס לכיבוש הגרמני וגם ביחס לכיבוש הסובייטי. כנראה בין היתר משום שהם מזכירים לי את הרחמים העצמיים של בני עמי. אבל עם חלק מהטיעונים שלכם אני חייב להסכים: אין זו אשמתכם שהגרמנים בחרו בארצכם להיות רמת חובב של אירופה, האתר שבו הם החליטו לקבור את מה שהם ראו בתור האשפה של אירופה, כלומר אותנו.

יש בי התפעלות גדולה מיצירותיהם של אמנים פולנים דגולים, במיוחד מהקולנוע של קישלובסקי. תמהני, אם הדמויות בסרטים שלו מייצגות נכון את ההוויה הפולנית. אני שומע את הקולות שעולים מפולין הרשמית של היום, ויודע שהאליטה השלטונית והכלכלית בפולין היא אחת הידידות הטובות שיש לנו, היהודים הישראלים. אחת הידידות המעטות, יש לומר. אני מניח, שגם אתה ואני יכולים להיות ידידים טובים.

אנה, רחימאית

את מדינת ישראל הקימו עולים מרוסיה. הישראלים הראשונים, עוד בטרם היות מדינת ישראל, שפת אימם הייתה רוסית. האנשים האלה כתבו את הטכסטים המכוננים של הציונות, והיו הדמויות המיתיות שבמרכזם. במובנים רבים, זה קבע את דמותה של מדינת ישראל עד היום, לטוב ולרע. כיוון שנולדתי וגדלתי כאן, זה קבע גם את דמותי. זה חלק ממי שאני. השפה הרוסית נשמעת תכופות ברחבי ישראל. במקום העבודה שלי, למשל, היא יותר נפוצה מן האנגלית. השפה הרוסית מלווה אותי מגיל צעיר, מאז העליה הציונית הגדולה בשנות השבעים, שהביאה לכיתה שלי לא פחות משבעה ילדים דוברי רוסית: נדיה, ברטה, שלום, אלכסנדר, ארקדי, בני ואיז`ה. על חלקם אני יודע, שהם לא היו מרוסיה אלא מאחת הפרובינציות של האימפריה הסובייטית, אבל הם דברו ביניהם רוסית, ובשבילנו הם היו "הרוסים".

כילד, קיבלתי מסרים סותרים ביחס לאימפריה הסובייטית. ארצות הברית הייתה הארץ של הטובים, גרמניה הייתה הארץ של הרעים, וברית המועצות הייתה גם וגם. קראתי בעתונים על אסירי ציון הסובלים בכלא הסובייטי ועל תמיכתה העקבית של ברית המועצות במדינות ערב, אבל בספרים קראתי על תמיכתה של ברית המועצות בהקמת מדינת ישראל, ובעיקר על עמידת הגבורה של הצבא האדום נגד הפולש הגרמני.

אני חושב שעד היום יש בי הכרת תודה לחיילים של סטאלין, שנשאו בעיקר המאמץ המלחמתי וששחררו את אחרוני השורדים ממחנות המוות. יש בי אפילו הכרת תודה לסטאלין עצמו, על אף כל הפשעים שבוצעו בהנחייתו ובהשראתו. הצבא האדום, בהנהגתו האכזרית, היה זה שהרס את הרייך הגרמני השלישי. אילו זה היה תלוי באמריקנים, אולי מלחמת העולם השניה הייתה נמרחת כמו המלחמות בויאטנם ובעיראק. אולי גם היו לה אותן התוצאות. ואז לא הייתי כאן כדי לכתוב את המלים האלו.

היה מעניין אותי לשמוע כיצד האימפריה הסובייטית נראית בעיניים שלך. האם את רואה אותה כשלטון כיבוש שנכפה על עמך, או כמשהו שעמך יצר וחולל, לטוב ולרע. אנחנו היהודים רגילים לחשוב על עצמנו כעל עם של שוחרי טוב, שמביאים אך ברכה לכל מקום שאליו הם מגיעים, אבל האמת צריכה להיאמר: ליהודים היה חלק משמעותי מאד בהקמת האימפריה הזו, וגם בפשעים שהיא בצעה נגד עמך ונגד שאר העמים שהיו תחת שלטונה. טרוצקי היה יהודי, זינובייב היה יהודי, קגנוביץ` היה יהודי. אני לוקח אחריות על פשעיהם, ואם זה עוזר במשהו, אני מוכן גם להתנצל עליהם.

הילארי דארלינג

את באה מן המדינה שנחשבת למעצמה החזקה בעולם, עד לא מזמן נחשבה למעצמה היחידה. לכל אחד כאן יש דעות ביחס למדינתך ולעמך, לכל אחד יש רגשות וציפיות ביחס אליהם. זו נקודת דמיון בינינו, כמובן. ויש גם נקודת שוני בינינו. המבט של אחרים על עמי ועל מדינתי מבוסס על טכסטים שנכפים עלי, כתבי הקודש של שלוש הדתות המונותיאיסטיות מחד וחיבורים אנטישמיים מאידך. המבט של אחרים על עמך ועל מדינתך מבוסס על טכסטים שאתם מייצרים ומפיצים ביעילות ברחבי העולם המתועש, דרך סרטי קולנוע, דרך סדרות טלביזיה, דרך ספרות אינסטנט, דרך האינטרנט.

דרך כל הערוצים האלו עובר המסר, שהאמריקנים יצאו למלחמה באירופה כדי למגר את אימפריית הרשע הגרמנית. אני יודע שזה בלוף. האמריקנים אפילו לא הכריזו מלחמה על גרמניה. גרמניה היא שהכריזה מלחמה על ארצות הברית, כאות סולידאריות עם יפאן, בעלת בריתה. עוד מסר שעובר הוא, שהאמריקנים הם שהכריעו את מלחמת העולם השניה באירופה, שהנחיתה בנורמנדי היא הדרמה הגדולה של המלחמה הזו. אני חושב שזה בלוף. ממה שאני קורא ושומע, האמריקנים דחו כמה שרק אפשר את העימות הישיר עם הגרמנים, שהם החליטו לפלוש לצרפת רק כשהתעורר אצלם החשש שהצבא האדום יכבוש את כל אירופה. עד אז הם העדיפו להתקדם בצעדים קטנים מסיציליה צפונה. מה יש למהר? אז ימותו בינתיים כמה יהודים? באמת עצוב מאד. תנחומינו למשפחות.

האמריקנים לא הכריעו את המלחמה, למרות שאין ספק שהם היו המרוויחים העיקריים ממנה. מצד שני, אני לא מקבל את הממבו ג`מבו הפוסט-סובייטי על אמריקה המרושעת, שכל מה שמנחה את פעולותיה בעולם הוא תאוות בצע בכלל ותאוות נפט בפרט. אני לא נאיבי, אני יודע שגם זה קיים, אבל בתור מפתח יחיד להבנת פועלם של האמריקנים בעולם וכקריטריון להערכת פועלם, זה פשטני וזה לא מספיק. זה לא מספיק כדי להסביר את תרומתם של האמריקנים לשיקום אירופה אחרי המלחמה, וזה לא מספיק כדי להסביר את היחס הידידותי שלהם לישראל מאז אמצע שנות הששים.

אז אני רוצה להבטיח לך, שממני לא תשמעי את הממבו ג`מבו הזה. עם כל הביקורת שיש לי על ארצות הברית, אני חושב שבסך הכל הבאתם לעולם יותר תועלת מאשר נזק, ושארצות הברית היא כנראה האימפריה הראשונה בתולדות האנושות שעליה אפשר לומר את זה. יש לכם הרבה במה להשתפר, אבל גם הרבה במה להתגאות.

דיוויד דארלינג,

אתה, אל תעשה לי פה קולות של אמריקני. אתה יהודי-אמריקני, וזה יצור שונה לגמרי. יצור ראוי לאהבה ולהוקרה, יצור שהביא הרבה ברכה לאנושות, אבל יצור שונה לגמרי. אם תרצה, והאמת, די ברור לי שאתה רוצה, אני יכול להפנות אותך למשהו שהתחלתי פעם לכתוב על היחס שלי ליהודים-אמריקנים. אבל כשאתה מתחיל משפט ב"אנחנו האמריקנים", סלח לי על שאינני יכול לקחת אותך ברצינות.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

* סליחה, את\ה מדבר\ת אנגלית ?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת