00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים זה לא הכל...

שלום שלום שלום כתה א`!!!!!

פורסם במקור ב25 באוגוסט 2008, 10:00 
 
(מכתב דמיוני של ילד העולה לכתה א` )
 
 
תסתכלו על עצמכם. מי מתרגש יותר אתם או אני? נראה לי שאתם.
כן, אני יודע. יש לכם זכרונות לא נעימים מהמורה ציפי או ריקי או שולה שלכם. אתם זוכרים איך המורה כעסה עליכם לפני כולם. והעמידה אתכם בפינה ליד הפח. אבל הזכרונות שלכם אינם החוויה שלי.
 
ביקרתי בכתה א` עם ילדי הגן בסוף השנה שעברה. המורה נראתה חייכנית ורגועה. הילדים ציירו,צבעו, כתבו. ושוחחו בינם לבין עצמם. כמו שאנחנו עושים בגן.
 
איך הם ישבו? מה זאת אומרת אמא? הם ישבו על כסאות ליד שולחנות. די דומה לישיבה שלנו בגן. טורים טורים את אומרת? זה מה שאת זוכרת? לא, לא ראיתי שהילדים יושבים בטורים.
 
מה זאת אומרת איך מדברים? מרימים אצבע ומקבלים רשות דיבור. ואם ילד רוצה לצאת לשרותים יש לו איזה סימן למורה כדי שהיא תדע איפה הוא (בכל זאת בית ספר הוא גדול אז שהמורה לא תדאג). לא אמא הוא לא צריך לחכות עד ההפסקה כדי ללכת לשרותים.
 
למה את צריכה להתקשר כבר למורה? עוד לא התחילה שנת הלימודים. את דואגת? ממה ??? אמא אבא, תסמכו עלי קצת. תנו לי קרדיט. אולי בעינכם אני נראה אפרוח זהוב פלומה. וקצת חסר ישע. אבל אני דווקא בטוח ביכולות שלי להסתדר. הרי הייתי כבר בין ילדים והסתדרתי. אל תעשו בשבילי דברים שאני יכול לעשות למען עצמי. כאשר אתם פונים למורה בכל נושא ועיניין בשמי. אני לוקח צעד אחורה כי אני מבין שאתם עדיין לא סומכים עלי. שאתם חושבים שאני עוד קטן. ואני מאפשר לכם לעשות את מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב, לדאוג לי ולצרכי.
 
אמא את מסדרת כבר שבועיים את התיק הענק שקנינו. סופרת את העפרונות. המחברות והמחקים. אבל תני לי. למדי אותי פעם אחת ואחרי זה תני לי להתארגן לבד. (מקסימום אם קשה לך תציצי בתיק שלי אחרי שאשן). מה יכול לקרות בעצם? אולי אשכח משהו? אז אתמודד. תסמכי עלי יש לי כוחות ויכולות עצומים להתמודד.  ו...לא את לא צריכה להתקשר בבוקר למזכירות בית ספר לדבר עם המורה ולומר לה שאני לא אשם אבל שכחתי.. תני לי, לבד.
אני אסתדר איתה. אני בטוח.
 
אמא אבא, לא נורא אם חזרתי היום נסער מבית הספר בגלל הריב עם נועה או דן. אתם יודעים. אנחנו הילדים פותרים בינינו את הבעיות די בקלות. בניגוד למבוגרים אינינו נוקמים ונוטרים. אנחנו שוכחים. אתם לא חייבים להתקשר בצהריים למורה כדי לשתף אותה ב"תקרית האלימה". כי לפעמים אנחנו הילדים גם רבים וגם לא מסתדרים. אבל כך אנחנו לומדים להתנהל בעולם. ולא כל מריבה היא "התעללות בילד". אמא...תרגעי!!!
 
כן, יש לי שעורי בית. למה את לחוצה אמא. אני אכין אותם. תני לי דקה לפתוח את המחברת. להזכר מה המורה הסבירה. אני אזכר. הרי לא נתנו לי שעורים שלא אוכל להתמודד איתם. ואם לא אוכל ואהיה במצוקה. אל תדאגו מבטיח שאתם הראשונים שתדעו . כן. אני עוד מתקשה לכתוב בתוך השורה. אבל זה עניין של תרגול לא? מה עושים כשנגמרת השורה? ואם התחלתי מילה והגעתי לסוף השורה מה לעשות? למה אתם צוחקים. זה ממש לא היה ברור לי שעוברים שורה. כל כך נלחצתי. שניסיתי להכניס את כל המילים לשורה אחת. ואחרי זה? איך אדע לאיזה דף עוברים? אה..מיד לזה הבא אחריו? אתם צודקים כל כך הגיוני. וספרות כותבים משמאל לימין. הפוך מאותיות? וואו תודה שאתם מסבירים לי. כי אלו למשל דברים שלכם ברורים אבל לי ממש לא.
 
אמא אני לא במשבר. זה שהיום בא לי להתפנק בבית לא אומר שאנחנו צריכים להתייעץ עם יועצת בית ספר. מותר לי לפעמים לא? לכם לא קורה שלא מתחשק לכם לבא לעבודה? ואז ...אתם הולכים ליועץ המשרד או המפעל שלכם????
 
אני עוד בתהליך של רכישת הקריאה. אות מצטרפת לאות. והתנועות, והצלילים. לפעמים זה כל כך מבלבל. ולכן אני צריך לתרגל את המיומנות. בהתחלה אני קורא לאט לאט. כי אני צריך לשחזר ולזכור מה זה אומר כל הסימנים האלו מעל ומתחת לאותיות. אל תאיצו בי. אני אעשה את החיבורים ואת הקישורים. זה שתגידו לי "נו, תקרא מהר יותר מה הבעיה?" לא יגרום לי לקרא מהר יותר. האימון והתרגול בקריאה יקדמו אותי, ויום אחד כל האסימונים יפלו והפענוח יהפוך לאוטומטי. אבל תנו לי הזדמנות. אני רק יומיים בכתה א`.
כן, ורציתי לומר לכם. שהכי אבל הכי אני שונא. שאתם כבר לא רוצים להקריא לי ספרים. שונא שאומרים לי "אתה גדול. אתה בכתה א`. תקרא בעצמך".  כי בשבילי סיפורים וספרים באים בתודעה עם פינוק עם בטחון עם אהבתכם. שנים הקראתם לי סיפורים לפני השינה. שנים התכרבלתי בזרועותיכם ונהניתי להקשיב לקולכם המספר. אז אל תגזלו את ההנאה הזו ממני עכשיו. אני עדיין רוצה שתקריאו לי. זה לא ימנע ממני לקרא בעצמי. להפך. זה ממש מעודד אותי לקרא ולייצר לעצמי את החוויה שבאה עם כל הנעימות הזו של ה"ביחד" איתכם. גם אל תאמרו לי "משעמם לך? קח ספר". כי אז אני מפתח כבר רתיעה וסלידה מן הספרים האלו שדוחפים לי בכל רגע נתון שלא יודעים מה לעשות איתי.
 
עוד שבוע בדיוק. אני אתחיל במסע הפרטי שלי. תיק ענקי על הגב. תיק שידגיש בעינכם עוד יותר את היותי "הילד הקטן שלכם". אני רוצה ללבוש את החולצה הכי אהובה שלי ביום הראשון. ואל תגידו לי . "בוב ספוג. ממש לא חגיגי מספיק ליום הראשון". כי בעיני הוא כן. והחולצה הזאת האהובה נותנת לי לחוש בטחון במקום החדש. ונראה לי שאני ממש יפיוף אמיתי כאשר אני לובש אותה.
 
אז עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם. "שטויות הילד שלנו מדבר". איך נשליך אותו לעולם האכזרי והלא מוכר. ונביט מנגד. אז זה לא מה שרציתי לומר לכם. רציתי לומר לכם שממש אל "תשליכו אותי". תהיו שם בשבילי. כשאבקש וארצה. תנו לי לחוש שאתם סומכים עלי, על כישורי החברתיים. ועל היכולות שלי להדבר ולהביע את עצמי. אם אהיה במצוקה. או במצב של חוסר אונים. ארצה ואף ארצה מאד שתהיו שתתווכו לי את העולם שתסייעו. אבל תנו לי להתנסות. תשכחו את כל העוולות שנעשו לכם כשהייתם ילדים. כי אתם זה לא אני ולהפך. אנחנו יחידה אחת אך נפרדת. תנו לי למצא את דרכי. בסיוע שלכם.
 
בשבוע הבא נקום ביחד בבוקר ונתכונן לטקס, ליום הראשון בכתה א`. קבעתי כבר עם חבר שנשב ביחד. ואני מתכוון להכיר עוד חברים בביצפר. זה יהיה נחמד עם תגיעו איתי יום לפני ותראו לי איפה השרותים, איפה חדר מורים, איפה המגלצ`ה בחצר. כי מרוב התרגשות אולי אשכח. אשתדל להפרד מכם כמו "גדול". אבל אם אתקשה תוכלי להשאר איתי עוד קצת אמא? בבקשה????
 
(מוקדש באהבה רבה לכל ההורים אשר עולים השנה לכתה א`)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

70 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל shahf11 אלא אם צויין אחרת