00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

אז נסעתי לתורכיה

23/08/2008
ההחלטה לנסוע לתורכיה התקבלה בניגוד לרצוני. כופפו את ידי, כמו שכבר כתבתי. קודם כל אני לא אוהבת לטוס. אני מקבלת כאב ראש בחלל הסגור. בנחיתה נוצר לי לחץ באוזניים שעובר לי רק אחרי שעות. חוץ מזה, הטיסה כרוכה במעבר במקום מלא פיתויים מיותרים שנקרא דיוטי-פרי. נסעתי, אז צריך להביא שוקולד לעבודה ושוקולד להורים ומשהו קטן לשכנה ואיזה קשקוש לאחיינים. נכון, זאת לא חובה, אבל זה ככה.
 
אני העדפתי חופשה בארץ, אילת אם אפשר. בלי טיסה שזה כבר יותר עדיף בשבילי. חופשה במלון מצויין באילת היתה עולה לי אותו דבר כמו תורכיה. "אבל זה חו"ל", אמרו המתנגדים. ממש לא שיקול בעיני. אפילו היו עשר דקות שחשבתי שהגלגל מתהפך לטובתי. אבל גלגלי העיניים של בני הגדול הפכו לחותמות דרכון, כמו דולרים בסרטים מצויירים.
 
"חותמת בדרכון עושה לי את זה", אמר הנער שהדרכון שלו לא היה מבייש איש עסקים עם מנוי בטרקלין הוי.אי.פי. האופוזיציה הפכה לקואלציה רחבה, כאשר ילדיה של חברתי שנסעו לחו"ל רק פעם אחת הצטרפו אליו. אז נסענו לחו"ל. ז`תומרת לתורכיה.
 
מה אומר? סבלתי אבל עבר לי. לאחר תשע שעות של נסיעה ברכב (לשדה התעופה), באוטובוס (מטרמינל אחד לטרמינל שלוש), במטוס, באוטובוס (משדה התעופה למלון) הגענו. את פנינו קיבלה אווירה חמימה ורומנטית. חמימה כי חוסכים במיזוג ורומנטית כי חוסכים באור. מסתבר שבתורכיה, ממזגים בצורה ממודרת. בחדרים המיזוג פועל בין שבע בבוקר לעשר בבוקר ובין ארבע אחר הצהריים עד שתיים לפנות בוקר. בלובי המיזוג מתחיל לפעול רק בעשר בבוקר ונסגר באחת עשרה בלילה. בחדר האוכל גם מווסתים אותו. את האור במסדרונות מכבים באחת עשרה בלילה ואז אפשר להכנס לחדר רק אם מוצאים את חריץ הכרטיס באמצעות מישוש. בקיצור, חסכניים.
 
המדריך הישראלי מטעם חברת התעופה אמר ש"ככה זה בכל המלונות". אמרתי שהייתי בתורכיה לפני כמה שנים ולא זכרתי שחסכו לי במזגן או באור. "מה שהיה לפני כמה שנים..." אמר תוך גלגול עיניים ואני הבנתי שבעצם אין לו מה לומר. בינינו, זה לא היה נורא. כלומר, בעשר ממילא ירדתי לאכול ארוחת בוקר, ובשתיים, במקום לנוח בחדר ישבתי בלובי. אז התאמתי את עצמי למזגן. אלה היו חמישה ימים שקטים של אוכל (לא עליתי גרם) ומנוחה. קראתי שני ספרים, שחיתי קצת בבריכה. הייתי גם בים, אחד מיתרונות המלון שממוקם ממש על שפת הים התיכון.
 
קלפטה כתבה לי בתגובה שאכתוב על הישראלים. אז אין הרבה מה לכתוב. לא ממש ידעתי מי ישראלי ומי לא. היו גרמנים, רוסים, יפנים (או סינים, או קוראנים, אני לא מבדילה לפי העיניים) ותורכים. גם ישראלים שזיהיתי רק כי פתאום הם אמרו משהו בעברית. רק פעם אחת, בחדר אוכל, מישהי עקפה את התור לאבטיח. לא בדיוק עקפה רק איגפה מהצד כאילו לא שמה לב. ישראלית בהחלט. התור היה ארוך ואני הייתי כבר קרובה וברגע שהיא עשתה את זה, הגרמני מאחורי חטף קריזה ועקף בגסות את כולם. אז אמנם היא היתה חוצפנית אבל הוא היה בהמה.
 
אבל מה שבאמת הכי הפריע לי היה היחס של הצוות במלון. כשהגענו, קיבלנו רק כרטיס מפתח אחד. "אני צריכה שניים", אמרתי לה. התווכחה איתי אבל לא ויתרתי. אחר כך חזרנו כל פעם לקבלה כי אחד מהמפתחות לא פתח את החדר. בסופו של דבר אחד מפקידי הקבלה הנחמדים יחסית אמר שאביא את שני המפתחות ביחד כי מגנוט של כל אחד מהם בנפרד מבטל את השני.
קיבלנו גם כרטיס מגבת. אותה אחת שהדיינה איתי על המפתח, מרימה את הכרטיס באוויר ואומרת בכל חמור ששווי הכרטיס הוא 25 יורו במידה ולא נחזיר אותו. אני מבינה את הצורך שלהם בשליטה על הציוד שלהם והרצון שלהם שלא יקחו מגבות הביתה אבל מכאן ועד להתנהג אלי כגנבת פוטנציאלית? היו עוד כל מיני דברים קטנים שחידדו את התחושה שלי שאני לא חוזרת לשם. בטח לא למלון הזה שהוא מלון חמישה כוכבים עם כל מה שכרוך בתואר הזה.
 
מה גם, שרק לפני חודש הייתי באילת וההבדלים לטובת אילת בלטו לי בגדול מול העיניים. הדבר היחידי שהיה זהה, החדרניות, שלא יכולתי לתקשר איתן בשום שפה חוץ משפת האם שלהם ופנטומימה.
 
אם אני משאירה את היחס בצד, היתה בסך הכל חופשה נחמדה.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת