00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחבואים

צפלין - ספר חדש ושווה

 

"זרם חשמלי, אורב ומזמין" (עמ`  75)

תמר וייס/ צפלין (כתר 2008)

 

כשקוראים ספר שכתבה חברה (זה לא קורה לי הרבה, אבל מדי פעם), הרבה יותר קשה לכתוב ביקורת. לא בגלל שאני חייב לכתוב משהו טוב, אלא בגלל שאני קורא את הספר באופן קצת אחר.

אתם יודעים איך זה ז`אנר הפרוזה. סופרים כותבים רק על עולמם, אוטוביוגרפיה מתוקנת ומועשרת.

 

אז כשתמר הוציאה את "צפלין", שחוץ מדיון על השם (האלטרנטיבה הייתה "לואיזה וספינת האוויר") לא הכרתי עד עתה, קראתי בשקיקה, אבל באי נוחות. הזו נעמי? כל הזמן עסוקה בזוגיות, רואה שֵדִים פה ושם, עושה סקס מרומז וסוער? כנראה שכן.

בשיחה עם הסופרת היא טענה ששתי הדמויות, היא והבעל, הם צדדים שלה. ניחא, לא תמיד הסופר יודע מה הוא עושה.

 

אז קראתי. צפלין הוא סיפור של שבוע בחיי נעמה וישי, זוג צעיר, דתי במידה, שגר במודיעין. ישי עובד בהיי-טק, נעמה מחפשת עבודה, ויום אחד, אם היא תמשיך לשכוח לקחת גלולות, תהיה לה ילדה קטנה. הספר בנוי מקטעים לא ארוכים בהם הדובר מתחלף – פעם נעמה ופעם ישי. לנעמה יש גם משפחה פעילה, כולל סבתא קרובה במיוחד. לא רק חיי נפש יש שם; זהו שבוע של הגשם הראשון, ונעמה חווה אובדן ושיטוטים בעיר מגוריה הבדויה.  

 

הסיפור נכתב בדיוק, במילים הכי נכונות: בדיוק מה מרגישה נעמה, מה חושב ומתכנן ישי (האם הוא יעזוב את נעמה?). נעמה נכנסת לפרטים הקטנים של שגרת יומה. המיגרנה שמלווה את הקיום ואת בן הזוג הדואג, הדד ליין בעבודה, היחסים המורכבים של המספרת היפה מדי עם אחיותיה. הפחד מאובדן המשהו היפה שנרקם בבית החדש שבנינו לעצמנו. הפרטים האלה יוצרים את הערך המוסף של הספר – היכולת לשקף זרם תודעה במלאות ובזרימה נעימה. שלא כמו אצל ווירג`ינה וולף, זו לא רק ספרות טובה, זה גם מרתק.

 

חיפשתי גם אותי, אחרי הכול, מה הם חיים בלי חברים? אז יש את ירון, חבר של נעמה שצץ פה ושם ומורכב משלל חברים במציאות. אותי לא מצאתי, חוץ מסיפור על לילה אחד שירון ליווה את נעמה לבית-החולים וחיכה לה בזמן שהיא פגשה לראשונה גניקולוג, בשלוש לפנות בוקר, במסדרון ריק ומפחיד במחלקה בה בודקים מה קורה בבטן. הייתי שם, ואפילו לא ראיתי מה קורה לה שם בפנים.

 

אם תרצו, זה גם סיפור רליגיוזי. למסַפר (כאמור, יש מספר ומספרת) יש יחסים מורכבים עם הדת ועם אלוהיו. לפעמים מתפלל, לפעמים מבקש בקשות, בדרך כלל תוהה על מידת מחויבותו להלכה, ואיך יחנך את בתו להיות חלק מהעולם המשונה שצריך בו לכוון שעון שבת, ואם שוכחים צריך לשבת בחושך או לרמות קצת. הצצה לעולם אחר, מעניין ולא טריוויאלי.

 

הבן זוג שלי מוסיף: "אהבתי את הפיוטיות ואת השירה בפרוזה שבספר. ניסיתי לא לחפש מוטיבים ביוגרפיים אלא לקרוא את זה כְּמה שזה – סיפור בדוי על שני אנשים". אני הרמתי ידיים וקראתי את זה כסיפור על שני חברים טובים שלי,  מין סיפור שכזוג צעיר בעצמי התחברתי אליו.

 

 

פיסקת פתיחה שמדגימה את רוח הספר:

 

"בבית בו גדלתי לא היו וילונות. אבא ואמא העדיפו תריסי פלסטיק פונקציונליים. לכן, רק לאחר שנישאתי לאיש, וגם בניתי עמו בית, גיליתי צורה נוספת שבה מתגלמת רוח של בוקר: בד מתקמר, מתענג על תפיחה מלאת ריק, היריון מדומה. יכולתי להביט בוילון ולחשוב: הנה, כמו בספר. הרי זהו הדיוק תיאור-שבת-בבוקר-משעמם שעליו הייתי מדלגת, קוראת ברפרוף, בעיניים דוהרות הלאה, כי לא הכרתי. ועכשיו – כמה יפה.

שבת בבוקר".

 

בעיניי, צפלין הוא גם המשך לספר הסיפורים "שטח מת". שם נעמה (אותה גיבורה ממש) מתבגרת עם עצמה, מחפשת אהבה, מתכננת את מותה ומתחילה זוגיות בסיפור שהיווה כמראה את הבסיס לנובלה שב"צפלין". אם תרצו להכיר את נעמה, שובו גם לספר ההוא, או לסיפור "ברית" (התפרסם בכתב העת מטעם).

 

מה עוד? קראו ותהנו, המלצה אובייקטיבית. כמעט.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פלבאי צהוב אלא אם צויין אחרת