00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים זה לא הכל...

חם בטבריה.

פורסם במקור ב17 באוגוסט 2008, 23:22
 
שטות. שטות עשיתי. אני אומרת לכם גם מושלמת שכמוני עושה שטויות רוויות בטמטום.
מה חשבתי לעצמי כשהסכמתי?
 
הדינוזאור עבד כל כך קשה החופש. עד שקוציו הפכו לשיער ארוך וקשה עורף. "חייייבבבבב ספר" הוא נוהם. ומרעיד את הבית. אשר סבל לאחרונה גם כך מרעידות אדמה המושפעות מהשבר הסורי.
 
וכך בבוקר אני מחממת מנועים. מעמיסה את הקטנה הרדומה. (ולכן נטולת יכולת התנגדות) במושב האחורי. פותחת מעדנות לדינוזאור ושערו את הדלת. ונוסקת לעיר המחוז הידועה גם בשמה "דבריה".
 
לדינוזאור יש אלפי תוכניות לעשיה בעיר. ואני עסוקה בתוכניות מילוט כנגד. תנועה ערה סביב הכנרת עדיין לא מהווה איום על בילוי היום שלנו. רק בכניסה לעיר. כאשר אני נוסעת בניוטרל אחרי טורי מכוניות,משאיות,ומשפחה עם עגלת תינוק. אני מבינה ששוב, שוב לא קראתי את המציאות
האכזרית המתרגשת עלי.
 
אך אין זה הזמן להפגנת אינדיבידואליסטיות. כי אין ברירה עלי להמשיך עם הטור העולה. ובחניה המוסדרת הראשונה אני מחנה את מכונית השרד. קונה תו חניה שיספיק בערך עד הסתיו. ונגררת אחרי הדינוזאור לספר.
 
החם כבד מנשוא. נשים נוזלות איפור צועדות בלאות לצידי.
גברים בלבוש חורף,ופאות. מציעים לי לתרום לצדקה. ואני?
בחם הזה מוכנה גם למכור את גופי למדע.
 
הדינוזאור בוחר בספר הבית שלו. ואני מזדעזעת. בשנת הסרטן כנראה נרדמתי בשמירה ובני היקר קשר קשר עם ספר מעורער קלות. בעל מספרה מטונפת להחריד. ששיער אדם משמש בה כשטיח קינטי. תחושת הקבס שעולה בגרוני, ופלבול העיניים שלי. לא משפיעים על החלטתו. והספר המעורער מפליא במספריו ויוצר מן תספורת בצורת מקור נשר המגובה בחומר סיכה בלתי ברור.
 
הקטנה מסכמת את החוויה כ"מגעילה". אני תוספת פיקוד ומסבירה לילדים שאדם חכם לא נצמד לתוכניותיו. וכשהם מביטים בי בתדהמה. אני מסננת לעברם כי מוטב לכולנו שנלך בטור העורפי שאנחנו היישר למכוניתנו המשובחת. נדליק בה את המזגן. ונעוף חזרה לביתנו הצונן.
 
אני מצפה למחאה. ולמשפט האלמותי "הבטחות צריך לקיים". אך שתי המדוזות שלידי מן הסתם לא מסוגלות לפעילות מחתרתית מחאתית. ובשארית כוחותיהם הם משתרכים אחרי ברחוב הראשי ההביל העטוף באדי מי הכנרת.
 
אנחנו ממרפקים אנשים, חולפים ליד הצדקנים ולא מצילים את עצמנו ממוות בעזרת צדקה. הקטנה שמה לב שכמעט כל האנשים רטובים בדבריה.
 
כאשר אנחנו מגיעים למכוניתנו. אני מגלה שנותרו לנו עוד כחמש שעות חניה מהוגנות. ובראותי משפחה על טפיה, ושלושים מזוודותיה. אני רצה אליהם בשמחה ונותנת  להם שי. כרטיס חניה בלתי משומש חינם אין כסף. צדקה תציל ממוות לא???

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

47 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל shahf11 אלא אם צויין אחרת