00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

אמורה מיו

אמורה מיו, אבן גבירול 100, תל-אביב

 

סיפור אהבה איטלקי

 

בשנים האחרונות ביססה אמורה מיו את עצמה כאחת המסעדות האיטלקיות הפופולאריות והאהובות ביותר בתל-אביב. צמוד לה ובאותה בעלות שוכנת פיצה פצה המהוללת, מוסד ותיק שכבר מזמן הפך לאגדה. בסמוך שוכנת גם גלידת וניליה המדוברת. אז מי צריך לנסוע לאיטליה כשיש את אבן גבירול?

 

סוד קסמה של אמורה מיו הוא בפשטות העממית הכובשת שלה. בעידן בו מסעדות חדשות שופכות כספים על עיצוב ויחסי ציבור – באמורה מיו נותנים ללקוח תחושת חמימות של בית. מוסיקה איטלקית רגועה מתנגנת ברקע - ותמונות של אתרים מפורסמים מארץ המגף תלויות על הקירות. המטבח לא מתחכם, לא מתיימר לחדש – וכל אחד ימצא כאן בקלות מנה לטעמו. הגענו למסעדה באמצע שבוע בשעה שמונה בערב – וכדרכה בקודש היא היתה מלאה לחלוטין.

 

למנה ראשונה הזמנו אנטיפסטי גדול (43 ₪), שהורכב בין השאר מבטטה, חצילים, פטריות, פלפל אדום, עגבניות שרי וגבינת פטה. כל מרכיב במנה זכה לתיבול שונה שהתאים לו – ובסך הכל היתה זו פתיחה טובה לארוחה.

 

 

בנוסף הזמנו למנה ראשונה קרפצ`יו בקר.

 

 

כמו כן הזמנו פוקצ`ה שום (14 ₪), שהיתה שגרתית למדי.

 

 

למנה עיקרית הזמנו חונק כמרים בשמנת (51 ₪), שהיא פסטה מסובבת דמוית בורג. האגדה מספרת שהאיכרים, אשר הכמרים אכלו בבתיהם בחינם, קיוו שהכמרים יחנקו במהלך הארוחה ויפסיקו להטרידם. המנה באמורה מיו היתה כל-כך מוצלחת, שאם חלילה הייתי נחנק ממנה, לפחות זה היה עם חיוך על הפנים. היא הוגשה עם רוטב שמנת, קוביות בטטה ופרמז`ן – שהוסיפו מתקתקות קלה והרבה שמחה.

 

 

פסטה נוספת שהוזמנה היתה ציה ג`ודיטה (51 ₪). מדובר בפטוצ`ינה ברוטב עגבניות, תרד וגבינת מסקרפונה. הרוטב היה עשיר ומיוחד – ושילובו עם הפסטה היה מוצלח. מנה שחובה להזמינה כאן.

 

 

בנוסף הזמנו פנה בורינה (51 ₪) – מנה המבוססת על רוטב עגבניות, שהיתה קצת חסרת השראה לעומת המנות הקודמות. הורגש גם שהפסטה עצמה לא היתה עשויה מחומרי גלם איכותיים במיוחד.

 

 

לקינוח הזמנו אלף עלים (33 ₪). מדובר בבצק עלים בשלוש שכבות עם קרם פטיסייר ושקדים. מנה לא מתוקה מדי – עם קרם עדין ואיכותי, שבהחלט מהווה קינוח מומלץ.

 

 

כמו כן הזמנו טירמיסו, שהיה קינוח טוב, אם כי פחות מיוחד מקודמו.

 

 

בשלב זה, לאחר שעה ו- 45 דקות, התרחש אירוע די יוצא דופן. המלצרית פנתה אלינו ושאלה האם נהיה מוכנים להתפנות מהמקום תמורת פיצוי של בקבוק יין. היינו די מופתעים מהבקשה הלא צפויה. מצד אחד אמנם סיימנו לאכול, אך מצד שני לא הזדרזנו ללכת הביתה. היה ברור שיש מצוקה של מקומות, אותה המסעדה ניסתה לפתור על חשבוננו. בסופו של דבר הסכמנו, אך יצאנו בתחושה מעט חמוצה.

 

אולי זה לא ברור באמורה מיו, אבל למסעדה מגיעים לא רק על מנת לאכול, אלא גם כדי לבלות. זאת הסיבה שאנחנו מוציאים כל-כך הרבה כסף במסעדות – עבורנו זהו מקום בילוי מועדף. להבדיל ממזללות פאסט-פוד בהן "גומרים-הולכים", במסעדה אנחנו מעוניינים להתרווח קצת בתום הארוחה, להירגע, לדבר -  וסתם ליהנות מהאווירה. מקובל לשמור שולחן ללקוח למשך שעתיים לפחות - ואם יש בעיה אז להתריע מראש. נכון שיכולנו לסרב ולהישאר במסעדה, אך הדבר היה יוצר תחושה של חוסר נעימות.

 

בשורה התחתונה היה זה ערב מהנה למדי למרות הכל. לא אכלנו שום דבר יוצא דופן או מרגש, אך הכל היה מוצלח. המחירים הנוחים הופכים את אמורה מיו לטרטוריה חביבה שמתאימה לכל כיס - ולהערכתי גם בשנים הבאות היא תמשיך להיות האופציה האיטלקית המועדפת עבור רבים. חצי ציון הורד בשקלול הסופי בשל סיומו של הערב.

 

ציון: 3.5 כוכבים
 

 

עדכון מתאריך 17/09/08:

 

בעקבות פרסומה של ביקורת זו, הובאו הדברים לידיעתו של שלומי סלומון מנהל המסעדה ע"י גורם צד שלישי שנתקל בה. שלומי ביקש שאצור עימו קשר טלפוני - וכך עשיתי. הוא הביע את התנצלותו על "תקרית היין" - והבהיר שמדובר בתקלה נקודתית, שלא מייצגת את הצורה בה מתנהלת המסעדה. כל רביעיית המשתתפים הוזמנה על-ידו לארוחת פיצוי מלאה על חשבון הבית - ללא הגבלת סכום. ניכר שהדבר צרם לו מאוד - ושבכוונתו למנוע את התרחשותם של אירועים כאלה בעתיד.

 

אינני מכיר את שלומי באופן אישי, רק שמעתי עליו בעבר דברים נפלאים - על כך שב"פיצה פצה" הוא מעסיק עובדים בעלי מוגבלויות. בשיחתי עימו הוא הצליח לשכנעני בכנותו – והוא לא ביקש או רמז בכל דרך שהיא, שהוא מעוניין שאכתוב על כך בתמורה.

 

אתמול בערב כאמור חזרה רביעיית המשתתפים המקורית ל"זירת הפשע" לארוחת פיצוי. לא אכתוב על כך ביקורת, רק אציין שהיה זה ערב של כיף גדול (בעיקר בזכות החברה הנעימה) ושנהנינו מהאוכל במסעדה בדיוק כמו בפעם הקודמת. אמורה מיו היתה ונשארה אחד המקומות המועדפים עלינו לאוכל איטלקי בעיר – ומבחינתנו הפרשה הסתיימה לשביעות רצוננו המלאה.

 

 

עדכון מתאריך 25/06/2011:

לאחרונה חזרנו לאמורה מיו. כיף לגלות שלא הרבה השתנה כאן. מדובר עדיין באחת המסעדות האיטלקיות הכי כיפיות בעיר. הפיצה דקה וטובה, מנצ הציה ג`יודיטה (פטוצ`יני ברוטב עגבניות) היא אחת ממנות הפסטה הטובות שאכלתי בארץ, הספגטי קרבונרה (פסטה בשמנת עם חזה אווז, חלמון ביצה ופרמזן) היא מנה ענקית, כבדה וממכרת, קינוח ה"טובע בקפה" (סמיפרדו שוקולד לבן טובע באספרסו) בעל טעם שמנתי נפלא. המסעדה ממשיכה לשמור על ציון 4 כוכבים. איך אומרים "אני אוהב אותך" באיטלקית?

 

פיצה פונגי. מוצרלה, פטריות ורוטב עגבניות:

ספגטי קרבונרה:

ציה ג`יודיטה:

ציו לופטו. ניוקי, פילה בקר, ברוקולי, בצל, פטריות, עגבניות מיובשות ונגיעת טבסקו. מנה פחות מוצלחת מקודמותיה.

ציה פאטינה. מדובר בקלצונה הממולא ב- 4 גבינות (מוצרלה, פרמזן, קשקבל, רוקפור) עגבניות, פטריות ורוטב עגבניות. באופן אישי אני מעדיף את הקלצונה בפיצה פצה הסמוכה, שהוא אלגנטי וטעים יותר.

 

 

ציו פבריציו. ריזוטו עם פטריות שמפיניון. מנה חביבה - לא מעבר לזה.

 

כבד שיכור. כבדי עוף ביין אדום:

טובע בקפה. סמיפרדו שוקולד לבן טובע באספרסו.

אלף עלים. בצק עלים עם קרם פטיסייר ושקדים. הקינוח המוצלח ביותר במסעדה.

טירמיסו:


נונו אלברטו. בסיס פאדג` שוקולד במילוי דובדבנים ומוס שוקולד לבן:


 


 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת