00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רוכב למרחק

95. 1001 Miglia Italia

שלום,
 
זהו פוסט ארוך מאוד, ואני לא יודע לכמה מהקוראים תהיה הסבלנות לקרוא את כולו ולהתעמק בו.
בכל אופן, יש פה המון מידע, ואני לא בטוח שאפשר יהיה "לראות את הכל" בקריאה ראשונה.
השמות הוסתרו בכינויים, הוספתי קצת רקע על הרוכבים בסוף הפוסט.
 
 
טוב, נתחיל במבוא...
ההגעה (חמישי) לא היתה קלה כמו שחשבתי. למרות ששילמתי מחיר מופקע לכרטיס רגיל ולא צ`רטר, אל-על בחרו שלא לשתף פעולה ולא לשמור לי מקום על הטיסה, ולהשאיר אותי בסטנד-ביי (ובמתח) עד אחרי שנפתח ה gate, והם התרצו ונתנו לי כרטיס.
 
כשהגעתי למלון, אמרו לי בקבלה ש"חלק מהחברים כבר כאן, והם בונים את האופניים שלהם."
המלון גם משמש קבוצות. למשל, לאחרונה התארחה שם קבוצת אסטנה, ויש תמונה של קונטדור שהם גאים בה.
למלון יש מגרש חניה גדול מתחתיו, שבעצם מכסה את כל שטח המלון. כמובן שחנתה שם פרארי טסטה-רוסה. אדומה.
היו שם כבר 3 חברים. אחד מהם (בריטי_1) הכרתי טוב מאוד באופן וירטואלי,
ובעצם כבר התכתבנו בעבר על הרכיבה הזו.
השני היה אמריקאי_1, והשלישי היה בריטי_2.
האופניים שלהם כבר היו בנויים, ואני בניתי את שלי.
 
למחרת (שישי) החלטנו לרכוב קצת באיזור.
הבחירה היתה או אגם קומו (בלי לטפס לכנסיית הרוכבים,) או אגם מג`ורה. אני העדפתי את מג`ורה, כי הוא כולל פחות טיפוסים.
כשיצאנו, ראינו את בריטי_3 מגיע במכונית. האופניים שלו היו מורכבים, אבל הוא לא רצה להצטרף (הוא היה בשבוע קמפינג באזור קומו, ותפס אותו גשם שוטף ביום האחרון שלו, אז נרטבו לו האוהל והציוד, והוא רצה לייבש אותם.)
במהלך הרכיבה הלוך התחיל גשם. זה היה רק טפטוף, אבל לאט לאט הוא התחזק. כשהגענו ל Sesto Calende כבר היה גשם רציני. עצרנו לאכול משהו קטן, ולשתות משהו חם.
בריטי_2 רצה לחזור ברכבת, כי הוא הגיע ברכיבה מאנגליה, ורצה לנוח. בריטי_1 ,אמריקאי_1, ואני רצינו להגיע לאגם ממש. אני עוד השתעשעתי ברעיון של להגיע עד Stresa.
כשהגענו ל Arona, עצרנו שם בטיילת (שהיתה ריקה מאדם...) והצטלמנו בגשם, ואז החלטנו לחזור.
בחזור הפסיק הגשם, אך עדיין היו שלוליות גדולות, והמכוניות השפריצו עלינו.
בריטי_1 תיאר את מזג האויר כ Buckets of water. אם *הוא* מתאר את זה ככה, מי אני שאלין?...
 
למלון הגיע גם בריטי_4. בערב יצאנו לאכול במסעדת שף, ונתנו לאמריקאי_1 להזמין. אחרי התפלפלויות עם השף, הוזמנו שני בקבוקים מאיזה אזור בטוסקנה שאני לא מכיר, באיזור 30-40 יורו לבקבוק.
 
ביום שבת כבר היינו יותר מ 10, ורכבנו לדקטלון להצטייד בדברים קטנים שחסרים לרוכבים. אני קניתי מכנסיים.
בערב הגיע למלון איטלקי_1, והוא סיפר לנו פרטים טכניים שקשורים ברישום.
 
בראשון בבוקר רכבנו לרישום, שם היו כבר עשרות רוכבים.
הרישום עבר בקלות.
פתאום מישהו קלט את האופניים שלי, שעמדו בצד, והתחילו לצלם אותם, ולדון איך עובד הקיפול, וכו`.
התחיל לדבר איתי אחד האיטלקים המתנדבים. הוא סיפר לי שסבא שלו היה רוכב (מטפס,) והגיע לפודיום בטור דה פראנס בשנות ה 30.
עדיין יש לו את הגנים של הסבא שלו, והוא גם מטפס טוב כמוהו (למרות שהוא לא נראה כמטפס קלאסי...)
הרוכב בתמונה של ה 1001 הוא אותו סבא שלו, אז הצטלמנו גם ליד התמונה של סבו.
חזרנו למלון למנוחה והתארגות אחרונה.
 
אחה`צ רכבנו שוב להתחלה, לארוחת הפסטה, ולזינוק.
הודיעו על שינוי של הרגע האחרון של סדר הזינוקים.
ב 21:00 יוזנקו רוכבי ה 100 שעות, ולאחריהם יוזנקו שאר הרוכבים כל 10 דקות בדבוקות של 30.
 
- -
 
אני הוזנקתי ב 21:40.
לכל קבוצה היה רכב (Pace Car) שונה, מכונית קלאסית כלשהיא. לנו היתה פיאט 500 ישנה.
 
יצאנו לדרך.
 
השתדלתי להישאר עם הפלוטון של המובילים של הקבוצה, כדי לצבור זמן. החלטתי להישאר איתם כל עוד אני מרגיש שזה בסדר.
את הפלוטון הובילו בריטי_5 ובריטי_6.
הכביש היה בין עירוני מישורי, והקצב היה 32-35 קמ`ש.
הכביש לא היה באיכות טובה, ובמקום שבו בד`כ יש את הגלגלים הימניים של המכוניות היו חריצים ובורות.
כבר בהתחלה אפשר היה לראות שהרוכבים כולם בעלי נסיון עשיר, והפלוטון עבד יפה, בשני טורים, עם החלפות. כולם רכבו צמודים, ובכלל לא התאמצתי להישאר איתם.
באחד הבורות עף לי הבקבוק מהמתקן (מתקן פשוט של 15 ש`ח.)
עצרתי בצד, ואחרי שהפלוטון עבר, חזרתי לקחת הבקבוק.
החלטתי שאנסה לחזור לפלוטון אם המאמץ לא יהיה גדול מדי.
רכבתי כ 40 קמ`ש, ואחרי כמה דקות הצלחתי לחזור לחיק הפלוטון המגן והחמים.
לקונטרול הראשון, ב 99 ק`מ הגענו אחרי קצת יותר מ 3 שעות, במהירות של 30.3.
עצרנו ל 15 דקות למילוי מים, שירותים, והמשכנו הלאה.
הקצב עכשיו היה קצת יותר איטי, כי עצרנו מדי פעם לנווט.
לקונטרול השני רכבנו בקצב של 26.7 קמ`ש. לא היה שם כלום, ומיד המשכנו.
לקונטרול השלישי רכבנו בקצב 26.4 קמ`ש, לרביעי בקצב 26.9 קמ`ש, ולחמישי (Savignano) בקצב 24.1 קמ`ש. הגענו לשם ב 15:00 (כלומר, 421 ק`מ ב17:20 ברוטו! שיא אישי שלי. בעצם, כל הרוכבים שברו את שיאם האישי ל 400 ק`מ.) ועצרתי ל 1:20 שעות, כי רציתי לנוח קצת לפני שמתחילים ההרים.
לשם השוואה: בריטי_5 המשיך אחרי כ 15 דקות...
 
יצאתי מהקונטרול בלי החברים שלי (הם נשארו לישון עוד קצת,) אבל היו עוד רוכבים על הכביש.
ראיתי בסיפור הדרך את שם הכפר אליו צריך להגיע, וזכרתי שצריך לטפס לסאן מרינו. זו היתה טעות, ולא הייתי צריך לטפס לסאן מרינו, אלא להגיע לכפר הזה דרך כביש קטן שקל היה לפספס את הפניה אליו.
טיפסתי לסאן מרינו עם גרמני_1 וגרמני_2. הטיפוס היה לא קל בכלל, אבל ידעתי שזה מה שצפוי.
כשהגעתי למעלה, לא ראיתי שום שלט עם שם הכפר אליו צריך להגיע, והתחלתי לשאול אנשים. הם אמרו לי שאני בכלל לא בכיוון. צלצלתי למארגן, והוא נתן לי דרך חלופית להגיע לקונטרול 6. הדרך הזו כללה עוד כמה עליות לא מבוטלות שהיו בג`ירו (לפי הסימונים על הכביש.)
בסוף הגעתי לקונטרול 6 ב 01:15, כ 2-3 שעות אחרי החברים שלי. ראיתי שם את בריטי_8 ובריטית_7. הקונטרול היה תחנת דלק עם מזנון קטן. זה דמה ל Loudeac (של ה PBP) בזעיר אנפין - גופות מוטלות על הרצפה והכסאות, היו עוד כמה באוהלים בחוץ. בקונטרול הזה הייתי 3 שעות. מתוכן ישנתי כשעה בישיבה (כמו ב PBP.)
כשהחלטתי שהגיע הזמן לזוז, שאלתי את בריטי_8 אם הוא רוצה להצטרף. הוא אמר שכן, ופתאום עוד כמה הצטרפו. יצאנו כ 5 ביחד.
חוץ ממני ובריטי_8, היתה גם בריטית_7 ובריטי_6, שלא נראה כל כך טוב, וגם איטלקי_2.
 
כשיצאנו ב 04:15, היה בחוץ קור אימים (בשבילי... הבריטים לבשו קצר,) והתעטפתי בכמה שכבות.
היציאה מהקונטרול היתה בעליה ארוכה, ונשרתי קצת (איטלקי_2 נשר לפניי.) באמצע העליה עצרתי להתקלף מחלק מהשכבות.
אחרי העליה הגיעה ירידה ארוכה, ובסופה פניה, שם חיכו לי החברים.
לא ציפיתי שהם יחכו לי, וזו היתה הפתעה נעימה.
הדרך היתה גלית, ואח`כ היו כמה טיפוסים במחוז Marche.
כשהיו קירות קצרים של 12-15%, הרוכבים נעמדו והמשיכו ברכיבה כאילו כלום. אני שמרתי כוחות, המשכתי לפדל בישיבה, ונפתח פער קטן, שנסגר בירידה הקטנה הבאה.
בטיפוס האחרון ראיתי את בריטי_1 מנפנף לי מלפנים. בסוף העליה רואים את אגם Trasimeno. המראה היה מדהים.
גלשנו לאגם בירידה מהירה, והגענו לקונטרול ב 08:00.
עצרנו לאכול, ואח`כ לקחנו את התיק הראשון. התקלחתי (מים קפואים,) והחלפתי בגדים.
פגשתי בקונטרול את בריטי_3, בריטי_4, אמריקאי_1 ואיטלקי_1. הם יצאו כשאני הגעתי. אחריהם יצאו בריטית_7 ובריטי_6.
יצאתי מהקונטרול אחרי כשעה וחצי.
 
בהתחלה רכבתי לבד, אבל היו עוד שני איטלקים בטווח עין לפניי.
הגענו לצומת שהיה בו חץ ימינה, אבל אני אמרתי שזה לא מתאים לי לסיפור הדרך. רכבתי כ 200 מטר קדימה לראות אם יש חץ בצומת הבא, ולא היה שם, אבל היתה לי תחושה שזה הכיוון הנכון. האיטלקים החליטו לפנות ימינה בצומת הראשון.
שאלתי מקומי, והוא אכן אישר שצדקתי. האיטלקים היו רחוקים מכדי לשמוע את צעקותיי.
הדרך נהייתה גבעית עם קירות פה ושם, והיה חם (38 מעלות לפחות.) ואז הגיע אליי פיני_1. רכבנו ביחד עד לנק` הבאה.
הוא אמר שהוא התברבר בצומת ההוא, כמו הרבה אחרים.
כשהתקרבנו לקונטרול (לפי הספידומטר,) נותרו כ 3 ק`מ, וראיתי כפר בראש גבעה.
אמרתי לעצמי: יכול להיות? כפר באירופה בראש גבעה ולא למטה ליד הנהר?!?
מסתבר שכן!
אז טיפסנו ל Todi, שם פגשנו את כולם.
לבריטי_8 היה התקף והוא התמוטט. המארגנים רצו שהוא יפרוש, והוא לא היה מוכן, ואמר שהוא ממשיך.
פיני_1 ביקש שאחכה לו, והסכמתי, תוך בזבוז זמן יקר מאוד.
יצאנו ביחד מהקונטרול אחרי 1:10 שעות.
 
את הקטע הבא רכבתי עם פיני_1, ששוב ביזבז זמן בקונטרול.
מול העיניים עמדה כל הזמן Pitigliano, שצריך להגיע אליה לפנות בוקר.
לקראת הקונטרול ב Corchiano היתה רוח פנים אכזרית למשך כמה ק`מ, די מזכירה את עמק יזרעאל אחה`צ.
הקונטרול היה בחנות אופניים גדולה, כשבקומה העליונה היה אולם התעמלות וחדר כושר. ישנתי קצת באולם, כך שהייתי שם סה`כ 4 שעות.
 
הדרך ל Pitigliano היתה מאוד לחוצה! רכבתי לשם עם פיני_1, וכל הזמן הבטתי בשעון.
כשהגענו למרגלות הכפר, היה ברור שהטיפוס הוא לא קל.
הגיע אלינו פלוטון של איטלקים, והתחלתי לחשוש שלא אספיק להגיע לנק` בזמן.
רכבתי עם האיטלקים, ונהיה ספרינט לפיסגה. הגעתי שני, והספקתי להגיע לקונטרול 15 דקות לפני הסגירה! אכלתי משהו מהיר, ויצאתי מיד לדרך.
 
הקטע אחרי Pitigliano היה מדהים! ערים מבוצרות בראש גבעות, רכיבה בתוך יערות, הרים, ועמקים.
סוף הקטע היה על כביש מהיר, עם הרבה מכוניות ומשאיות, ואפילו כמה מנהרות.
איכשהו, פיני_1 רכב לפניי, ופגשתי את בריטי_3 ובריטי_4.
 
הקונטרול הבא היה בכפר, ושם נכנסנו שלושתינו לסופרמרקט מקומי.
כל אחד קנה אוכל לעצמו, וישבנו על המדרכה לאכול.
עברה שם אימא אחת עם ילדתה, וכשעברה לידינו, היא העבירה את ילדתה ליד הרחוקה, ועשתה סיבוב גדול מסביבינו.
אח`כ עוד אימא אחת נהגה כך...
 
עכשיו המסלול נכנס לאיזור Chianti. רכבתי לבד, כי הם נעלמו לי בטיפוסים.
בטיפוס האחרון (ארוך, כמה ק`מ, עד לעיירה,) עקף אותי צרפתי_1, שאמר לי שאשב עליו. לא הצלחתי, הודיתי לו, ואמרתי שניפגש בקונטרול.
 
בקונטרול חיכה לי התיק השני. התקלחתי (מים חמים,) וישנתי כשעה.
יצאתי מהקונטרול עם בריטי_3, בריטי_4, בריטית_7, ובריטי_9.
הצלחתי להישאר איתם ברוב העליות (הם כבר היו דיי עייפים,) אבל מתישהו כבר לא הצלחתי להיצמד אליהם, ורכבתי לבד.
לצערי הגעתי ל San Gimignano באור אחרון ולא הצלחתי ליהנות מיופיה באור יום, אבל גם בלילה זה היה מראה שווה.
 
החצי השני של הקטע היה בירידה ארוכה.
 
הקונטרול הבא היה אמור להיות פיצריה בכיכר מסוימת ב Forcoli.
הגעתי לשם אחרי 22:00, והאנשים שם אמרו לי שהקונטרול הוא בעצם עוד 3 ק`מ, בכפר הבא.
רכבתי לשם וראיתי שם את כולם (בריטי_3, בריטי_4, בריטית_7, בריטי_9, פיני_1, איטלקי_2, וגרמני_1.)
השעה היתה אחרי חצות, ואמרתי שצריך לישון. היה קר, ולא רציתי לישון בחוץ. בריטי_3, בריטי_4, בריטית_7, בריטי_9 החליטו לצאת לדרך ולישון איפה שהם יפלו מהאופניים מרוב עייפות.
איטלקי_2 אמר שהוא יארגן לנו איפה לישון.
הוא דיבר עם הצעירים שהיו שם, ואחד מהם אמר שהוא מוכן שנישן בגראז` שלהם, תמורת 5 יורו לאדם.
הסכמנו בלי להניד עפעף. הגראז` היה מעבר לרחוב, והיו שם שני מזרנים ספוגים בשמן מכוניות ושערות של כלב או חתול.
גרמני_1 ישן על כיסא, ובריטי_8, איטלקי_2, פיני_1 ואני ישנו עם המזרנים. ישנו כשעתיים, וכשהתעוררנו המארח הכין לנו קפה.
 
יצאנו חמישתנו לדרך. רכבנו בטור כי זה היה כביש ראשי מאוד.
איטלקי_2 כל הזמן רכב בינינו (פעם מקדימה, באמצע, מאחורה,) וניסה לסדר את האנשים ולדאוג שיהיו החלפות.
הגענו לקונטרול הבא ב Castelnuovo ביחד. הקונטרול היה במרכז השוק, ונאלצנו ללכת עם האופניים.
 
שוב יצאנו חמישתנו ביחד, והתחלנו את הטיפוס הארוך ל Passo Carpinelli.
איטלקי_2 אמר שלחבר שלו יש מלון-מסעדה לקראת סוף הקטע, והוא היה רוצה שנאכל שם.
העליה ל Passo Caripnelli היתה חמה (38 מעלות,) בלי הרבה צל.
עברנו הרבה כפרים בדרך, ובאחד מהם עצרנו למלא מים.
חבר של גרמני_1 עבר שם ושאל אותו מה המצב. הוא ענה לו:
Wasser gut, alles kaput
עד עכשיו אנחנו צוחקים מזה.
 
בהמשך העליה, גרמני_1 ברח לנו, ונשארנו ארבעה.
הגענו למלון, אכלנו, ואפילו התקלחנו.
לקונטרול הבא, Brugnato,  הגענו ארבעתינו ביחד. זה היה אי תנועה ליד כביש ראשי מאוד (וכניסה/יציאה לאוטוסטרדה.) היו שם מיטות שדה, ואיטלקי_2 רצה לישון. אז עצרנו שם לשעה וחצי. לא היו מספיק מיטות שדה, ואני ישנתי בוואן של המארגנים.
כשיצאנו ראינו את בריטי_1 מגיע.
 
השלב הבא אמור להיות אחד הקשים. הוא כלל 3 מעברי הרים ארוכים (יותר מ 10 ק`מ אורך, שיפוע 5-8% כל אחד.)
 
באמצע השלב, איטלקי_2 רצה לנוח באיזה בית קפה, ואני רציתי להמשיך. אז פיני_1 נשאר איתו, ואני המשכתי עם בריטי_8 ובריטי_1 שבינתיים הגיע לבית הקפה.
 
אחרי הטיפוס האחרון, כשכולנו עייפים ורוצים לישון הגענו לקונטרול הבא, Passo Pianazze. זה היה בית מלון אוסטרי-גרמני בראש ההר.
ישנתי שם יותר משעה.
 
משם יצאנו ביחד בריטי_1, בריטי_8, פיני_1, איטלקי_2, ואני.
הדרך היתה לא קלה, רצופה בגבעות עם קירות רציניים (מעל 10% לכמה מאות מטרים.)
יצא שהתפזרנו, ופגשתי שוב את גרמני_1. עצרנו לאכול משהו קטן לפני הטיפוס ל Passo Penice.
טיפסנו באמצע היום, בחום מעל 35 מעלות. הגרמני אמר מדי פעם Ich bin kaput, ואמרתי לו שהוא אומר את זה כבר כמה ימים... צחקנו שנינו. :-)
האיטלקים מרבדים את העליה הזו בימים אלו, והם אפילו שמו אספלט חדש באחד הקטעים באותו היום. בגלל החום, האספלט עוד לא התקשה, ואבני חצץ זעירות נדבקו לצמיגים. בקטע אחד, הגלגלים שלנו התחפרו באספלט כמו בחול ים! אחרי הקטע הקטן הזה עצרנו לנסות לנקות את הצמיגים. הוצאתי חלק מאבני החצץ, אבל לא את הכל.
המשכתי לטפס, ואז עקף אותי פיני_1, ואחריו בריטי_8.
למעלה בקונטרול,  נפגשנו כולנו.
 
יצאתי משם עם בריטי_8.
פיני_1 ואיטלקי_2 (שהגיע בינתיים) נשארו לנוח.
בריטי_8 התלונן על הברך שלו, אז עצרנו בבית מרקחת לקנות לו תחבושת אלסטית. הקטע זרם מהר, והגענו לקונטרול הבא, Castellania, שם פגשנו את Piero, קרוב משפחה של פאוסטו קופי.
הצטלמנו, והדגמתי לו איך האופניים שלי מתקפלות.
האיזור מלא בגבעות קצרות אך תלולות. כנראה שחוץ מגנים, צריך לדעת גם איפה להיוולד כדי שיהיה מגרש אימונים טבעי...
 
המארגנים אמרו לי להישאר עם בריטי_8, בגלל ההתמוטטות שלו ב Todi. הם אמרו לי: מכאן ועד הסוף הדרך מאוד קלה, אתה צריך להישאר על כביש מס` 129, ותהיה לך רוח גב עד הסוף.
 
יצאנו לדרך, הגענו לכביש הראשי, והתחלנו לרכוב עליו. אכן היתה רוח גב, ורכבנו במהירות.
פתאום שמתי לב ששמות הכפרים לא מוכרים לי, וגם מס` הכביש הוא 120 ולא 129!
עצרנו לשאול, ואף אחד לא הכיר את כביש מס` 129. אבל הדריכו אותנו בכיוון הכפרים שהיינו אמורים לעבור דרכם.
בסוף מצאנו את המסלול, והמשכנו עליו.
באחד המקומות עצרו אותנו המארגנים, והם שאלו אותי איך בריטי_8, ואם היו לו עוד התקפים. אמרתי שלא (מה שהיה נכון.)
הם אמרו שיש להם דרך אלטרנטיבית בשבילנו, כי המסלול עובר באיזור לא סימפטי בלילה: סעו ישר על הכביש הזה, כ 20 ק`מ, עד העיירה ההיא, שם ימינה, ותוכלו לחבור למסלול.
אז נסענו משם. ראינו שלט לעיירה, ופנינו ימינה. ואז כבר לא ראינו יותר שלטים של העיירה הזו, או כל עיירה אחרת מוכרת. כבר היה די מאוחר, ולא היה את מי לשאול.
פתאום ראיתי זוג הולך, ושאלתי אותם. הם נתנו לי כיוון ראשוני, ואז מצאנו את המסלול.
משם כבר המשכנו לפי סיפור הדרך והחיצים.
כשהתקרבנו, אני הייתי כ 50 מטרים מקדימה, ועצרתי וחיכיתי לבריטי_8, ונכנסנו ביחד, לקול תשואות המארגנים. קיבלנו את אותו זמן סיום.
המארגנים אמרו לנו שבריטי_1, פיני_1, ואיטלקי_2 הגיעו ביחד לפני כמה שעות.
היתה הרגשת הקלה אצל המארגנים כשהם ראו את בריטי_8 בריא ושלם.
 
- -
 
הגעתי למלון ב 06:30, שמתי שעון ל 08:30, לארוחת בוקר ולחזור לישון, אך קמתי ב 17:30 כשהשעון מכובה. לא נראה לי שאכלתי ארוחת בוקר במלון באותו יום...
 
בערב הלכנו כל הבריטים, ואמריקאי_1 לאכול. סיפרנו חוויות, ונפרדנו ב"להתראות"...
 
- -
 
נתוני הרכיבה:
 
זמן ברוטו: 126:40:00
מהירות ממוצעת ברוטו: 13.0
זמן נטו: 86:56:23
מהירות ממוצעת נטו: 19.0
מרחק: 1651.31
 
מהירות מקס`: 64.9
 
הקטע הכי מהיר היה הקטע הראשון, 98.57 ק`מ במהירות נטו מעל 30 קמ`ש.
 
הקטע הכי איטי היה קטע 16, שכלל את 3 מעברי ההרים, במהירות נטו של 11.9 קמ`ש.
 
- -
 
הערות / תובנות:
 
*) לרכיבה הזו הגיעו עילית הרוכבים. רוב הרוכבים רכבו לפחות 1,200 אחד, אם לא 5 ויותר...
רוכבים "רגילים" (כאלה ש PBP זה מטרת חייהם) לא הגיעו.
אם מפחד (מוצדק!) מהמסלול, או סיבה אחרת כלשהיא.
 
זה גם גרם לפלוטונים רציניים. ב PBP של 90 שעות, זה די מפחיד לרכוב בפלוטון, כי אתה לא ממש בטוח בטיב הרוכבים, ובנסיונם.
(אני מתאר לעצמי שב 84 שעות, ובטח ב 80 שעות המצב הוא שונה לגמרי...)
לעומת זאת, ב 1001, הפלוטון התנהג בצורה מופתית. רכבנו מעל 30 קמ`ש למשך מאות ק`מ, בשני טורים, עם החלפות "כמו בספרים."
 
*) הסימונים וסיפור הדרך היו לפי הסטנדרט האירופי להכוונה.
קרי: אומרים רק מתי יש לפנות ימינה או שמאלה. אחרת יש להמשיך ישר.
זה יכול לבלבל (למשל, איפה זה "ישר" בצומת מסוים?) או לפגוע בביטחון (למשל, "לא ראיתי סימון כבר הרבה זמן, האם אני עדיין על המסלול?")
 
ב PBP, כנראה בגלל ששונות הרוכבים היא כה גדולה, הסימונים הם הרבה יותר user friendly. כל צומת מסומן בחץ לכיוון הנכון, ולפעמים אף בחץ שאומר שזה הכיוון הלא נכון.
 
*) ה 1001 הוא ברמה אחת לפחות מעל ה PBP. חוץ מהמסלול, זה התבטא באופי הרוכבים שהגיעו לרכיבה, וביחס המארגנים.
 
לגבי המסלול, כתבתי כבר בעבר, שזמני פתיחת התחנות הם לא קלים.
כמו כן, הטיפוס המצטבר הוא יותר מ 22,000 מטר.
 
*) ידיעת השפה המקומית עוזרת מאוד. רוב האיטלקים לא יודעים אנגלית.
המינימום הנדרש הוא האפשרות לבקש ולקבל הכוונה בדרך.
 
*) יורם עקב אחרי בשרשור הזה.
ויש גם שרשור בגרופי.
 
- -
 
הרוכבים המאוזכרים למעלה:
 
בריטי_1: JS. רכב בכל PBP ו LEL מאז 1989. רכב הרבה רכיבות 1200 (ויותר) במקומות שונים בעולם.
בד`כ רוכב לאט, אז אפשר להתייחס אליו כסמן אחורי - אם הוא עובר אותך אתה בבעיה!
תמיד יסיים, ותמיד בתוך זמן הגג.
לרוב עושה PBP ב 90 שעות, אך ב 2007 נרשם ל 84 שעות וסיים ב 83 שעות.
 
בריטי_2: P. הגיע ברכיבה מאנגליה.
 
בריטי_3: CP. אדם קשוח. סיים את ה Marathon des Sables. רכב עם GPS, מה שהציל אותו ואת בריטי_4 מהתברברויות.
 
בריטי_4: S. מסקוטלנד.
 
בריטי_5: M. רוכב PBP ב 62 שעות. עשה תוצאה פנומנלית במירוץ 24 שעות שנערך לפני חודש.
 
בריטי_6: CW. רוכב על Airnimal עם גלגלי 24 אינטש. פרש בקונטרול 9. הוא לא הרגיש טוב בתחילת הרכיבה, משהו שהוא אכל, אבל אח`כ הוא הרגיש קצת יותר טוב.
בנק` 9 הוא פגש חבר שאף פעם לא פרש, אבל אמר לו שהקטע הבא כנראה יהיה לו קשה מדי, והוא פורש.
אז הוא גם פרש(!!!) עד כדי כך היה הלחץ הנפשי.
ואנחנו מדברים פה על אנשים עם יותר מ 10 שנות נסיון ברכיבות Randonnee!
 
בריטית_7: JS. רוכבת בעלת זמן כ 70 שעות ב PBP. מהירה מאוד. מתחרה מדי פעם. היתה אלופת המועדון הבריטי באיזו שנה.
 
בריטי_8: PT. חולה אפילפסיה. רוכב חזק. היה אלוף המועדון הבריטי באיזו שנה.
 
בריטי_9: Y. רוכב עם בריטית_7
 
אמריקאי_1: RC. רכב כבר כמה אירועי 1,200 ק`מ. האחרון בארה`ב לפני שבועיים, בזמן של 72 שעות.
 
איטלקי_1: TL. מהמארגנים של המועדון האיטלקי.
 
איטלקי_2: RF. בעל Tratoria בטורינו. איטלקי טיפוסי, עונה על כל הסטריאוטיפים.
 
גרמני_1: רכב 3 פעמים ב PBP, עוד אירועי 1,200, רכיבת פיורדים בנורווגיה, רכיבה מהמבורג לנפולי (1965 ק`מ.)
 
גרמני_2: חבר של גרמני_1
 
פיני_1: JS. רכב 3 פעמים ב PBP, ובעוד כמה אירועי 1,200.
 
צרפתי_1: AB. רוכב חזק. רוכב יפה מאוד, ממש תענוג לראות אותו רוכב. נהניתי לרכוב אחריו ולראות מאסטר בעבודתו.
 
 
טל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל tkatzir אלא אם צויין אחרת